"יום שעובר לא חוזר", מופיע לוח שנה במערכה הראשונה - וכל חייל צה"ל יודע: לוח שמופיע במערכה הראשונה מעיד על שתיית שחרור במערכה הבאה. הדרמה "תאג"ד" מצטרפת לגל יצירה העוסק בשירות הצבאי. אחרי "אפס ביחסי אנוש", "האחיות המוצלחות שלי" ו"היחידה", "תאג"ד" מציעה מבט מפוכח וריאליסטי בעבודתם של חובשים המטפלים בגדוד צנחנים בבסיס מרוחק אי שם בארץ. ההווי הצבאי, על משחקי הקלפים, השיחות, הרומנים והמזימות שנועדו לשרוף את הזמן עד לשחרור, מובא בשורת סיפורים נוגעים ללב, מצחיקים־מרירים, אותנטיים, מגה־ישראליים. "תאג"ד" אולי לא תימכר לגויים כפורמט, אבל היא בהחלט עומדת בהגדרה אור לגויים. יאללה, תנו לצה"ל לנצח.
רק צפייה בשני פרקי הבכורה ברצף עונה על השאלה אם מדובר בקומדיה או בדרמה. "תאג"ד" מתחילה בניחוחות קומיים, עם עלילה משעשעת על עיסקת מכירה של תרופות פגות תוקף. מעשה קונדס עם היבט כלכלי, שמביא בסופו של דבר לתאג"ד עז (לא לשימוש משרדי), מייצר את הרושם שהסידרה תביא את הפן הקליל של השירות הצבאי. הגיבור דניאל, חובש גדודי שרמנטי, הוא בחור שקל להישבות בקסמיו. תומר קפון ("פאודה") הוא גם בין השחקנים הבודדים המוכרים בקאסט המלא פנים חדשות ומרעננות.
התמוטטותו של חייל בנסיבות לא ברורות והגעתה של פרמדיקית חדשה לתאג"ד טורפות את הקלפים ומסמנות את הכיוון האמיתי של הסידרה. רותם, פרמדיקית טרייה שנחתה היישר מהקורס (דניאל גל המהפנטת), נזרקת לסיטואציה של טיפול בפצועי פיגוע טרור. הטראומה שלה מעבירה את הסידרה לאגף הדרמות, והקשר שנוצר במהירות שיא בינה לבין דניאל הופך לעמוד התווך של הסידרה. איתן מפקד הפלס"ר, הצלע השלישית, משלים את המשולש הרומנטי המתבקש. רמז: מישהו יצטרך הרבה תחבושות כדי לאחות את רסיסי הלב.
"תאג"ד" מתאפיינת בזרימה טבעית נדירה. היא לא מרגישה ולא מתנהגת כמו סידרה "צבאית", אף על פי שהיא מאוד שקופה בבניית עולם צה"לי "תקין" - לצד החייל הרוסי שומר המצוות משרת חייל אתיופי, יש חייל ערס חמוד, טבח מפחיד וחיילות שרוצות גימלים. היא לא צועקת "כור היתוך!" אלא מדגימה אותו. גם השימוש בז'רגון הצה"לי המוכר כל כך - מהקללות השגורות בפי החיילים ועד לכינויים "חבילה", "חצאית" - משתלב בדיאלוגים בצורה חיננית ולא מאולצת. המשחק של קפון וגל מצליח להיות אמין (למעט סצנת הסטוץ באמבולנס. כאילו, באמת?), ולצידם לא מעט שחקנים שעושים עבודה מעולה בתפקידים קטנים לכאורה, כמו שירה נאור כליה החובשת וקובי פרג' כרס"ר המניאק. אם היה נולד מאניק שיעצור את הזמן, הוא היה נראה כמו הרס"ר פרג'.
"תאג"ד" משתמשת בשירות הצבאי כרקע לחוויית התבגרות, הכוללת בדיקת גבולות וגיבוש זהות עצמית. היא מעמידה את ההיררכיה הצבאית למבחן ושואלת שאלות שכמעט כל חייל התחבט בהן ("חיים לפני נהלים, לא?"). במקביל היא מציגה את הפן האידיאי של השירות הצבאי, האחווה, הגיבוש, המורעלות - כפי שהם באים לידי ביטוי ביחסים בתוך גדוד הצנחנים ובתוך צוות הרפואי. מאחורי "תאג"ד" עומד היוצר ציון רובין, חוג"ד לשעבר. התפקיד הצבאי של רובין רלוונטי ליצירה, כי רק אוזן ועין של מי שהיה שם יכולות לבטא נאמנות לסיפורים. כל תסריטאי צריך דמיון, תעוזה ויצירתיות, אבל מישהו שמכיר את הסיטואציות שעליהן הוא כותב מקרוב מכניס נשמה וחיים לתסריט. ו"תאג"ד" היא 100 אחוז נשמה ישראלית.