לא רק למכבי ת"א יש צרות, גם להפועל ירושלים אין נחת. האלופה ספגה הפסד שני רצוף, ואם הקודם לראשל"צ עוד היה מובן, הערב (א') זה כבר היה לנהריה הקטנה (72:67). גם אצלה לא הכל מתקתק כמו שעון, אפילו רחוק מזה. כל זה קורה לפני משחק יורוקאפ קריטי מול ניז'ני נובגורוד ביום רביעי.
נהריה כנראה אוהבת לנצח את השמות הגדולים של הליגה. עד עכשיו היא מחזיקה ברזומה העונה בניצחונות על האלופה, על הפועל אילת ועל הפועל ת"א. דווקא נגד קבוצה כמו קריית גת, ועוד בבית, היא הפסידה. לכו תבינו. בשורה התחתונה היא פותחת עונה במאזן טוב, שאפשר היה לצפות בקיץ (3:4). העיקר: היא לא נמצאת בתחתית.
הסוד של נהריה מול הקבוצות האלה, מלבד תחושת האנדרדוג, הוא אינטנסיביות הגנתית, שמצמצמת פערים. דוקא מייקל אומה, למשל, לא בלט אתמול. מי שעשה את העבודה הוא קמרון קלארק עם 12 נקודות ברבע השלישי וניב ברקוביץ', בעל הבית של הקבוצה. הרכז סיים עם תשעה אסיסטים, וניהול המשחק החכם מאוד שלו היה מפתח בניצחון.
כשירושלים יכלה היא לא רצתה, כשרצתה היא כבר לא יכלה. ברבע השלישי היא הובילה בתשע נקודות ונראתה משייטת לעוד ניצחון. אבל משהו בקבוצה היה אתמול כבוי וחסר אנרגיות. נכון שליאור אליהו ויותם הלפרין חסרו - דבר שמשבש מאוד את ההרכבים בחוק הרוסי - אבל גם במציאות הזאת ירושלים צריכה לנצח.
הקבוצה של שני פרנקו תלויה בשלשות שלה. בכל ניצחונות הליגה היא קלעה תשע שלשות ויותר. בהפסדים היא הציגה משחקים רעים מחוץ לקשת. בהפסד הקדום לראשון סיימה רק עם חמש שלשות במשחק עם הארכה, ואתמול עם 3 מ־19. גם ההגנה שלה תרמה להפסד: במחצית הראשונה ספגה רק 29 נקודות. ברבע הרביעי לבדו חטפה 27.
ירושלים קרסה ברבע האחרון ונהריה, בלי אומה, רצה ל־3:17 והפכה פיגור של שבע נקודות ליתרון 55:62. דונטה סמית', שעד אז עמד על שלוש נקודות בלבד, התעורר ועשר נקודות רצופות שלו החזירו את ירושלים ליתרון. הבעיה היא שבהתקפות המכריעות הוא העדיף למסור ולא הלך בעצמו אל הסל, ונהריה היתה שם כדי לקחת ולהשיג ניצחון מרשים.
