עם הרבה רגש ומול עשרות כלי תקשורת מכל העולם, יורדי קרויף חזר אתמול בגדול ללב של ברצלונה, אבל לא מהסיבה המקצועית אלא מסיבות משפחתיות מצערות.
אביו ואגדת הכדורגל יוהאן קרויף, שנפטר השבוע ממחלת הסרטן, זכה לאחר מותו לכבוד בקאמפ נואו לא פחות מזה שקיבל בימי חייו מהמועדון הקטלאני. "אבא רצה שהכל יהיה פרטי מאוד, אך הבנו שיוהאן הוא לא רק שלנו אלא גם של כולם", אמר מנג'ר מכבי ת"א, שנאם בטקס.
עם הסגל של בארסה, שהגיע לתת כבוד, דקת דומייה מרגשת לפני האימון לקראת הקלאסיקו ושחקנים ומאמנים לשעבר כצופים, יורדי הבטיח להמשיך לעבוד עם הקרן לילדים נזקקים שיזם אביו. "זה מדהים איך אבי הותיר הד כה גדול בכל המקומות, והיווה השראה לאנשים רבים עם ההילה המיוחדת שלו. הוא היה גאה מאוד לראות את תגובות האנשים. אנחנו נרגשים מאוד. בארסה, אייאקס ונבחרת הולנד היו אהבות הכדורגל הגדולות שלו, וזה נהדר לדעת שהן מוכיחות את החיבה כלפיו", אמר.
עשרות אלפי אוהדים, פוליטיקאים וספורטאים מכל העולם והקבוצות הגיעו לאיצטדיון בעיר כדי להיפרד מקרויף, ובהם אוהדים שרופים של ריאל מדריד כגון הנשיא פלורנטינו פרס והטניסאי רפאל נדאל. שחקנים ששיחקו תחת הגאונות של קרויף והיום מאמנים בעצמם, כמו רונאלד קומאן או אבלרדו, הודו שהוא היה מאמנם הטוב ביותר.
אקס מכבי ת"א אוסקר גארסיה, שקיבל את הזדמנותו הראשונה בזכות קרויף, פירסם מכתב ובו 14 תודות כהקדשה למספר האגדי של ההולנדי. הרומני חריסטו סטויצ'קוב, שהתעמת עימו כמה פעמים, בכה כשדיבר עליו בראיון לרדיו 1 RAC. תלמידו המוצלח ביותר והמאמין הכי אדוק בפילוסופיה שלו, פפ גווארדיולה, אמר: "הרבה פעמים כשאני במצוקה על הקווים אני חושב מה היה עושה יוהאן. לפני שהכרתי אותו לא ידעתי כלום על כדורגל. לפעמים היו לו החלטות שכשחקנים הגדרנו כמוזרות, אך במשחק הבנו שהוא צדק". קרויף גילה את גווארדיולה כשחקן ואחר כך הפך לאביו הרוחני בספסל.
עם פילוסופיה מיוחדת של כדורגל ושל החיים, אין זה מפתיע שאתמול השמיעו את השיר "I Did It My Way" של פרנק סינטרה. רומריו סיפר שיום אחד ביקש מקרויף חופש לכמה ימים, כדי להגיע לקרנבל בריו. ההולנדי, כמו הולנדי, נחשב למנהל עם אופי נוקשה, ואיתגר אותו: "אם מחר תבקיע צמד, תקבל יומיים חופש יותר משאר השחקנים". הברזילאי, שכל כך אהב את החיים הטובים, הבקיע את הצמד המובטח ב־20 הדקות הראשונות, התקרב לספסל ואמר: "מיסטר, המטוס שלי יוצא בעוד שעה". קרויף חייך, פנה אל הספסל וביקש שיכינו את השלט של החילוף.
