"אני מתרגש, הכל נפלא. ד"ש ונשיקות לכולם", אלה היו המילים האחרונות שקיבלה אורית גולדמן מבעלה, סא"ל (מיל') אבנר גולדמן, בן 48 ממודיעין. דקות ספורות לפני שעלה על מסוק היסעור ברומניה, שממנו לא שב, הספיק לשלוח לה מילים אוהבות אחרונות. באותו זמן בילתה אורית עם ילדיה הקטנים בתל אביב ולא תיארה לעצמה שהנורא מכל אירע. בנה הבכור, ערן, בן 22, שלומד במסלול עתודה ואמור להתגייס בקרוב בעקבות אביו לחיל האוויר, היה לבד בבית כאשר אנשי קצין העיר דפקו על הדלת. הוא היה הראשון לקבל את הבשורה המרה ומיהר לקרוא לאמו לשוב הביתה מבלי לפרט על האסון. כעבור 40 דקות שבה אורית הביתה. אנשי קצין העיר המתינו לה בפתח הבית, שעדיין עוטר בשלט "מזל טוב ליום ההולדת ה-48, באהבה מכולנו" שתלתה לרגל יום הולדתו של אבנר שחל בשבוע שעבר. האסון הכבד שנפל עליה הותיר אותה המומה ומרוסקת: "החזרתי לו הודעה והזכרתי לו שהיום ט"ו באב וכמה שאני אוהבת אותו. אני מחכה להתעורר מהחלום ושהוא ייכנס הביתה ויגיד שזה סתם, שכלום לא קרה". "הוא היה הבעל הכי טוב שיכולתי למצוא", סיפרה עליו עוד אורית, שהיתה נשואה לאבנר 25 שנה, והודתה כי עדיין קשה לה לדבר עליו בזמן עבר. אף שהשתחרר מצה"ל לפני שלוש שנים, המשיך אבנר לשרת במילואים והקפיד לטוס פעם בשבוע לפחות. "הוא נורא אהב את זה עוד מקורס הטיס", סיפרה עוד אורית, "הוא הרגיש שזו שליחות". סא"ל גולדמן, בעל תואר ראשון בהנדסה ותואר שני במנהל עסקים, היה איש אשכולות. אחרי שהשתחרר מחיל האוויר, שם שירת כמפקד ביחידת המחשוב, החל ללמוד לקראת תואר דוקטורט במדע ופילוסופיה, בשילוב עם לימודי תורה וגמרא. "למד בשביל הנפש" הרב דוד לאו, רב העיר מודיעין וחברו הקרוב של אבנר שמכיר אותו כבר יותר מעשור, סיפר אתמול על אדם מיוחד מאוד: "הוא היה בחור מדהים עם הרבה אמונה ואידיאלים. זה היה תענוג ללמד אותו. אדם חכם וחושב. אחרי שפרש מקבע החל ללמוד, בשביל הנפש, פילוסופיה ויהדות". אבנר אף נהג לכתוב דרשות וחידות לבני הנוער ולחברי קהילת מנורת מודיעין. "ההיכרות שלי עימו היא מהמפגשים בבית הכנסת", סיפר אתמול בגעגועים חברו מיכאל, "הוא היה מעביר שיעורי פרשת השבוע והיה אדם משכמו ומעלה". חבר נוסף, אמציה, סיפר עוד: "אבנר כבר היה בחייו האזרחיים מהנדס בחברה פרטית עם קריירה מוצלחת. כנראה שבצבא ידעו למי הם קוראים. בן אדם שעוזב את חייו האזרחיים הנוחים לטובת המדינה הוא בן אדם בעל ערכים". מלבד ערן הבכור, לאבנר ואורית עוד שלושה ילדים, אמיר בן 18 וחצי לקראת גיוס, איתן בן 16 ובת הזקונים, תמר, בת 13. אמיר קיבל את הבשורה המרה ברודוס, שם שהה עם חבריו. "אמרתי להם שזה קרה ברגע אחד ושהוא חייך עד הרגע האחרון", סיפרה אורית על השיחה הקשה עם הילדים והוסיפה: "אנחנו נתגעגע אליו כל החיים. זכינו בבן אדם מדהים, צנוע וגאון, ועל זה אנחנו צריכים להודות". מפקד הטייסת במלחמת לבנון
* * *
סא"ל דניאל שיפנבאור (43), אב לשלושה
רק לפני ימים ספורים עבר סא"ל דניאל שיפנבאור עם משפחתו לביתם החדש במושב קדרון. הוא עוד לא הספיק לפרוק את כל הארגזים, כאשר עזב ביום ראשון לאימון ברומניה, שממנו לא חזר. "לפני כמה ימים ראיתי את אחי יושב כאן, על הטרסה, ומתמוגג מהנוף שכל כך אהב", סיפרה אתמול אחותו אריאלה וייס, בת 37, מבית המשפחה החדש.
בני המשפחה, סיפרה עוד אריאלה, נהגו לדבר לעיתים על הסכנות שעימן נאלץ דניאל להתמודד מתוקף תפקידו, אך על אלה, לדבריה, נהג להגיב "בהומור שחור". "כאשר אמי קיבלה את הבשורה", הוסיפה בדמעות, "היא אמרה שהיא מחכה לדפיקה הזאת על הדלת 25 שנה".
כשהיה בן 6 עלה דניאל עם משפחתו מאורוגוואי. בתחילה התמקמו בני המשפחה בבת ים, ולאחר מכן עברו לרמת השרון. מגיל צעיר ספורט היה אהבתו הגדולה והוא היה כדורגלן מצטיין במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. "לפני הגיוס אחי התלבט בין מעמד של ספורטאי מצטיין בצבא לבין התנדבות לקורס טיס. באימונים ובלחימה הוא חתר ודאג לאפס אבידות. הוא נחשב לטייס יסודי ביותר וכשעזב את הטייסת הקודמת אמרו עליו שהוא נהג 'לתחקר אותם למוות'", סיפרה.
במלחמת לבנון השנייה פיקד דניאל על טייסת היסעורים, שאחד ממסוקיה נפל וחמישה אנשי הצוות שעליו נהרגו. מאז, מספר גיסו, ירון עוזר, הקפיד דניאל להישאר בקשר הדוק עם המשפחות השכולות.
דניאל, ד"ר לכימיה, היה אמור לקבל בקרוב דרגת אלוף משנה והתעקש להישאר במשפחת חיל האוויר אף שקיבל הצעות רבות בשוק הפרטי. הוא הותיר אחיו את רעייתו יעל ושלושה בנים, בני 6, 12 ו-16.
צבי הראל
* * *
רס"ן ליאור שי (28), אב לתינוק
"הגבר הכי יפה והכי חכם"
"ליאור שלי מעולם לא חלם להיות טייס, אבל רצה הגורל וקראו לו למיונים והוא הצליח. בהמשך הגיע לקורס יסעורים והיה כל כך מאושר. הוא פשוט התאהב בטיסה". כך אמרה אתמול אמו של רס"ן שי, מזל, בדרכה מביתה בהוד השרון לכיוון בסיס חיל האוויר בתל נוף, שם נפגשה עם כלתה תמר ונכדה נועם בן הארבעה חודשים.
"הוא היה ילד שכולו רק טוב. לצערי, הקלישאה 'כל הטובים הולכים' נכונה. כנראה שבאמת כל הטובים הולכים", הוסיפה האם בכאב שקט.
לילה לפני כן יצאו נציגי קצין העיר מבית משפחת ההורים בהוד השרון, לאחר שעידכנו את מזל ובעלה מוטי ואת שני ילדיהם הנוספים, אפרת ואוהד, כי ליאור נעדר במשימה צבאית ברומניה.
במשך זמן רב ישבה האם המומה, מאופקת. לצידה, בתה, זעקה בכאב. "אנחנו שבורים לגמרי. ליאור כל כך התרגש לקראת הנסיעה הזאת", סיפרו בני המשפחה.
רק לפני ארבעה חודשים הפך ליאור לאב טרי עם לידת בנו הראשון. "נועם הקטן היה האושר הכי גדול של ליאור. ליאור היה ילד טוב, אבא טוב ובעל טוב". אחד מחבריו מהצבא סיפר אתמול בבכי, כלא מאמין: "הילד הזה היה כל העולם שלו. עכשיו הוא נשאר לחזק את אמא שלו. ילד מהמם ותמים שלא מבין עוד איך זה לגדול בלי אבא. הלב פשוט נשבר לרסיסים".
ליאור נולד וגדל בהוד השרון. בספר המחזור של תיכון הדרים הוא מצולם עם קבוצת חברים ומעליהם מופיע הכיתוב "הטובים". "הוא תמיד היה הגבר הכי יפה והכי חכם בחבורה", סיפרו עליו החברים מהתיכון, "כולנו המומים וכואבים שדווקא הוא הלך הראשון".
נצחיה יעקב
רס"ן יהל קשת (33), אב לשניים
לפני חודשיים נולדה הבת
"יהל שאף תמיד למצוינות. אפילו מפקדיו בקורס טיס הזהירו מפני המוטיבציה האדירה שלו והחתירה לשלמות", כך סיפרו אתמול הוריו של רס"ן יהל קשת, טייס חיל האוויר בן 33 שנהרג בהתרסקות המסוק ברומניה והותיר אחריו את אשתו חופית ושני ילדים קטנים, הראל בן שנתיים ושבעה חודשים ועופרי, בת חודשיים בלבד.
עם היוודע האסון נאספו בבית המשפחה במושב שרונה בגליל התחתון עשרות בני משפחה, חברים לנשק של יהל ותושבי המושב. כולם הגיעו לחזק את ההורים מירי ודובי, האחות שמרית והאח אוריה.
"יהלי נולד, גדל והתחנך בשרונה", סיפרה עליו בכאב אמו מירי, "את לימודי התיכון סיים בהצטיינות בבית הספר החקלאי כדורי שבו זכה לקבל פרס על תרומתו לחברה על שם האלוף נחמיה תמרי ז"ל שנהרג בתאונת מסוק".
לקראת הגיוס לצה"ל תיכנן יהל ללכת בעקבות אביו ולהתגייס לשייטת, אלא שבעיה בריאותית החליפה את חלום השייטת בטייסת. "את קורס הטיס הוא סיים בהצטיינות ובמהלך השירות בצה"ל תמיד חתר לבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר", סיפר אביו דובי, "עם הזמן יהל עלה בסולם הדרגות, ובקרוב אמור היה להתמנות לסגן מפקד א' בטייסת".
במהלך שירותו בצה"ל הכיר יהל את חופית. הם עברו להתגורר בבסיס חיל האוויר בחצרים ונולד להם בן בכור, הראל. לפני חודשיים בלבד נולדה גם בתם הקטנה עופרי. "חופית והילדים היו כל עולמו", אמרה אתמול אמו. עד לרגע האחרון קיוו בני המשפחה לנס, אבל עמוק בפנים ידעו שהסיכוי אפסי. "ידענו שיהל יוצא לרומניה, דיברנו איתו במוצ"ש, איחלנו לו בהצלחה", סיפרו על הפעם האחרונה שבה דיברו עם בנם.
דני ברנר
* * *
"התינוק הוא הזיכרון מניר"
סגן ניר לקריף היה מאושר • בעוד שבוע אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-26 • שבועיים אח"כ - יום נישואים ראשון • אבל עכשיו אשתו מגי, בחודש הרביעי להריונה, נותרה אלמנה
דניאל סיריוטי, כתבנו בחיפה
סגן ניר לקריף התחתן עם חברתו מגי רק לפני כשנה וציפה בכליון עיניים להולדת ילדו הראשון בעוד חמישה חודשים. ב-3 באוגוסט, בעוד שבוע בדיוק, עמד לחגוג את יום הולדתו ה-26. ב-20 באוגוסט התכוונו ניר ומגי לציין את יום הנישואים הראשון שלהם.
את הבשורה הראשונה על היעדרותו של ניר קיבל אביו, יובל, מכלתו שלשום. זמן קצר לאחר מכן הגיעו לביתו בקריית אתא אנשי קצין העיר והוא התלווה אליהם לבסיס תל נוף. אתמול אחר הצהריים התבשרה המשפחה על מציאת גופתו של ניר בזירת התרסקות מסוק היסעור ברומניה.
אמו של ניר, דניאלה לקריף, מתגוררת בגפה בחיפה, לאחר שנפרדה מאביו היא העדיפה שלא לנסוע לבסיס בתל נוף ואת הבשורה המרה על מציאת גופתו של בנה קיבלה בבית משפחתה בשכונת קריית אליעזר.
בני משפחתו של ניר ז"ל אמרו אתמול כי עד הרגע האחרון האמינו וקיוו כי ייתכן שיימצא בחיים. ואולם, ככל שנקפו השעות וגברו הדיווחים מרומניה הלכה ודעכה התקווה שניר ניצל מהתאונה הקשה.
"הדבק של המשפחה"
ניר היה גאוות המשפחה ושימש מודל לחיקוי בעבור בני דודיו הצעירים. "רק חיל האוויר היה לו בראש", סיפר אתמול דודו מצד אמו, דוד אטיאס, "מאז שהיה נער ולמד במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר בחיפה הוא הצטיין בכל מה שעשה. גם במהלך שירותו הצבאי ניר היה חייל וקצין מצטיין ולכן נבחר לצאת לאימון ברומניה. הוא יצא גם לאימונים ולמבצעים אחרים שעליהם לא סיפר לנו".
אטיאס מספר כי מאז היוודע האסון אמו של ניר שבורה והמומה. "מדובר בבן היחיד שלה. הוא היה הכל בשבילה", הוסיף בדמעות.
ניר גדל בקריות, ולאחר שהוריו נפרדו אביו נישא בשנית לעדנה ונולדו להם בן ובת משותפים. ניר היה הדבק שחיבר בין המשפחות. הוא דאג לשמור על קשר טוב עם אמו דניאלה ובני משפחתה, וכן עם משפחתו של אביו. "ניר היה מגיע אחת לשבועיים-שלושה מביתו בבסיס תל נוף, שם התגורר עם אשתו, לביקורים אצל אמו בחיפה ואצל אביו ומשפחתו אשר מתגוררים בקריית אתא", סיפר אתמול בדמעות שמעון בן דוד, אחיה של אמו החורגת עדנה, המשמש יועץ בכיר לשר התקשורת משה כחלון.
"נהיה לצידה של מגי"
"בעוד פחות מחצי שנה ייוולד לאשתו התינוק שהם כל כך ציפו לו. זה מאוד עצוב שהתינוק לא יזכה להכיר את אבא שלו", הוסיף בן דוד בצער רב, "אני בטוח שכל המשפחה המורחבת תהיה לצידה של מגי. אנחנו נתמוך בה ונדאג שלתינוק שייוולד לא יחסר דבר. התינוק הזה הוא הזיכרון הממשי ביותר שניר הותיר אחריו".
* * *
רב סמל אורן כהן (24)
"גרם לכולנו לחייך"רב סמל אורן כהן, בן 24 מרחובות, סיים לימודי הנדסת אלקטרוניקה במכללת אורט. לפני ארבע שנים התגייס לצה"ל וסיים בהצטיינות קורס מכונאי מוטס. אורן הגיע לטייסת יסעור לאחר שאביו שירת בה במשך שנים רבות בקבע. אחיו הצעיר, גם הוא מכונאי בטייסת, קיבל את הידיעה על התרסקות היסעור בעודו בטייסת. "חבל שלא הייתי על המסוק הזה במקום אחד החברים שלי", אמר אתמול רס"ל רועי, טכנאי בטייסת שהתבשר ברגע האחרון כי אין לו מקום במשלחתה. "הטייסת זה כמו משפחה, וקשה לי להאמין שאדם חזק כמו אורן נפל סתם כך. אני מצטער שלא הייתי שם, על המסוק שהתרסק. אמא שלי ביקשה שאברך ברכת הגומל, אבל זה לא מעודד אותי".
ר', איש טכני בטייסת וחבר של אורן: "קשה לדבר עליו בלשון עבר או לחשוב שלא אראה אותו. הוא גרם לכולנו לחייך. טוב לב, נעים וחכם, פשוט חכם. כל דבר הוא ידע". חבר אחר תיאר את מקצועיותו ואופיו של אורן: "הוא היה מצוי בפרטי העבודה שלו ללא דופי. אני לא זוכר שמישהו אמר עליו אי פעם משהו רע, הוא פשוט היה איש טוב".
חבר המשפחה אמר אתמול: "אורן חיכה לטיסה ברומניה ומאוד התרגש. ערב לפני האסון הוא דיבר עם המשפחה, אמר שהוא מרגיש בטיול ונהנה מכל רגע. שאלו אותו אם לא מסוכן שם והוא ענה שבכביש מסוכן יותר. בפעם הראשונה שהוא טס לתרגיל בחו"ל הוא לא חזר ממנו".
שלומי דיאז ודן לביא