"האנשים בקהל נפלו אחד אחרי השני"

עשרה ימים אחרי הפיגועים הקשים בפאריס, להקת הרוק שעמדה בעל כורחה במרכז אירועי הדמים של מתקפת הטרור של מדברת. אמש פורסם הראיון הראשון של להקת "האיגלס אוף דת' מטאל", ראיון שנראה יותר כמו תרפיה קבוצתית. הלהקה עדיין באבל, אחרי שאיבדו את ניק אלכסנדר, אחראי הסחר של ההרכב, אבל לא מוכנים לוותר לטרור.

"בהתחלה חשבנו שאלו אפקטים פירוטכניים, אבל תוך כמה שניות הבנתי שאלו יריות" אומר אדן גלינדו, גיטריסט הלהקה, "ג'וש (הסולן) רץ אלי כנראה אחרי שראה את אחד היורים בפינת האולם, וצעק "בוא נעוף מכאן!", ואחרי שירדנו מהבמה רצנו ליציאת החירום, וחלק מהצעירים בקהל צעקו לנו "בואו מכאן!". 

"כולם נהנו, שרו רקדו. ואז התחילו היריות"; הלהקה על הבמה רגע לפני היריות // צילום: איי.אף.פי

כל מה שרצינו היה לברוח מהיורים" אומר המתופף מט מקג'נקינס, "מהרגע שבו התחילו היריות, הבנתי שמשהו לא כשורה. ריח אבקת השריפה שרף לי באף, הבנתי ישר במה מדובר. בסוף מצאתי את עצמי מתחבא מאחורי פינה על הבמה, היורים עלו לבמה והיו עם הגב אלי. ראיתי אותם פשוט עומדים ויורים מגובה הבמה על הקהל". בסוף הצליח הסולן לרדת מהבמה ללא פגע וביחד עם חלק מאנשים שהיו בקהל התחבא באחד מהחדרים באולם ההופעות: "אחזתי בבקבוק שמפניה שהיה בחדר ההלבשה, חשבתי להשתמש בו כנשק אם המחבלים ייכנסו, ויחד עם האנשים שהיו שם התחלנו לחסום את הדלת עם כיסאות, מקרר שהיה שם" מספר מט על רגעי האימה, בו התגלו חלק מהאנשים  בקהל שלו כבעלי תושייה, אך גם חסרי אונים: "הייתי שם עם בחורה אחת שחטפה כדור וחברתה ניסתה לנחם אותה, והיה מסביבה המון דם, וכל מה שנותר לנו לעשות היה ללחוץ על הפצע, אבל הדם הגיע לגובה כזה שהוא כיסה את סוליות הנעליים שלנו". 

כל חברי הלהקה מספרים שהירי לא פסק לרגע, ובמשך דקות ארוכות נשמעו צרורות קצרים של יריות. "בסופו של דבר הירי פסק רק אחרי ששמענו פיצוץ אדיר, חשבנו שהם מנסים לפוצץ את הבניין". בסופו של דבר התברר אותו פיצוץ אדיר כהתאבדותה של אחת מהמחבלות באולם. המתופף, ג'וליאן דוריו, הסתתר במשך רוב המתקפה מאחורי התופים, על הבמה, ונאלץ לראות את האנשים בקהל נרצחים אל מול עיניו, כשהיורים נמצאים מטרים בודדים מולו ומוציאים את הקהל להורג: "ראיתי מול שני יורים, טובחים באנשים בקהל, אחד אחד".

"הייתי רוצה לשוחח עם ההורים של הקרבנות"; אולם ההופעות למחרת הפיגוע // צילום: איי.פי

 ג'וליאן לא זוכר במשך כמה זמן הסתתר מאחורי התופים, אך הבין שאם יישאר שם זמן רב מדי, יירצח גם הוא: "ברגע שהייתה לי הזדמנות מצאתי דלת לא נעולה ליד הדלת וברחתי. כשהגעתי לחדר ההלבשה, קפאתי במקום מפחד. באופן כללי אנשים היו בפאניקה ולא ידעו מה לעשות". בשלב כלשהו, "החלו המחבלים לסרוק את יתר החדרים באולם, וחיפשו אנשים שהצליחו לברוח מאולם ההופעות המרכזי" מספר ג'סי האגס, הסולן. הטכנאי של הלהקה, שאון לונדון שראה את הטבח ממקום צדדי של האולם, מתאר את הטבח מזווית הראיה שלו: "כשהתחילו היריות, עמדתי בצד. לפני התקרית כולם היו שמחים, רקדו, שרו ושתו. הייתה אווירה ממש טובה. כשהתחילו היריות הראשונות, אנשים פשוט התחילו ליפול מסביב, אחד אחד". 

ג'וש הומס, הסולן הנוסף של הלהקה אמר כי "הוא היה רוצה לשוחח עם ההורים של הקורבנות. זה מצב מאוד מורכב. סביר להניח שלא הייתי מצליח לומר הרבה, למילים אין משמעות יחסית למה שכולם עברו באולם באותו היום". ג'סי האגס אומר: "הבטחתי לכל מי שאוהב רוקנרול באותו הערב. אני אולי מפחד, עברנו משהו לא קל, אבל אני נושם, ואספר לבן שלי על היום הזה. אמא שלי וסבתא שלי חינכו אותי לא לשים על אנשים ששונאים אותי. אם אדולף היטלר שונא אותך, תן לכל העולם לדעת שהוא שונא אותך. אני רוצה להעביר את חיי בחיוך, בשמחה ובאושר. אני רוצה שנהיה הלהקה הראשונה שתנגן באולם הבטקלאן כשהוא ייפתח מחדש, כיוון שהיינו שם כשהשקט השתלט על המקום. אני רוצה לחיות". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו