הפרשה שמסרבת לגווע: שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב מגן אלטוביה חייב אתמול את המדינה לפצות את עמוס ברנס, שריצה 8.5 שנות מאסר בגין הרשעתו ברצח החיילת רחל הלר, ב-5 מיליון שקלים. רכיב הפיצויים העיקרי בפסק הדין, 4 מיליון שקלים, הוא בגין שלילת חירותו של ברנס. הלר, חיילת בת 19 מבת ים, נרצחה באכזריות באוקטובר 1974. לברנס, רווק בן 31, היתה היכרות שטחית עם הנרצחת, ולאחר הרצח הציע מיוזמתו את עזרתו לחוקרים. רק לאחר כמה חודשים, משהוקם צוות חקירה שלישי בראשות סנ"צ שאול מרכוס, זימנה אותו המשטרה לחקירה והוא נחקר בחשד לרצח. בינואר 1976 הורשע ברנס ברציחתה של הלר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. ההרשעה התבססה בעיקר על הודאתו, שכללה גם את שחזור הרצח. לאורך כל המשפט טען ברנס כי החוקרים שיקרו והפעילו עליו לחץ פיזי ונפשי. בין השאר, התלונן כי ספג מכות מהחוקרים, ביניהם מסנ"צ מרכוס בעת השחזור, וכי מנעו ממנו לישון. מאוחר יותר טען כי הודה משום שחשב שיוכל להוכיח את חפותו בבית המשפט. ברנס עירער על הרשעתו לבית המשפט העליון ביולי 1976, אולם הערעור נדחה חרף הפגמים שנחשפו בחקירה. ארבע שנים מאוחר יותר זכה ברנס לתמיכתו של נצ"מ (בדימוס) עזרא גולדברג, אשר שוכנע כי לא הוא הרוצח, כי אם אנס סדרתי שפעל במישור החוף. גולדברג רתם למאבק את שופט בית המשפט העליון חיים כהן, וביוני 1983 שיכנע השופט כהן את נשיא המדינה לקצוב את עונשו של ברנס ל-12 שנה. הוא שוחרר לאחר שנוכה שלישי מעונשו וריצה 8.5 שנות מאסר. לאחר קבלת החנינה החל ברנס לפעול לזיכויו על ידי עריכת משפט חוזר. רק בבקשתו הרביעית, במארס 2002, ניאותה שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר לבקשתו. "חשיפתם של שקרים מגמתיים בעדויות חוקרי המשטרה מערערת את אמינותם לא רק לגבי השקרים שנחשפו, אלא גם ביחס ליתר דבריהם שהוכחשו על ידי ברנס", קבעה. זוכה ללא ראיות בדצמבר 2002 זיכה בית המשפט המחוזי בנצרת את ברנס זיכוי נדיר, המכונה "זיכוי אילם", שמשמעותו: ללא הבאת ראיות כלשהן ומבלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו. זאת, מכיוון שבגלל חלוף השנים התקשתה התביעה להביא עדויות וביקשה לחזור בה מכתב האישום. במסגרת ההליך הפלילי פסק בית המשפט לברנס פיצויים בסך 1.2 מיליון שקלים. כעת, במסגרת תביעה אזרחית שהגיש, חויבה המדינה לפצות את ברנס ב-5 מיליון שקלים נוספים. בהחלטתו אתמול קבע השופט אלטוביה כי החוקרים שללו מברנס את היכולת לזכות להליך הוגן. לדעתו, "ייתכן שחשיפתו של ליקוי זה או אחר בחקירתו לא היה בו כדי להשפיע על ההכרעה של בית המשפט המרשיע, אך הצטברותם של הליקויים מעידה על מכלול של עובדות וטענות אשר לא היו ידועות לבית המשפט המרשיע בבואו לפסוק את דינו". בנוסף, ביקר השופט את התנהלותם של סנ"צ (בדימוס) מרכוס ושל חוקרים נוספים. בין השאר, חייב השופט את המדינה לפצות את ברנס ב-720 אלף שקלים בגין אובדן השתכרות, ב-144 אלף שקלים בגין כאב וסבל וב-95 אלף שקלים בגין הוצאות משפטיות. את התביעה האזרחית הגיש ברנס באמצעות עוה"ד אלי ואיתי זהר. המדינה יוצגה על ידי עוה"ד גילי לבונטין ועופר שובל. עמוס ברנס:
* * *
"אני צדיק בסדום. הכסף לא ישיב לי את השנים שנגזלו ממני ואת החירות שנלקחה בגין מעשים שבהם הורשעתי על לא עוול בכפי", כך אמר אתמול עמוס ברנס, כיום בן 67, לאחר שנודע לו כי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק לו פיצויים בגובה 5 מיליון שקלים, בגין 8.5 השנים שבהן ריצה עונש מאסר לאחר שהורשע ברצח החיילת רחל הלר.
"אני לא מחייך בעקבות פסק הדין", הוסיף ברנס, המתגורר כיום בעכו, "ההחלטה לפצות אותי מביאה איתה את האמת הנשגבת על כל מה שעברתי ואת הסוף לפרשייה העגומה הזו. החלטת בית המשפט בתל אביב רק מוכיחה את זעקותיי, שאותן אני זועק כבר יותר מ-30 שנה. החברה בישראל צריכה להתבייש על העוול שנעשה לי. השנים הכי יפות בחיי הלכו. המשפחה שלי התפרקה. לא נותר לי דבר ושום פיצוי כספי לא יכפר על כך". לדבריו של ברנס, "מי שמכתיב את דעת הקהל בישראל הם בעלי המעמד הגבוה, ולא מה שהעם חושב באמת. אני שילמתי על היותי אדם אידיאליסט ובעל ערכים".
ברנס ביקש להדגיש עוד, כי המסר בעקבות ההחלטה לפצותו הוא שהסבלנות משתלמת: "הפירות שנקטפו בעקבות פסק הדין הם מתוקים, אולם הדרך היתה מרה וקשה. המסר לאזרח הקטן הוא שלבסוף הצדק יוצא לאור - אבל המחיר עלול להיות קשה מנשוא".
על ההחלטה לפצות את ברנס מברכת גם אסתר גולדברג, אלמנתו של נצ"מ (בדימוס) עזרא גולדברג, אשר שוכנע כי ברנס אינו הרוצח ונרתם לעזור לו במאבקו. "בעלי הוא זה שהציל את ברנס, זו היתה כל עבודתו במשך 20 שנה", היא מספרת ומוסיפה: "כל השנים האלה הוא נלחם לא רק למען ברנס, כי אם למען הצדק. הוא ידע כל הזמן הזה שברנס אינו אשם, והוא היה שמח היום לשמוע את החלטת בית המשפט".
דניאל סיריוטי