לפני שלושה חודשים אף אחד לא העז לחלום על מסיבת יום הולדת לאוראל עזורי. בני משפחתה ישבו אז מודאגים מחוץ למחלקה לטיפול נמרץ בשיבא, שבה אושפזה מחוסרת הכרה אחרי שמחבל דרס ודקר אותה. היום משפחת עזורי חוגגת לבתם יום הולדת 21.
"קיבלתי את החיים שלי במתנה, ואני הולכת לחגוג פה את השנה הראשונה כמו תינוק שנולד. השנה הראשונה שלי בחיים החדשים שלי", אומרת עזורי ממיטתה במחלקת השיקום האורתופדי שבשיבא, "נכון שאני עוד לא חווה את גיל ה־21 הכיפי, אבל אני אהיה שם ואהנה. להיות כמו שאני במצבי זה מאוד קשה", היא מוסיפה בשקט.
ליד מיטתה נמצא כיסא גלגלים, שמזכיר שהיא זקוקה לעזרה בכל פעולה. שתי הרגליים שלה מרוסקות, והמאבק שלה כרגע הוא להתחיל לעמוד ובהמשך ללכת. לדבריה, "זה לא פשוט, בעיקר מכיוון שהייתי מאוד עצמאית". בפיגוע לפני כשלושה חודשים נפצעה עזורי לאחר שעמדה בטרמפיאדה ליד גן שמואל בדרכה אל הבסיס. בפיגוע נפצעו שלושה בני אדם נוספים.
"ישבתי בתחנה והגיע זוג מבוגרים. כשראיתי שאף אחד לא מפנה להם מקום, ישר קמתי ונתתי להם לשבת", שיחזרה אתמול עזורי, "יצאתי והתקשרתי לצבא ואמרתי שכבר שעתיים וחצי אני מחכה לאוטובוס שלא מגיע. כבר בכיתי מעצבים. אני זוכרת שפתאום המחבל נכנס בי ממש חזק עם האוטו. אני זוכרת את ההדף ואת המכה. עפתי לוואדי 50 מטרים משם. אני רק זוכרת את הפנים שלו, מתקרב לוואדי עם הסכין. זוכרת שהוא היה באטרף, חדור מטרה להרוג אותי".
עזורי שירתה כלוחמת בסוללת טילי חץ במערך ההגנה האווירית. על דלת החדר שלה תלויה תמונתה עם כיתוב שמתאר אותה יותר מכל - לוחמת. "אהבתי את הצבא מאוד. אלמלא הפציעה, הייתי חותמת קבע. מבחינתי לא צריך לנסוע לא לאמריקה ולא לאסיה. השירות הצבאי הוא הדבר הכי מושלם שעשיתי בחיי".
אמא שלה, לימור, לא עוזבת אותה לאורך חודשי האשפוז. היא מסתכלת על בתה ואומרת: "היינו פה בימים שבהם היה קשה לראות את האור בקצה המנהרה. היום אפשר לראות שיש ניסים". בחגיגה שמארגנות המתנדבות הוותיקות של תל השומר, שרה זלצרמן ואניק גורטלר, מתכננת עזורי להפתיע ולחזור לאהבה שלה - השירה. "הייתי מנגנת וכותבת", היא מספרת, "אני מתכננת לחזור לשיר ומקווה שזו תהיה הפתעה מדהימה לכולם".