מאז "האלבום הלבן" של הביטלס (1968) או "סנדניסטה" של הקלאש (1980) מנצלים לא מעטים מיוצרי הרוק את הפורמט המורחב של אלבום כפול או משולש כדי לומר משהו אמנותי מיוחד. לא סתם כמות גדולה מאוד של שירים, אלא יצירה שיש לצירוף שבין השירים שבה משמעות שהיא מעבר לשירים הבודדים. מין סיכום ביניים של תקופה בעיני היוצר, ולעיתים גם של העולם שמסביבו.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"אפריקה שלי", האלבום החדש של גלעד כהנא, נמשך 47 דקות ונכנס בקלות ל־CD בודד. אבל גירסת הוויניל היא כפולה, והעובדה שיש בה לא פחות מ־17 קטעים, חלקם קצרים, יוצרת תחושה שמדובר באלבום שיש בו אמירה כללית. פעם קראו לזה "אלבום קונספט", כזה שכדי לחוות אותו במלוא עוצמתו לא כדאי להסתפק בסינגלים שמושמעים ברדיו (השיר "אפריקה שלי" הוא אחד הכי מושמעים בזמן האחרון) ובקליפים שרצים ברשת, אלא לשמוע אותו מההתחלה עד הסוף ברצף, רצוי בנסיעה במכונית.
הקונספט ב"אפריקה שלי" הוא זפזופ בראשו היצירתי, ההזוי וחסר הגבולות של כהנא. יותר מאשר בעבר, אף על פי שגם באלבומיו הקודמים היו לזה סימנים. כאן זה כבר עד הסוף: הוא אינו מחויב לשום סגנון מוסיקלי, למבנה השירים, לנושאים שלהם, למשתתפים בהם. יש ב"אפריקה שלי" ערב רב של צבעים וטעמים, קפיצות בין העולם שבפנים לזה שבחוץ, המון משתתפים, בלאגן כמו בחיים. וזה בעיניי נפלא. מרגש יותר מאשר שיר אחד או שניים או אפילו עשרה טובים. זה אלבום מאוד מעניין ומעורר מחשבה, וגם כיפי ויפה. למי שעדיין לא ויתר על קונספט האלבום גם בימים אלה.
רוצה להשפיע
הגישה של "לא אכפת לי מה יאמרו, אני עושה מה שבא לי" אפיינה את כהנא מתחילת דרכו. אולי מפני שהוא וחברו יאיר קז התחילו את הקריירה במופע נונסנס ששמו "בוב קורדרוי מת". כשהקימו להקה קראו לה בנות יפתח ולאחר מכן ג'ירפות, ואלבומם הראשון, ב־1999, "משוחח עם כיסא", הוכיח שכהנא וחבריו אינם שואפים לעשות פופ רגיל, עם שירים כמו "רמי מואשם בהחזקת סמים קלים".
מאז שנת 2000 כהנא פועל בהרבה זירות בו בזמן. כסולן בעברית (באלבום "שכחתי איך לאכול") ובאנגלית ("The Promise Landing"), וגם מוסיקאי של אמביאנט אינסטרומנטלי ("360"); כמנהיג להקת ג'ירפות, וגם כאמן שעושה שיתופי פעולה עם מוסיקאים אחרים, ובהם חיים לרוז (בשיר מחאה נגד אהוד אולמרט, "גוג"), נינט (במסגרת הפרויקט The Walking Man) ותמיר מוסקט (ב"לא כוחות").
אלבום קונספט. כהנא ועטיפת האלבום "אפריקה שלי" // צילום: רונן ללנה
כהנא גם כותב שירים לאחרים (רונית שחר, יוני בלוך, הדג נחש, אביתר בנאי, ארקדי דוכין) ומוציא ספרים כסופר וכמשורר. לאחרונה הוא גם שיחק לראשונה בסרט קולנוע: "סיפור על אהבה וחושך" שביימה נטלי פורטמן על פי ספרו של עמוס עוז.
הוא בן אדם מאוד יצירתי ועסוק, ולצד זאת הוא גם בעל משפחה, ואת כל הפעילות האמנותית שלו הוא עושה לא רק לשם שעשוע וכיף, אלא כדי להשפיע על החברה שלנו.