אם יסיים דני פרנקו את תפקידו כמאמן הפועל ירושלים בסוף העונה, הוא יצטרך ללכת אחורה למשחק אמש, לראות את ניהול המשחק שלו ולהבין שלא זו הרמה שאורי אלון מכוון אליה. משחק טוב של ירושלים לא הספיק לניצחון חוץ על שטרסבורג, שניצחה 75:71 ונתנה מכה אנושה לסיכויי ההעפלה של ירושלים.
שטרסבורג אולי ניצחו ביורוליג את ריאל מדריד ואת פנרבחצ'ה, אבל אתמול ראינו קבוצה לא מרשימה ואפילו בינונית. שתי הקבוצות פתחו עם הגנות חזקות שמותחות את הפוזשנים לסוף שעון, אבל ליאור אליהו פתח את המשחק בצורה לא אחראית עם בחירת זריקות רעה ואיבודים רשלניים.
ירושלים עמדה יפה מאוד בהגנה, אבל לא הצליחה לתרגם את העצירות לפתיחת פער משמעותי, והרבע הראשון הסתיים ביתרון 14:13 לאלופה, תוצאה של ליגה למקומות עבודה.
כמו ברוב המשחקים שלה באירופה, ירושלים לא מצאה את עצמה בקליעה מחוץ לקשת. עם קצת יותר ריכוז ירושלים מהטווח הזה היתה יכולה לרדת ביתרון נוח למחצית, אך למרות זאת היתה עדיפה על שטרסבורג בזכות יכולת נהדרת של ג'וש דאנקן, ובעיקר הודות לשליטה מוחלטת בריבאונד, בדרך ליתרון 37:31 בהפסקה.
ירושלים עלתה למחצית השנייה עם הרבה סיבות לאופטימיות. אבל מה עשה פרנקו? חזר לשבלוניות ועלה עם אליהו למרות שהיה רע מאוד במחצית הראשונה. דאנקן נאלץ לראות מהספסל את אליהו מחרב את המשחק, והעובדה שירושלים היתה תקועה על פחות מ-10 נקודות לאורך כמעט כל הרבע השלישי רשומה בבלעדיות על פרנקו, כי השחקנים שלו התעוררו רק כשדאנקן וג'נינג הוקפצו מהספסל ומזערו נזקים.
גם ברבע הרביעי הדקות הטובות בהתקפה של ירושלים היו כשאליהו וסמית' היו על הספסל. אבל שוב, פרנקו הפגין קיפאון וייבש את יותם הלפרין בדקות ההכרעה, כשירושלים היתה זקוקה נואשות לניסיון שלו. מן הצד השני, המאמן וינסנט קולה קיבל מהשחקנים שלו ביצוע מושלם של מה ששירטט בפסק הזמן שלקח כשירושלים הובילה בנקודה דקה לסוף. ואיך פרנקו הגיב בטיים אאוט המכריע שלו? עם תרגיל בידוד צפוי של רולנד, בלי מעוף, בלי יצירתיות, וכנראה גם בלי אירופה להמשך העונה.
