וזו הטעות: חמינאי אינו חרושצ'וב

לברק אובאמה מגיעות אולי מחמאות על בחירת עיתוי הנאום (יום אחרי זה של נתניהו) והמיקום. לגבי התוכן? הוא כבר היה בניגוד מוחלט לשיווק: אובאמה שיכנע את המשוכנעים ולא את הסקפטיים שלא "מעצימים את הפחד", כפי שטען - אלא פשוט מבינים היכן הם חיים. 

אובאמה, שלא קרא נכון את המפה הבינלאומית מאז כניסתו לבית הלבן, חילק אתמול ציונים לנתניהו ("אני מאמין שהוא טועה") רק משום שראש ממשלת ישראל חולק עליו. האם צריך להזכיר לנשיא כי השניים גם היו חלוקים על שלטון האחים המוסלמים במדינות כמו מצרים או תוניסיה אחרי "אביב העמים הערבי"? ומי צדק אז, אדוני הנשיא?

"כל מדינות העולם תומכות בהסכם הגרעין חוץ מישראל", אמר אובאמה. ולמה שזה יפתיע אותנו, בהתחשב בעובדה שישראל היא המדינה היחידה שאותה מבקשת איראן להשמיד? אובאמה לא תופס כי עבורו ההסכם הוא הימור, עבורנו זה עניין קיומי. לכן גם ההשוואה שלו לגבי ההבדלים בין התקציב הצבאי של ארה"ב לזה של איראן מקוממת: 600 מיליארד לעומת 15 מיליארד. כן, אבל בזכות ההסכם התקציב האיראני הולך להשתנות באופן קיצוני (הזרמה של 150 מיליארד דולר לאיראנים לא תנוצל, מן הסתם, לנטיעת עצים). ואם לא די בכך, דווקא בגלל ההבדלים העצומים האלה בין העוצמה של שתי המדינות יכול היה אובאמה לעשות שימוש ביכולת ההרתעה האמריקנית, אלא שהוא העדיף להתקפל בוויתורים מקיר לקיר.

אובאמה ביקש ללמד אותנו אתמול שיעור בהיסטוריה. מאוד אהבנו את האזכורים של קנדי ורייגן. אובאמה רק שוכח דבר אחד אלמנטרי שעושה את כל ההבדל בין בריה"מ של אז לבין איראן של היום: אלמנט הדת והטירוף האיסלאמי וכל השאלה סביב הרציונליות של המשטר השיעי המהפכני האיראני.

מעצמה לשעבר

אובאמה שכח לספר לקהל שלו אתמול כיצד ניקיטה חרושצ'וב, המנהיג הסובייטי אז, שיקשק מהעוצמה האמריקנית, והקשיחות של קנדי בניהול משבר הטילים בקובה ב־1962. אובאמה גם שכח לספר כיצד רייגן, בקשיחות רבה מול הסובייטים (בדיוק כפי שניהל את משבר פקחי הטיסה), הביא לכיפופו של גורבצ'וב ולהתפרקות בריה"מ. ובכלל, איראן היא לא בריה"מ. האחת היתה מעצמה שראתה עצמה יריבה ישירה של ארה"ב ואילו איראן היא מעצמה אזורית, שרק שודרגה על ידי אובאמה.

הנשיא האמריקני מבטיח לנו הגברת הסיוע הצבאי. זה המינימום שהוא יכול לעשות אחרי שהגביר לנו באופן ניכר את האיום האיראני. רק שיסביר לנו איזו כיפת ברזל הוא בדיוק מתכוון לספק לנו ברגע שאיראן תהיה - כפי שהוא עצמו אמר בראיון רדיו לפני כמה חודשים - קרובה מרחק אפס לפצצה "בעוד 13, 14, או 15 שנים".

ובכלל, לאיזה אובאמה להאמין? לזה מראיון הרדיו או לזה של אתמול? יכול להיות שההסכם הוא כל כך לא ברור, עד שאפילו הממשל לא מבין אותו.

אובאמה ניצב אתמול כגיבור כאילו הוא חתם מינימום על הסכם שלום עם איראן. הוא לא שינה את האיראנים, וזה הסיפור. ההסכם שלו הכיר למעשה במהפכה האיסלאמית, איפשר לאיראן להצטרף למשפחת העמים, ובעיקר מאפשר לה הכנסות כלכליות נאות ביותר.

"הסכם - או מלחמה בקרוב", אמר אובאמה אתמול. אבל הוא לא הבין שהפער העצום בין המעצמה ושמה אמריקה לשאר המדינות לא חייב מלחמה נגד איראן אלא פשוט לחץ עד להתקפלות איראנית. אבל בשביל זה אובאמה צריך לפני הכל להפסיק לגמד את ארצו מול שאר האומות.

חבל שקנדי או רייגן לא היו בסביבה כי הם היו יכולים אולי להגיד לאובאמה: "איננו מטילים ספק בכנותך, אך אנחנו חוששים שאתה טועה".