כמה מגניבה כבר אפשר להיות כשקוראים לך אליס דמבובסקי? הסיכויים בהחלט לא לטובתך. אבל גיבורת ספרה של ליילה סיילס "השיר הזה יציל אותך", הרואה אור בעברית בימים אלה, היא אחת הגיקיות הכי קוליות שצצו לאחרונה על מדף ספרי הנוער. וליתר דיוק, במחלקת ה"Young Adults", או בקיצור YA.
"נולדתי להיות לא מקובלת", פותחת הגיבורה. ואכן, אליס, ששמה מרפרר לשיר הנפלא של להקת הקיור, "A Letter to Elise", לא מצליחה להשתייך מבחינה חברתית; היא דעתנית מדי, חכמה מדי ומבוהלת מדי. מבחינתה, הסוודר האדום שלה מגיל עשר, זה עם גדילי הצמר הבולטים, הוא הדבר המיוחד בתבל, וגם למגפיים הלבנים עם הדפס חדי-קרן "יש הצהרה".
לקראת כיתה י"א מחליטה אליס להיפרד מכל מה שמגדיר אותה ולנסות לרכוש חברים. אך קניית הבגדים היקרים, הלק בציפורניים וההתעדכנות במותגי המסקרה החמים לא מצליחים למחוק את הזרות המובנית כל כך. רק באחת ההליכות הליליות שלה, כשהיא נתקלת במועדון לילה מחתרתי ומתוודעת לעולם חופשי ומכיל של אנשים ושל מוסיקה, היא מוצאת מקום שמוכן לקבל אותה בדיוק כמו שהיא.
קדחת המוסיקה. כריכת הספר (טל-מאי וידיעות ספרים)
"השיר הזה יציל אותך" (הוצאת ידיעות ספרים וטל-מאי, תרגום מאנגלית: מאירה פירון) רצוף באזכורים ללהקות דוגמת הקיור והסמית'ס. בדומה לשיריהן, גם הוא משמש המנון מפוכח ונטול בולשיט לכל הלוזרים והאאוטסיידרים, שכולם יודעים שהם הכל חוץ מלוזרים. האהבה למוסיקה וההערכה ליכולת התרפויטית שלה מורגשות היטב בספר, לצד הבנה של המחברת בנפש המתבגר - אולי מפני שסיילס, רק בת 31, התנסתה בחוויות דומות לאלו של אליס לפני זמן לא רב יחסית. "הייתי די בודדה בחטיבת הביניים, ולא היו לי הרבה אנשים בגילי שהבינו אותי", מספרת סיילס, אמריקנית ילידת מסצ'וסטס, "כמו אליס, הרגשתי שיש כל מיני חוקים שלא הצלחתי להבין, שקבעו מה ללבוש או איך לדבר. כשהייתי בת 14 עברתי לבית ספר לבנות, ואז נהיה לי קל יותר למצוא חברות. מעולם לא הייתי פופולרית במובן המקובל, וכמו אליס הייתי קורבן לבריונות בחיי. היה לי מזל למצוא כמה חברים קרובים, שנוכחים בחיי עד היום".
מחליפות תקליט
עוד דבר שסיילס חולקת עם הגיבורה שלה הוא טעם משובח במוסיקה. בדומה לשם הספר, הלקוח מהשיר "Rubber Ring" של הסמית'ס, המוסיקה היתה שם כדי להציל אותה ברגעים קודרים. "לשירים גדולים ולספרים יש תכונה משותפת: היכולת לגרום לך להרגיש כמו הזמר, לחוש מובן יותר ובודד פחות".
אחד המאפיינים המיוחדים של הספר הוא העכשוויות שלו. מעניינת במיוחד היא הבחירה של סיילס לעסוק בעולם חיי הלילה האלטרנטיביים דרך חשיפתה של אליס למקצוע הדי.ג'יי, עולם השמור לרוב לגברים. "אני אוהבת את חיי הלילה ואת הריגוש שהם מביאים איתם", היא מסבירה, "במשך השנים התחברתי עם כמה די-ג'ייז, ורציתי לספר את הסיפור של האנשים המרתקים האלה. אין ספק שתחום התקלוט עדיין גברי ברובו, אבל הוא ממש לא חייב להיות כזה. רציתי להראות שנערות ונשים יכולות להיות מעורבות גם בסוג כזה של עיסוק ושל יצירה".
המנון לאאוטסיידרים. סולן להקת "הקיור", רוברט סמית'
סיילס, בוגרת החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת שיקגו, מתגוררת בברוקלין ומשמשת עורכת ספרי ילדים ונוער בהוצאת פינגווין הוותיקה. מלבד "השיר הזה יציל אותך" היא כתבה ארבעה ספרים נוספים, האחרון מביניהם – אף הוא ספר "Young Adults" - יראה אור בעוד חודשיים. לשאלה ששואלים אותה כל הזמן יש כבר תשובה מוכנה ולא מתנצלת: "אין לי עניין לכתוב ספרים למבוגרים, לפחות לא כרגע. אני מעדיפה את ז'אנר 'הנוער המבוגר' על פני כל ז'אנר למבוגרים".
סקס הוא עדיין נושא שנוי במחלוקת בספרי נוער. מתקדמים ככל שסופרי YA יהיו, יש עדיין נטייה לשמרנות כשמתארים את הנושא, אם בכלל. אהבתי שבספרך אליס מתייחסת לאקט בצורה די קולית: היא מתרגשת, אבל זה לא מה שמגדיר אותה ומטלטל את עולמה.
"מעניין שאת אומרת את זה, כי אני די חסודה, באמת! לא אכתוב סצנות סקס מפורשות, ואני גם לא אוהבת לקרוא אותן. זו אחת הסיבות שאני מעדיפה את ז'אנר ה-YA. רומנטיקה היא חשובה, וברור שמערכת היחסים שאליס מפתחת עם די ג'יי מקסים בשם צ'אר היא סבוכה למדי, אבל אני מאמינה שצריך לתת להם פרטיות, במיוחד בחדר המיטות. את כל זה אשאיר לדמיונם של הקוראים".
אחרי שהטרנד חולף
מתוקף תפקידה סיילס אוחזת בשרביט מנבאת המגמות. למרות זאת, אחרי ספרי הערפדים, הקוסמים והאלים למחצה, היא לא מוכנה להתחייב ולומר מה הז'אנר הבא שיזכה להצלחה מטורפת. "טרנדים לא ממש מעניינים אותי", היא מכריזה, "אני מחפשת ספרים שמביאים משהו חדשני, אך גם כאלה שעדיין יהיו בעלי משמעות בעוד עשר שנים מהיום. ברור שיש תבניות לספרים מצליחים, אבל הספרים הטובים באמת נשארים הרבה אחרי שהטרנד או הבאזז חולפים".