ביום שישי הקרוב תיפתח במוזיאון תל אביב תערוכה אינטראקטיבית חדשה לילדים בשם "אני והסלפי שלי".
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הצילום העצמי של המבקרים הופך בתערוכה לחומר הגלם של התצוגה. תמונותיהם של המבקרים מוקרנות על גבי מסך גדול במרכז חלל התערוכה, והם פוגשים את דמותם באופנים שונים. התערוכה עוסקת למעשה בתופעה התרבותית של הסלפי, כשהיא מעלה שאלות שונות ועוסקת במאפייניה השונים של התופעה. במקביל, מוצגות במבואה עבודות של צמד האמנים מרקוס מונטאן ועדי רוזנבלום, המבוססות על תצלומי סלפי. מונטאן האוסטרי ורוזנבלום הישראלית הם בני זוג שיוצרים יחד מאז 1992.
"סלפי זה משהו יומיומי שכולנו עושים, החל מילדים, דרך אנשים בוגרים ועד נשיאים וראשי מדינות", מסבירה שרה ריימן שור, אוצרת התערוכה, "הסלפי הוא צילום עצמי בעזרת מצלמה קדמית. זה לא דבר חדש, אנשים צילמו את עצמם לאורך השנים, אבל האופציה לשלוח את הצילום העצמי ברשתות החברתיות הופך את זה לתופעה המיוחדת שהיא היום. האופציה הזאת של לשלוח ולהפיץ ולשתף את האחרים בצורה מאוד רחבה - יכולה לומר הרבה דברים על המקום של האני בחברה, על התלות של האני במשוב של האחרים ועל הצורך האובססיבי כמעט לשתף".
צורך שסופג המון ביקורת.
"נכון, אני חלק מהביקורת הזאת. אני לא לוקחת את הנושא ואומרת 'בואו תתלהבו', אלא מציבה שאלות תוך כדי התערוכה. יש שאלות שכתובות על הקירות בתערוכה כמו 'ואם לא יעשו לי סלפי?', 'למה חשוב לי לשתף את האחרים?', 'עם מי הייתי רוצה לעשות סלפי אם הייתי יכול?'
"מה שמיוחד בתערוכה זה שהמבקר עצמו הופך להיות התצוגה, בניגוד לתערוכות קונבנציונליות רגילות שבהן המבקר רואה צילומים ודיוקנאות של אחרים. כאן הצילום הוא שלי. התערוכה בנויה מפינות שונות של פעילות טכנולוגית. יש מניפולציות ומשחקים על הדימוי שלך. למשל, להרכיב את הפרצוף מכמה חלקים של אנשים, להפוך את הפרצוף לפיקסלים ועוד. יש תחנה אחת ספציפית שבה רואים דיוקנאות עצמיים של כל מיני אמנים, והמבקר יכול לנסות לצייר את עצמו באמצעות התבוננות במראה ואחר כך לתלות את הציור בתוך התערוכה. יש גם טקסט שמדבר על ההבדלים בין הסלפי המהיר והנפוץ לדיוקן העצמי המסורתי, שיש בו משהו יותר איטי, פסיכולוגי ופחות מפוזר".
לדברי ריימן שור, "זו תערוכה לכל המשפחה. אני בטוחה שילדים והורים ימצאו את עצמם משחקים בתוך הפעילות החווייתית הזאת, ואני מאוד מקווה שגם ישימו לב לשאלות שצצות בהקשר של העיסוק העצמי. מבחינתי זה מקום לדיאלוג בין הורה לילד. ברגע שאתה מעלה את הדילמות ואת השאלות - אולי זה יאפשר להורים ולילדים לשוחח על הדבר הזה ולראות גם את הקשר לתולדות האמנות".