השאלה הראשונה המתבקשת במפגש עם האחים יאיר (יאיא) ורן כהן אהרונוב היא האם הם זכו לבלות שעות בילדותם בבית עץ משלהם. השניים עומדים מאחורי פרויקט רב תחומי מושקע, שבו בית העץ, סמל ילדי-משחקי נכסף, משמש כגיבור המרכזי וכמקום המפלט של קבוצת ילדים צעירים. ארבע שנים עבדו האחים על אלבום שירי ילדים בשם "ילדי בית העץ", שזכה לפרגון מצד הקהל והמבקרים;
את המילים רן כתב ויאיא הלחין, וכעת רואה אור הספר הנושא את אותו השם. "ילדי בית העץ -מבצע חורשה" (התו השמיני, שגם הוציאה את הדיסק, ויניב שמעוני, שאייר את שניהם) שמתכתב עם שירי האלבום, ומלווה בסיפור הרפתקאות אקולוגי. ב-9 באפריל תעלה גם הצגה, בתיאטרון המדיטק חולון, ולכשיצליחו האחים לכנס יחד את האמנים ששרו את שיריהם דוגמת אברהם טל, איילה אינגדשט, הדג נחש, מוקי, קרולינה ורעות יהודאי, גם מופע יעמוד על הפרק.
"לא היה לנו בית עץ כשהיינו ילדים", פותח רן, ומפוגג את הסקרנות. הוא סופר ילדים, יזם ומומחה לחינוך בגיל הרך בארץ ובעולם, מחבר הספר "הנקה ופיט" היפה, המבוסס על חיי אמו בזמן השואה. "אבל היתה לנו ילדות מיוחדת. גדלנו בשדות הרחבים של שכונת ניות בירושלים, למרגלות מוזיאון ישראל. אפילו היה לי חמור. קניתי אותו בכמה לירות בשער שכם, וגידלתי אותו במבנה נטוש. אפילו נתתי לתיירים שביקרו במוזיאון לרכוב עליו. הרווחתי כמה ג'ובות, ואפשר לומר שזאת היתה העבודה הראשונה שלי".
כריכת הספר (הוצאת התו השמיני)
הרעיון לכתוב אלבום שירי ילדים - תחום די צחיח במציאות של יוטיובים מהירים – נולד אצל יאיא, מוסיקאי ובסיסט להקת "הדג נחש", כשלבתו אורי מלאו שנתיים. "באותה התקופה השמעתי לה את כל אלבומי הילדים הגדולים של הסבנטיז, ביניהם 'הכבש השישה עשר' ואריק איינשטיין. טחנו את האלבומים גם בזמן נסיעה, והתחלתי לחוש צמא למשהו חדש. השמעתי לה גם דברים מחו"ל, וחשבתי על זה שחסרה לנו מוסיקה שגם ילדים וגם הורים יכולים להתחבר ולהזדהות איתה, שהם יוכלו לשמוע יחד. ראיתי בכך שליחות. התחנה הטבעית הבאה היתה אח שלי, שמבין לנפשם של ילדים בצורה עמוקה ביותר. התחלנו להחליף רעיונות, הוא שלח לי טקסטים, ויצאנו לדרך".
האלבום הביא עמו משב רוח גרובי וקליל, שאופייני ללהקת האם של יאיא, מלווה בטקסטים סיפוריים, הכתובים בלשון יומיומית, חלקם משעשעים, חלקם רציניים יותר, אך עם קריצה.
ומה לגבי התמה של בית העץ, בו גיבורי הספר נפגשים כדי לחלוק סודות, ולתכנן את המבצע, שיציל את החורשה שלהם מלהיהרס? "עניין אותי לכתוב על מרחב הביניים שבין העולמות הפנימיים של הילדים למציאות", מסביר רן. "מבחינתי, בית העץ הוא מטאפורה לגעגוע, לרומנטיקה. הוא מחבר בין הקרקע לשמיים. זהו מקום של ילדים, ויותר מזה – של חבורות, מקום מפלט בטוח".
היום כמעט ואין חבורות.
"נכון, רצינו להחזיר אותן דרך המוסיקה והספרות. גם אין היום את מה שנקרא 'משחק חופשי', שבו ילדים נפגשים באופן ספונטני, משחקים וממציאים חוקים. היום, או שאתה בחוג ממוסד ומוגדר בזמן, או שאתה במחשב".
בית מאפשר, שחינך לשוויון. האחים לבין כהן אהרונוב: רן (מימין למעלה) בגיל 10 והתינוק יאיא
ההשראה: הצלחת חוף פלמחים
ליאיא (38) ורן (48) שני אחים נוספים, עדילה הבכורה (50) ונרי, בן 45. הם גדלו בבית "מאפשר" להגדרתם, שעודד וחינך לכבוד הדדי ולשוויון בין המינים ("אבא תמיד בישל ושטף כלים"). אביהם, ששימש ראש מחלקת הטקסים של עיריית ירושלים, נפטר ממחלת הסרטן לפני 17 שנה, ואמם היתה עובדת סוציאלית, שעבדה עם ילדים טעוני טיפוח.
את חוויותיה כילדה בהולנד בתקופת מלחמת העולם השנייה עיבד כאמור לספר "הנקה ופיט", שעסק בהקרבה ובחברות, תוך כדי דיון בסוגיות מוסריות. הנקה (חנה) הקטנה, שנאלצת להיפרד מהוריה, מוצאת מחבוא אצל משפחה הולנדית, ומתחברת עם פיט.
באופן טבעי, החיים בבית עם אם ניצולת שואה ("אנחנו דור שני וחצי, כמו שכתב אמיר גוטפרוינד") השפיעו על השניים, ובמובן מסוים התוו את עולמם הערכי. "היה לנו כבוד לחוק, ובגלל העבודה של אמא שלנו, תמיד קצת פחדנו מאנשים עם מדים, משוטרים, והשתדלנו להיות ילדים טובים", מספר יאיא, "אבל העובדה שהיא לא עשתה מה שהיא רוצה כילדה, גרמה לה לתת לנו חופש, לרצות שרק נהיה שמחים, שנאכל מה שנרצה", ורן מוסיף: "העבודה עם הגיל הרך קשורה באיזשהו אופן למה שאמא שלי חוותה כילדה. מישהו אמר לי פעם שאני מנסה לתקן את הילדות שמעולם לא היתה לאמא שלי. יכול להיות שהוא צודק".
על הבחירה לכתוב גם ספר, בנוסף על האלבום, אומר רן: "עם כל הכיף בלכתוב שירים, אני סופר. התחושה שלנו היתה שהדברים יכולים להשלים ולהעשיר זה את זה".
בספר, יואב מחליט לא ללכת לבי"ס. "לאמא ולאבא שלו זה ממש לא אכפת", אתה כותב, "גם ככה הם חושבים שבית הספר זה בזבוז זמן ושיואב לומד בבית הרבה יותר מאשר בבי"ס". כיצד אמירה כזאת מתיישבת עם היותך איש חינוך?
"אני אכן כזה, ומובן שהפן הדידקטי קיים גם בספרים שלי. האמירה הזאת נובעת מכך שאני באמת חושב ש'הום סקולינג' זה לא פתרון כל כך גרוע עבור ילדים. בתי הספר היום צריכים לחשוב איך הם נהיים יותר רלוונטיים. כפי שאני רואה את זה, בתי ספר רבים, בתצורה שהם קיימים היום, פשוט לא רלוונטיים".
להרחיב את הדיאלוג בין ילדים להורים. רן ויאיא
ואכן, אפשר לראות בספר גיבורים צעירים, דעתניים וציניים, כאלה שלוקחים את גורלם בידם, מציבים לעצמם מטרה ולא נעזרים כמעט בהוריהם. גם המורים לא לוקחים חלק גדול בעולם התרבותי והחברתי של החבורה. "זה מסר שאני רוצה להעביר, גם בעבודה היומיומית שלי וגם בספרים שלי", מרחיב רן. "ילדים צריכים להיות פרו-אקטיבים, לא רק לקטר על העולם, אלא לעשות משהו, קטן ככל שיהיה".
את תוכנית הצלת בית העץ והחורשה מידי ענקית נדל"ן, שאבו האחים בין היתר מסיפור המאבק – והניצחון - של הארגונים להגנת הסביבה לביטול בניית כפר נופש יוקרתי בחוף פלמחים. "אין ספק שבשביל מאבקים כאלה, ולהבדיל, בשביל פרויקט גדול כמו שלנו, צריך אומץ ומידה של טמטום", אומרים האחים בחיוך. "ככה זה עם שינויים, אתה לא תמיד רואה את התמונה הגדולה, ואולי זה גם מה שמושך בהם מלכתחילה".
אחד השירים בדיסק, שמבוצע על ידי אברהם טל, וגם התעבה לקו עלילה בספר, הוא "ילד לא רגיל", שעוסק בחוויה האישית של אמיר, אח לאיתי בן השלוש, ש"לא תמיד עושה דברים שמתאימים לגיל" אך "כבר יודע לקרוא אותיות ומספרים". רן, אב ליובל (19), אביב (16) וניב (6) מציין שהיה לו חשוב לעסוק באופן חשוף באוטיזם, גם מכיוון שהנושא קרוב לליבו: בנו ניב אובחן נמצא על הספקטרום האוטיסטי. "לא הרבה ילדים יכולים להבין מהו אוטיזם. רציתי להרחיב את הדיאלוג ולעודד שיח ממקום לא פטרוני", הוא מסביר. "אנחנו מקבלים על השיר תגובות רבות של הורים, שאזרו אומץ ודיברו על הנושא עם הילדים שלהם, וזה משמח אותנו מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו