1. אין דבר שמבאס ספורטאי יותר מאשר לשמוע בסיום הפסד כואב מילים כמו "גאווה", "בראש מורם", "כבוד" ושלל מחמאות, שכל תפקידן לנחם ולהציג את חצי הכוס המלאה.
במקרה של יובנטוס, אין לה ברירה אלא להסתכל על הצדדים החיוביים של גמר ליגת האלופות ושל עונה שהתחילה בהרבה ספקות והסתיימה בדאבל ובסגנות במפעל החשוב של אירופה. "אני גאה בשחקנים ובקהל שלנו", אמר בסיום מסימיליאנו אלגרי, שהגדיר את ההפסד בגמר ליגת האלופות כפספוס, "חשבתי שננצח, אבל בהתקפה מתפרצת אחת הם גמרו את המשחק".
הנחמה הגדולה של יובה מגיעה מהעובדה שהיא שוב שייכת. למרות הפסד שישי בשמונה גמרים, שבאופן אוטומטי ממתג אותה כלוזרית, הגברת הזקנה שוב מרגישה בנוח בחבורת העילית של הכדורגל האירופי. "עכשיו יחזרו לכבד אותנו כמו פעם", אמר לאונרדו בונוצ'י, "אנחנו כאן כדי להישאר".
2. גארי ליניקר, שחקן נבחרת אנגליה לשעבר והיום פרשן טלוויזיה, היה הראשון ששם לב לכך שבזמן הנפת הגביע של ברצלונה, אנדראה פירלו היה שחקן יובה היחיד שעמד ומחא כפיים. "קלאסה", הגדיר אותו ליניקר, ואין מילה מדויקת יותר לתאר את הקשר בן ה־35, שסיים את המשחק בדמעות שהשאירו את אנשי יובה מודאגים במיוחד. "אני מקווה שהוא יישאר כאן", אמר מנכ"ל הקבוצה בפה מארוטה, "הוא אייקון בכדורגל האיטלקי ועכשיו הוא גם אייקון של יובנטוס".
יכול להיות שחזינו שלשום במשחק החשוב האחרון של פירלו, ששוקל לעבור הקיץ לניו יורק. כמו לאורך כל הקריירה, גם בגמר בברלין פירלו היה שונה. לא כמו מסי שונה, אלא יוצא דופן, שגם כן ראוי להיקרא "אמן כדורגל". הוא לא הכי מהיר, אבל הוא זה ששולט בקצב. הוא כמעט לא מאבד כדורים, ובמסירה אחת קסומה יכול לבטל שישה שחקני הגנה. על דמויות כמו פירלו נהוג לומר ש"אין שחקנים כאלה יותר". כשרואים את האיטלקי על המגרש ומחוצה לו, כל שנותר לומר הוא "חבל".
3. באיטליה היו כאלה שחגגו את הניצחון של ברצלונה, ולא מעט. במילאנו, ברומא, בנאפולי ובפירנצה אנשים יצאו לרחובות ושמחו לאידה של יובנטוס, בייחוד אוהדי אינטר שימשיכו להחזיק בלעדיות על זכייה בטרבל. העונה האחרונה, עם השלוש שקדמו לה, הן הוכחה חותכת לפערים העצומים שנפערים בסריה א'. התחושה הכללית באיטליה היא שבזמן שהדאבליסטית ממשיכה להתקדם, כל הליגה עומדת במקום ואולי אפילו הולכת אחורה. "אנחנו במגעים עם סמי ח'דירה, אבל זה עדיין לא סגור", הודה מארוטה המנכ"ל בסיום המשחק. ההתעניינות בקשר הגרמני, עם ההחתמה של פאולו דיבאלה הארגנטינאי וההכרזה שיובה הולכת להשקיע לא מעט כסף בקיץ, מכניסות ללחץ את היריבות ואת חובבי הכדורגל האיטלקי. יובנטוס אולי חזרה למרכז הבמה של אירופה, הליגה האיטלקית עדיין לא.
