השחקן האירי מייקל פסבנדר ("בושה", "12 שנים של עבדות") הוא הוכחה חיה לכך ששחקנים מרתקים הם לא תמיד מרואיינים מרתקים.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אולי זו העייפות המופלגת שניכרת על פניו הנאות, אך במהלך השיחה איתו, שהתקיימה בלונדון לכבוד צאת הסרט החדש בכיכובו, "סטיב ג'ובס" (שעולה מחר בבתי הקולנוע בארץ), פסבנדר בן ה־38 מתקשה להיראות נלהב. גם נראה שהוא די אדיש לתגובות החמות שהוא מקבל מהעיתונאים הנוכחים עבור הופעתו הסוחפת והמרשימה, שצפויה לארגן לו מועמדות שנייה לאוסקר. מצד שני, אולי סתם מדובר באיש צנוע מאוד.
"התסריט נחת אצלי בדיוק כשהתחלתי חופשת גלישה", הוא מספר כיצד התגלגל לפרויקט, "בדיוק סיימתי צילומים בניו זילנד וחשבתי שמגיע לי לקחת כמה שבועות של הפסקה, אבל איך שהתחלתי לקרוא את התסריט, ידעתי שהלך החופש. פשוט הייתי חייב לעשות את התפקיד הזה".
מסלול ההפקה של הסרט - שכתב זוכה האוסקר ארון סורקין ("הרשת החברתית", "הבית הלבן") וביים זוכה האוסקר דני בויל ("נער החידות ממומביי", "טריינספוטינג") - היה ארוך, מפותל ורצוף משברים. פסבנדר ממש לא היה הבחירה הראשונה של המפיקים לתפקיד הראשי, אך אחרי שלאונרדו דיקפריו דחה את ההצעה (ככל הנראה בלחץ אלמנתו של ג'ובס), ולאחר שגם כריסטיאן בייל החליט להבריז ברגע האחרון, המפיקים פנו לפסבנדר - שלא ממש דומה לג'ובס מבחינה חיצונית, יש לציין.
"אם לומר את האמת", אומר פסבנדר, "חשבתי שכריסטיאן בייל הוא הבחירה המושלמת לתפקיד, מכל הבחינות. זה נכון שאני ממש לא נראה כמו ג'ובס, אבל למרבה המזל, דני החליט שלא נעשה מזה עניין ושפשוט נסמוך על הקהל. אני אוהב את זה, כי זה עוד משהו שמפריד בינינו לבין סרטים ביוגרפיים שגרתיים יותר".
"שייקספיר מודרני"
התסריט שרקח סורקין באמת אינו שגרתי. סיפורו של מייסד אפל מובא כאן בשלוש מערכות בעלות אופי תיאטרלי, וכל מערכה מתמקדת באירוע השקה שמסמל תקופה שונה בחייו המקצועיים והאישיים של ג'ובס - אירוע ההשקה של מחשב המקינטוש ב־1984, אירוע השקת מחשב ה־NeXT ב־1988 ואירוע ההשקה של ה־iMac ב־1998. תוך כדי, הסרט נוגע ביחסים המורכבים של ג'ובס עם בתו ליסה, שאליה התכחש לאורך שנים רבות, ובמערכות היחסים שלו עם עוד כמה דמויות שליוו אותו לאורך העשורים, כמו המהנדס המבריק סטיב ווזניאק (סת' רוגן) שהקים את אפל עם ג'ובס, ג'ואנה הופמן (קייט ווינסלט) שעבדה בצמוד אליו, ומנכ"ל אפל ג'ון סקאלי (ג'ף דניאלס).
"סרטים ביוגרפיים שבהם מלווים דמות מהעריסה לקבר אינם מעניינים אותי", מספר פסבנדר, "מה שמחוכם בתסריט של ארון הוא הכניסה אל מאחורי הקלעים של אירועי ההשקה. האירועים האלה סימנו רגעים מסוימים בחיים של ג'ובס, ויחד הם גם הפכו אותו לאדם שהוא היה. כך גם אפשר לראות את המעבר שעשה מצעיר מרדן ובעל חזון לבוס של אחת החברות הגדולות והחשובות בעולם".
אתה מופיע על המסך בכל דקה של הסרט כמעט. כמעט כל הסצנות ארוכות ומורכבות לביצוע, וכמות הדיאלוג שלך כמעט כפולה מהכמות הממוצעת. איך מתמודדים עם אתגר קיצוני שכזה?
"הכתיבה של ארון גאונית בעיניי. כשקראתי את מה שכתב, הרגשתי שאני קורא סוג של שייקספיר מודרני, כי כמו אצל שייקספיר, הסטייט אוף מיינד של הדמויות צף ועולה דרך הדיאלוג. איך מתמודדים עם כמות כזאת של טקסט? פשוט קוראים את התסריט שוב, ושוב, ושוב. השתדלתי לקרוא אותו שלוש פעמים ביום".
איך ניגשת לעיצוב דמותו של ג'ובס?
"פשוט ניסיתי להתייחס אליו כבן אנוש. לטוב ולרע. אבל זה תהליך מאוד אינטואיטיבי. אני לא אוהב לעשות לזה אינטלקטואליזציה. סטיב מקווין אמר פעם שלשחק זה כמו להיכנס לחדר בחושך ולנסות להבין איפה הרהיטים. אז זה קצת ככה. מובן שראיתי ראיונות וסמינרים עם ג'ובס ביו־טיוב".