חנה קנייזבה־מיננקו רשמה היום (ב') באליפות העולם באתלטיקה בבייג'ין את אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים בתולדות המדינה, את אחד משלושת ההישגים הגדולים של ספורטאית ישראלית, ובעיקר סיפקה מדליית כסף היסטורית בקפיצה משולשת לישראל.
"לא הרגשתי כלום אחרי הקפיצה", סיפרה קנייזבה־מיננקו הנרגשת לאחר ההיסטוריה שרשמה והוסיפה: "שמחתי מאוד שקבעתי שיא, קפצתי על אוטומט בלי להרגיש דבר. בחימום כאבה לי קצת הרגל מהפציעה הקודמת שהיתה לי ושממנה סבלתי בחודשים האחרונים, אבל בסוף זה עבר לי. אחרי הקפיצה השנייה הימרתי וניסיתי לעשות הכל כדי לקפוץ יותר רחוק. לא פחדתי מפסילות, אבל חשבתי שיכולים לעבור אותי. תודה לכולם על התמיכה, זה נותן לי הרבה כוח. אני ממש שמחה".
על זכייתה במדליית הכסף תקבל קנייזבה־מיננקו מענק מיוחד של 84,000 שקלים מהקרן המשותפת לוועד האולימפי בישראל, מינהל הספורט והמועצה להסדר ההימורים בספורט. מאמנה, אלכס מרמן, יקבל מחצית מהסכום.
קנייזבה־מיננקו הגיעה חדה למדי לאירוע הגדול ביותר של 2015, וכבר בניסיונה השני בגמר הקפיצה המשולשת קבעה האתלטית בת ה־25 תוצאה של 14.78 מ', שהספיקה למקום השני. בסך הכל יצרה קנייזבה־מיננקו שתי קפיצות מצוינות בגמר (בניסיון הבא קבעה 14.53 מ'), לצד ארבע פסילות. ניכר היה שהיא הגיעה מרוכזת, והיא הקשיבה לכל מילה ומילה של מאמנה מרמן.
הדרך הארוכה שעשו השניים יחד עד לבייג'ין, כאשר בתחילתה קנייזבה־מיננקו בקושי דיברה עברית ושברה שיניים, נשאה פרי אמש. בזהב זכתה הקולומביאנית קתרין איברגואן עם 14.90 מ', ולמקום השלישי הגיעה אולגה ריפאקובה מקזחסטן, שבניסיונה האחרון קבעה 14.77 מ' והשאירה את הישראלית במקום השני על חודו של סנטימטר בודד.
התוצאות הללו מלמדות אותנו דבר אחד: ענף הקפיצה המשולשת לנשים נמצא בשלב של חילופי דורות. אם לא תצוץ כוכבת־על ב־11 החודשים הקרובים (מה שסביר להניח שלא יקרה), לישראל יש אתלטית שמועמדת למדליה באירוע הספורט הגדול בתבל ובענף הספורט היוקרתי ביותר במשחקים האולימפיים. עד אמש, רק אתלט ישראלי אחד עלה על הפודיום באליפות העולם - קופץ המוט אלכס אברבוך, שעשה זאת פעמיים: ב־1999 הוא זכה במדליית הארד בסביליה, וכעבור שנתיים באדמונטון סיים כסגן אלוף העולם. שום אתלטית ישראלית כלל לא התקרבה להישגים של קנייזבה־מיננקו, זולת אסתר רוט־שחמורוב.
"שמחתי מאוד שקבעתי שיא, קפצתי על אוטומט בלי להרגיש דבר" // צילום: Gettyimages
הישג שלה, לא של האיגוד
לצד המדליה, מדובר בהישג השיא בקריירה של קנייזבה־מיננקו, ששיפרה ב־17 ס"מ את שיאה הישראלי מהשנה ובשבעה ס"מ את שיאה האישי, שנקבע ב־2012, אז עדיין במדי אוקראינה. אם תרצו נקודה נוספת שדרכה אפשר לפתח אופטימיות, אז הנה: באולימפיאדת לונדון, עדיין במדי אוקראינה, סיימה קנייזבה־מיננקו במקום הרביעי, ובאליפות העולם הקודמת במוסקבה, תחת הדגל הישראלי, סיימה במקום השישי. לפני כחצי שנה רשמה מדליית ארד באליפות אירופה באולמות, והנה ברגע השיא של השנה היא התפוצצה עם תוצאה אדירה והראתה גרף שיפור אדיר, שמעיד על תיקון תקלות שהופיעו לאורך הזמן.
הטוקבקים וחלק מהפרשנים כבר דיברו היום על כך שישראל קיבלה תוצר מוכן מאוקראינה, ושלאתלטיקה הישראלית אין דבר וחצי דבר עם ההישג. זו דרך אחת להסתכל על העניין (וכנראה שהיא נכונה), אבל צריכים קודם כל להבין גם את המאמץ הנפשי האדיר של קנייזבה־מיננקו מאז הגיעה לארץ בעקבות האהבה וההליכה אחר הלב ובן זוגה, האתלט אנטולי מיננקו (לשעבר אלוף ישראל בקרב 10). לאחר שהבינה לאן הגיעה - מדינה בלי מסורת באתלטיקה, בלי מישהי רצינית אפילו להתאמן איתה ועם מתקנים מביכים למדי - היא למדה את השפה, אחר כך עברה סידרה של פציעות טורדניות שגרמו לה לפספס את אליפות אירופה בציריך בקיץ שעבר, ולכל אלה צריך להוסיף את קשיי הקליטה המובנים של כל עולה חדש.
סיפקה את אחד משלושת ההישגים הגדולים של ספורטאית ישראלית // צילום: Gettyimages
ועם כל זאת, פתאום, לצד המועמדים הקבועים בענפים כגון ג'ודו ושיט, יש לישראל מועמדת למדליה אולימפית נוספת שלא הופיעה בשום תחזית. עד כמה המדליה הפתיעה את כל הנוגעים בדבר? בעוד הקופצות האחרות הסתובבו עם דגלי ענק לאחר רגעי הזכייה, קנייזבה־מיננקו הסתפקה בדגל שמחולק למכוניות ביום העצמאות. אולי עתה, לאחר שקנייזבה־מיננקו הרגילה אותנו לאוויר ההרים הבלתי נתפס הזה של מלכת הספורט, הגיע הזמן להצטייד לקראת ריו 2016 בדגל כחול־לבן בגודל מלא, כי יש לנו כאן מלכה חדשה לספורט הישראלי, ועוד בענף האולימפי החשוב ביותר.
