דיווח מצולם מזירת האירוע
כה מעט סיבות לחשוש היו ליהודים בעיר טולוז שבדרום צרפת, עד שלפני חצי שנה בוטלה השמירה בכניסה לבית הספר "אוצר התורה". "כולם חשבו שמצלמות האבטחה ודלת הברזל יספיקו", סיפרו אתמול יהודים תושבי העיר. אתמול, קצת אחרי השעה שמונה בבוקר, הביטחון העצמי התברר כמופרז ואת מקומו תפס הלם עמוק.
אלמוני רכוב על אופנוע ולבוש שחורים התייצב ליד בית הספר עת נכנסו התלמידים בין כתליו, ופתח לעברם באש מנשק אוטומטי. הוא לא חדל לירות עד אשר נתקל במעצור בנשקו, אבל לא נרתע ועבר לאקדח. התובע המקומי מישל ואלה סיפר כי האיש "ירה בכל מה שזז", רדף אחרי חלק מהילדים ואף תפס ילדה אחת בשערה. זמן קצר אחר כך עלה היורה על אופנועו, כנראה מדגם ימאהה, ונמלט מהמקום, מותיר אחריו ארבעה הרוגים, בהם שלושה ילדים.
ההרוגים הם הרב יונתן סנדלר (30), בעל אזרחות ישראלית וצרפתית, שני בניו, אריה בן ה-6 וגבריאל בן ה-3 וחצי, וכן מרים מונסונגו בת ה-8, בתו של מנהל בית הספר, יעקב מונסונגו. הארבעה עמדו על המדרכה ליד הכניסה לבית הספר כאשר החל הירי.
"ראיתי שתי גופות בחזית בית הספר, בהן של שני ילדים קטנים", סיפר אחד מעדי הראייה, "זה היה מזעזע". באירוע נפצע קשה נער בן 17.
עשרות הורים מבוהלים מיהרו לזירת האירוע ובהם היתה חגית בן שאול, שבנה ג'ונס לומד ב"אוצר התורה". "אחותי התקשרה אלי ואמרה שהיא חוששת שכל הילדים מתו בבית הספר", סיפרה חגית, "היא אמרה בהיסטריה שראתה את הבן שלי. מיהרתי לבית הספר, וכשהגעתי המשטרה היתה שם וגם אמבולנסים. חיכינו בכניסה לבית הספר וראינו את הגופות שכובות שם בחזית. לא נתנו לנו לקחת את הילדים שלנו. היינו איתם בקשר טלפוני. הם היו עם כמה מורים שלא רצו שהם ייצאו החוצה ויראו את הגופות".
ג'ונס עצמו סיפר: "הייתי בבית הכנסת ופתאום שמענו יריות. יצאנו לחצר האחורית ורצנו עם הרב למרתף. לא ראיתי את האופנוען, רק שמעתי יריות. כל החברים שלי היו מזועזעים ולא יכלו לדבר. פחדתי, אבל היו כאלה שפחדו הרבה יותר ממני".
בשלב זה של החקירה המניעים מאחורי המתקפה אינם ברורים לנוכח הערכת המשטרה שאחד מכלי הנשק ששימשו את היורה שימש גם לרצח שלושה חיילים צרפתים, שניים מהם מוסלמים, בשתי מתקפות שהתרחשו בטולוז ובעיר מונטובן. פייר, נהג אוטובוס מקומי, אמר אמש: "מסתובב רוצח בינינו. לפני שבוע אלה היו צנחנים, לאחר מכן חייל על אזרחי. כולם ממוצא צפון אפריקני או שחורים, וכעת - בית הספר היהודי. עד שלא יתפסו אותו, נחיה כולנו בפחד".
ואילו ב"אוצר התורה" בינתיים ינסו להתאושש. "בית הספר לא ייפתח מחר (היום)", אמר אמש סגן המנהל, חיים סבג, תוך שהוא עוסק בארגון של מקומות לינה עבור יהודים רבים שהגיעו מרחבי צרפת להפגין סולידריות עם הקהילה. "אני מאוד חושש שתלמידים רבים יעזבו את בית הספר מאחר שהורים כבר אמרו לי כי הם פוחדים לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי בצרפת". בעקבות התקרית הורה שר הפנים הצרפתי קלוד גואן למשטרה לתגבר את השמירה סביב מוסדות חינוך יהודיים. היום בשעה 11:00 תיערך בבתי הספר בצרפת דקת דומייה לזכר קורבנות האירוע.
בהכנת הידיעה השתתפו
נצחיה יעקב ואלי לאון
מטבע הדברים, בקהילה היהודית של טולוז התקשו לעכל את האירוע. "אנחנו לא מכירים פה דברים כאלה, פחד אלוהים מה שקרה כאן", אמר אתמול יוסף ז'רמיין, אחד הפעילים המרכזיים בקהילה.
לדבריו, אין בעיר "פחד יומיומי מאנטישמיות", אך החשש מתופעות כאלה קיים. "אנחנו שומעים על מקרי אנטישמיות בצרפת, ובמיוחד אחרי מה שקרה עם אילן חלימי לפני שש שנים החושים מחודדים יותר, אבל אין פחד להסתובב עם כיפה ברחוב או ללכת לבית הכנסת".
בטולוז מתגוררים כ-30 אלף יהודים, וגם לדברי נגה רביב, ישראלית המתגוררת בעיר זה שמונה שנים, אין חשש של ממש: "כולם כאן בהלם מהפיגוע הנורא. כל הזמן יהודים מסתובבים בטולוז עם לבוש יהודי אופייני ולא קורה להם כלום".
יונתן טל, שלא אחת התארח בביתו של הרב סנדלר שנרצח אתמול, הציג דווקא תמונה שונה. "לא היה מאוד בטוח להסתובב עם כיפה ברחוב. היו פעמים שקראו לי 'יהודי מלוכלך', לרוב מוסלמים, זרים מאפריקה. רוב היהודים מעדיפים להסתובב עם כובע".
"אין בנו שנאה או כעס או רצון לנקמה", חלק את תחושותיו מרק צ'ולמן, תושב טולוז, "הפחד קיים, אבל יותר מכל תחושת חוסר האונים. אין מקום למצב שבו ילדים קטנים קמים בבוקר, הולכים לבית ספר ונורים למוות רק מכיוון שהם יהודים. כשפעולות טרוריסטיות כאלה קורות במדינה כמו נורבגיה, אנחנו אומרים 'נורא, אבל רחוק'. כשזה תוקף אותך בבית שלך, זה אחרת. המדינה עוזרת לנו בשמירה, אבל הבעיה עם הטרוריסטים היא שאף אחד לא יכול לצפות אותם".
אתמול נערך טקס זיכרון להרוגי הפיגוע בבית הכנסת "נזרת" (נצרת) במרכז פאריס. בטקס השתתפו נשיא צרפת ניקולא סרקוזי והמועמד של המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות, פרנסואה הולנד.
נצחיה יעקב, יהודה שלזינגר ואלי לאון
בגיל 6 נשלח יונתן סנדלר ללמוד בביה"ס "אוצר התורה" • בשנתיים האחרונות חזר ללמד באותו מקום, ואתמול נרצח שם לצד בניו אריה (6) וגבריאל (3 וחצי) • ההרוגה הרביעית: מרים (8), בתו של מנהל ביה"ס
בתי כנסת, שיעורי תורה וארץ ישראל - אלו היו שלושת המרכיבים המשמעותיים שאפיינו את מסלול חייו הקצרים של יונתן סנדלר, שנרצח אתמול עם שני בניו - אריה בן ה-6 וגבריאל בן ה-3 וחצי - בפיגוע בטולוז. באירוע הקשה נרצחה גם מרים מונסונגו בת ה-8.
סנדלר (30) נולד בפאריס וכשהיה ילד שלחו אותו הוריו לבית הספר "אוצר התורה" בטולוז - שם גם מצא את מותו. הוא קיבל שם חינוך חרדי ולאחר שסיים את לימודיו בגיל 13 הגיע לישראל ולמד בישיבת "בית הלוי" בשכונת בית וגן בירושלים. הוא שב לצרפת ובגיל 24 התחתן עם בחירת לבו, אווה. מייד לאחר החתונה עלו בני הזוג ארצה ויונתן החל ללמוד בכולל "זיכרון שמעון" בשכונת הר נוף בבירה, המכשיר אברכים לשליחות בקהילות יהודיות בחו"ל. סנדלר הפך במהירות לאברך מוערך ואהוד שצפו לו גדולות ולזוג נולדו שלושה ילדים.
לפני כחצי שנה - אחרי שסיים ארבע שנות לימודים בדרך להסמכה לרבנות - החליט סנדלר לצאת לטולוז על מנת ללמד במשך כשנתיים במוסד החינוכי שבו למד בצעירותו. "יונתן נחשב לעילוי, הוא היה משקיע בלימודי הקודש והיה אהוב על כולם", אמר אתמול בכאב אהרון גץ, חברו הקרוב של סנדלר שלמד עימו בכולל, "קרה לנו אסון גדול. זו אבידה גדולה מאוד. יונתן היה יכול להיות רב מוביל וחשוב בישראל. הוא דיבר איתי לאחרונה על הרצון שלו לעזור לתלמוד התורה שבו התחנך ולהעניק בחזרה לקהילה החמה בטולוז. זו היתה משימה חשובה בעבורו כי הוא רצה להשיב להם טובה".
אבל לא רק תורה מילאה את זמנו. סנדלר היה בעל מודעות חברתית גבוהה, פעל למען סטודנטים שהגיעו מצרפת לישראל, ואף אירח אותם בביתו בירושלים. "המעורבות החברתית היתה חשובה לו", הוסיף גץ, "היתה לו קהילה של סטודנטים בבורדו וגם טור קבוע בעיתון בצרפת בענייני יהדות, שהפך אותו לפופולרי מאוד". מלבד אשתו אווה, הותיר אחריו סנדלר פעוטה בת שנתיים.
בני משפחתה של מרים מונסונגו בת ה-8, בתו של הרב יעקב, מנהל בית הספר "אוצר התורה", ניסו אתמול לחזק את האב ואת אשתו יפה, שמתקשים לעכל את גודל הטרגדיה.
"מרים ילדה מיוחדת", אמר אריאל, אחיו של האב ודודה? של ההרוגה, המתגורר בירושלים, "ילדה יפה ומתוקה, עליזה ומלאת שמחת חיים וכישרונות, בעלת מידות טובות שתמיד מדברת רק טוב. היא היתה בת הזקונים של אחי יעקב ואשתו יפה שיש להם חמישה ילדים. בפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה לפני כמה חודשים בתקופת החגים, כשהיתה אצלנו בירושלים עם המשפחה. אי אפשר שלא להתאהב בה, בחיוך שלה. שמחת החיים שלה היתה יוצאת דופן.
"יעקב היה בארץ לפני שבוע וחצי והוא מאוד קשור לישראל. תמיד הוא היה שמח וגאה בבית הספר שעבורו היה פאר היצירה. הוא השקיע שם את כל כולו זה שני עשורים במסגרת תפקידו כמנהל בית הספר. המקום והילדים היו החיים שלו".
אריאל מספר כי קשה מאוד לדבר ביממה האחרונה עם אחיו יעקב: "ההורים שלי והגיסים נמצאים איתו, הוא לא לבד והוא לא יהיה לעולם לבד. יש לו תמיכה מלאה מכל הכיוונים".
משרד החוץ בירושלים הודיע אתמול כי הוא בקשר רציף עם משפחות הנרצחים, ובעקבות רצונן להביא את יקיריהן לקבורה בישראל ייקח על עצמו את הטסת הגופות ארצה בהקדם האפשרי.
יורי ילון ונצחיה יעקב