"עו"ד רסלר רמס בברוטליות את כל ערכי המקצוע"

במשך עשרות שנים נקשר שמו של עו"ד יהודה רסלר למאבקים ציבוריים שזכו לחשיפה רבה באמצעי התקשורת. כך, למשל, רסלר (75) ניהל מאבקים למען שידורי הטלוויזיה בשבת, לגיוס בחורי הישיבות ולהארכת שעון הקיץ. רסלר אף נהנה בעבר מדימוי של עורך דין עשיר והחזיק בבעלותו מטוס פרטי.

לאחרונה הורשע רסלר על ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב בעיקרי הקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדו. רסלר, ברוב דעות, הורשע בשתי עבירות של שליחת יד בכספי לקוח. שופטי בית הדין קבעו כי המקבילה של עבירה זו בחוק העונשין היא עבירת הגניבה. כמו כן, רסלר הורשע פה אחד בעבירות של אי־החזקת כספי פיקדונות בחשבון פיקדון נפרד ובעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע.

במרכז הקובלנה עומדת עיסקה שנחתמה בין חברת פז לבין יוסף כספי ואברהם לוי, שהיו לקוחותיו של רסלר. השניים מכרו לחברת פז קרקע ברמת השרון אשר עליה נבנתה תחנת דלק. התמורה למכירת הקרקע היתה 9.5 מיליון שקלים. את כסף זה התחייב רסלר להפקיד בשני חשבונות נאמנות: 5 מיליון שקלים בחשבון נאמנות משותף שלו ושל פרקליט חברת פז, שנועד לתשלומי מסים ולמינהל מקרקעי ישראל, ו־4.5 מיליון שקלים בחשבון נאמנות על שמו בלבד, שהיה אמור להגיע לשני לקוחותיו לאחר אישור מינהל מקרקעי ישראל והעברת הזכויות על שם פז.

ואולם, רסלר הפר פעם אחר פעם את חובותיו כנאמן ולא העביר את 5 מיליון השקלים לחשבון הנאמנות המשותף - ובמשך תקופה ארוכה אף לא פעל לפתיחת חשבון כזה. זאת "למרות עשרות פניות בעל פה וכן פניות בכתב מצד פז... ניתן היה לצפות שיפעל בדרך אחרת, מהדרך הקלוקלת שבה פעל", נקבע בהכרעת הדין.

 רק כעבור כשנה, ולאחר פניות מצד פז, העביר רסלר לחשבון הנאמנות המשותף סכום של 650 אלף שקלים במקום 5 מיליון שקלים.

 ביחס להחזקת הכספים המיועדים ללקוחותיו בחשבונו הפרטי, ראה לנכון בית הדין להדגיש את אמירותיו באותיות מודגשות: "הנקבל (רסלר) החזיק בידיו, בחשבונו הפרטי, את הכספים המגיעים ללקוחותיו ועשה בכספים אלה כבתוך שלו. הוא לא טרח לדווח ללקוחות על עיכוב הכספים, ולא דיווח להם כיצד הוא שומר על ערכם של הכספים וכמה כספים עומדים לזכותם".

שופטי בית הדין הוציאו מתחת ידם הכרעת דין נוקבת הרוויה אמירות חמורות על התנהלותו של רסלר לא רק באישום המרכזי בפרשת עיסקת פז, אלא גם בשני אישומים נוספים. באחד מהם אף הגיש רסלר בקשה להתמנות ככונס נכסים והסתיר את העובדה כי באותה עת כבר הוכרז כחייב מוגבל. לדעת שופטי בית הדין, אילו רסלר היה פורס את מצבו הפיננסי האמיתי, "אזי סביר להניח שהוא לא היה מתמנה בתיק ככונס". בית הדין קבע גם כי רסלר נהג "בדפוס זהה" משנמנע מלהגיב על התלונה שהוגשה נגדו ובכך לא סייע לקובלת בתיק, ועדת האתיקה של הלשכה, בבדיקתה. "הנקבל (רסלר) רמס באופן ברוטלי את כל הערכים שעליהם נבנה מקצוע עריכת הדין, וביניהם החובה לפעול בהגינות, בהוגנות, ביושר ובאמירת אמת", קבעו נחרצות שופטי בית הדין.

 באישום נוסף, הנוגע להימנעותו מלהשיב את כספי הערבויות ללקוחו, כתבו השופטים כי טירטר את לקוחו והחזיר לו את כספי הערבות רק בחלוף תקופה ארוכה. "כאשר הציבור עד למעשים כאלה מצד עורך דין, הוא עלול לסבור כי מוסר חסר אחריות וחמקמקות הם תכונות המאפיינות את כלל ציבור עוה"ד. אין ספק שמעשים אלו מהווים פגיעה בכבוד המקצוע של עריכת הדין".

 מתוך חרדה לדימוי של מקצוע עריכת הדין בעיני הציבור, קבעו השופטים כי במעשיו ובמחדליו גרם רסלר "לירידת ההערכה שיש לציבור בעורכי הדין כשומרי חוק".