בשנת 2007 פרסמה הוצאת אאופבאו הגרמנית את "יריד השעשועים" מאת ורנר ברויניג. התקשורת יצאה מגדרה והגדירה את הספר כ"יצירת מופת". העיתון דר שפיגל הגדיל עשות וטען כי מדובר באירוע משמעותי בתולדות ספרות גרמניה. מאמרים כבדי ראש נכתבו והספר הוצב בחזית חנויות הספרים הנחשבות ותורגם לשלל שפות.
ואולם החגיגות סביב פרסום היצירה (שפורסמה לאחרונה בעברית בהוצאת קרן/ליברוס בתרגום יוצא מן הכלל של חנן אלשטיין) נשאו טעם מתוק־מריר. למעשה, פורסמה היצירה למעלה מארבעים שנה לאחר היכתבה ולמעלה משלושים שנה לאחר מותו הטרגי של ברויניג בעודו צעיר, כשהוא חולה ומכור לטיפה המרה, לא מעט בשל גורלה של "יריד השעשועים", שנאסר בימים ההם לפרסום.
מאחרית הדבר המקיפה שהוסיף אלשטיין ניתן ללמוד כי בשנות ה-50 נחשב ברויניג לאחת ההבטחות הבולטות בשמים הספרותיים של גרמניה המזרחית; לא רק בשל השבחים שקצר בעת פרסום קובץ סיפורים ראשון, שתיאר בכישרון את חייו של האיש הפשוט במדינה המתהווה, אלא גם משום שתאם במדויק לדימוי שהפיץ השלטון אודות דור העתיד, הצומח ועולה מתוך שורות הפועלים: בנו של פועל פשוט, שגדל ברחוב ובילה במוסדות לעבריינים צעירים, עבד במכרה, הבריח מוצרים למערב, נתפס וריצה את עונשו במכרה פחם ובית חרושת לנייר, אך אז "עשה תשובה" והפך לפעיל נלהב במפלגת האיחוד הסוציאליסטית, כשהוא מאמין בכל לבו בהגשמת האוטופיה הקומוניסטית במדינה הצעירה.
אין זו אלא אירוניה מרה, שדווקא "יריד השעשועים", שנכתב על ידי סופר שראה עצמו מחויב להגשמת החזון האידיאולוגי, הוקע ב־1965 על ידי לא אחר מוולטר אולבריכט, יושב ראש מועצת המדינה של גרמניה המזרחית והמנהיג בפועל. אולבריכט, כפי שעושים בכירים כשהם פוסלים ספרים, כלל לא קרא את הספר, כמובן, אך הדבר לא מנע ממנו מלהכריז כי הספר מהווה סכנה עבור הנוער. לא עזרה התגוננותו של ברויניג, שטען כי יצירתו מבטאת סולידריות עם אותם פועלים קשי יום, שהמדינה כה חפצה ביקרם.
ואולם, מי שיקרא את היצירה ייווכח במהרה מה הבהיל כל כך את השלטון - ברויניג אולי לא ראה באיזו עוצמה ובאיזה דיוק משרטט ספרו את החזון האוטופי, אך גם התמוטטותו.
ורנר ברויניג
"יריד השעשועים" הוא יצירה תובענית, לא קלילה, ומתחילה לסחוף את הקורא רק בשלב מתקדם. היא תובעת את אחד המשאבים הנדירים כיום – סבלנות – וזאת משום המבנה הכה ייחודי שלה: יצירה ארכיטקטונית לא פחות מאשר ספרותית. למן תחילת הרומן, הנפתח בהקמתה של גרמניה המזרחית ב-1949, עמל ברויניג על הקמת מבנה ענק: "יריד השעשועים" שצומח מתוך ה"ויסמוט"- מכרה אורניום שהיווה כעין מדינה בתוך מדינה ומשך אליו ערב רב של טיפוסים - צעירים אבודים, חיילים משוחררים, פושעים ומנודים, הרפתקנים ונוודים.
מתוך שגרת העבודה השוחקת, הבידור הזול, האלימות שמתפרצת בן רגע ובמשנהו מדוכאת באופן אלים לא פחות, הולך ונבנה עולם ומלואו הנשפך מעבר לוויסמוט, לערים השכנות, למשפחות קשות היום, לאתרי החופשות, למסדרונות השלטון ולבתי הכלא. וככל שהדמויות צוברות עוצמה ושכבות, וככל שהעלילה מתפתחת ומסתעפת, מתהווה לנגד עינינו צוהר לגרמניה המזרחית באחד השלבים המרתקים לקיומה: בעודה קמה לאטה על החורבות והעשנות שהותירה אחריה מלחמת העולם השנייה.
מהצעירים האבודים, "ילדי הזקונים של מכירת החיסול של גרמניה", המגששים את דרכם בעולם שהספיק להכזיב; דרך הפועלים – במכרות, בבתי החרושת – על שגרת חייהם השוחקת,; עבור בבכירים, חלקם משמשים בתפקידם עוד מימי השלטון הנאצי, אשר שרדו בכיסא בזכות אימוץ זריז של הז'רגון הקומוניסטי; המשך בנשים, שמזהות כי אידיאולוגיות מתחלפות אך מקומן נותר בתחתית הסולם; ולסיום המושכים בעט, עיתונאים וסופרים, שמביעים את ספקותיהם באופן הגלוי ביותר באשר ליכולתה של גרמניה להפוך מילים וסיסמאות למציאות.
עלילתו של יריד השעשועים נמתחת בין עלייתה של מזרח גרמניה לבין ההתקוממות העממית ב-1953, שבה מאות אלפי מפגינים יצאו לרחובות במחאה על החלטת מועצת השרים להעלות את מכסות העבודה בתעשייה ובבניין. האירוע גלש לאלימות, דוכא באלימות ובדיעבד מסמן את קווי השבר הראשונים בשאיפה לשרטט עולם חדש ואדם חדש.
זהו גם הרגע בו ברויניג, שלאורך הרומן כולו מעלה שאלות, תהיות וספקות באשר לחלום הסוציאליסטי ומקומו של האדם בתוכו, פוער סדקים של ממש במבנה המפואר עליו עמל. הרומן, שהתמקד בתיאור דקדקני של שגרת החיים, בספקות שמבצבצים מתחת לפני השטח, בכניעה לשטף היומיום ובהשפלת הראש - נכנס לפתע לסחרור כאוטי ופרטים שנשזרו לאורכו כמעט באקראי מתחברים לפתע ומצטברים לכדי זעקה פתאומית כנגד החזון של גרמניה המזרחית, שראתה את עצמה כתיקון לעברה הנאצי, ומסתברת כסוג אחר של טוטליטריות. הזעקה הזו היא גם נגד יחסי הכוח שרומסים את האדם הפשוט, בלי קשר לסיסמאות שמופרחות לחלל, וכנגד החיים שלא מאפשרים לחיותם. הביקורת הנוקבת של בוירינג הולכת והופכת לקינה על כל אלה, "גרמניה, אבל איה היא, איני יכול למצוא את הארץ..." הוא מצטט את גתה.
ואולם עוצמתו של "יריד השעשועים" נובעת בסופו של דבר מכך שראשית הוא ספר על אנשים ורק לאחר מכן על אידיאולוגיות. הוא ספר על חברות, על קשרים אמיצים שמתרקמים מתחת לפני השטח, על אנשים שממוקמים מתחת לפני האדמה ולמרות זאת מבקשים לפלס את הדרך מעלה ולחיות. היום כבר ניתן לומר כי זוהי גם יצירה על כוחה של ספרות. כשיש בה גרעין של אמת וכשיש בה כוח, אף היא עושה את דרכה מעלה ורואה אור.
יריד השעשועים / ורנר ברויניג
מגרמנית: חנן אלשטיין
קרן/ליברוס, 347 עמ'
