ג'ינו ברטאלי הוא אחד מ־634 חסידי אומות העולם האיטלקים, ושמו מוכר בעיקר לחובבי הספורט בארץ המגף. מי שהיה אלוף העולם ברכיבה על אופניים בשנים 1938 ו־1948, נודע בזכות הקריירה הספורטיבית שלו, אך הפך לאישיות גדולה גם בזכות פועלו הרב במהלך מלחמת העולם השנייה להצלת יהודים. סיפורו מובא בסרט "הסוד האיטלקי שלי", שיוקרן הערב ב־yes.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
ברטאלי נולד באיטליה ב־1914 ומגיל צעיר מאוד אהב לרכוב, אולם בגלל מצבה הכלכלי הירוד של משפחתו הצליח לרכוש זוג אופניים רק בגיל 12. הוא התאמן ללא הפסקה, השתתף בתחרויות רבות, ובגיל 24, כשהוא מחזיק בתואר "אלוף הג'ירו - איטליה", נשלח לייצג את ארצו ואת הרודן מוסוליני בתחרות העולמית היוקרתית ביותר - הטור דה פראנס - והמפלגה הפשיסטית בראשות הדוצ'ה קיוותה להוכיח באמצעותו את העליונות הפשיסטית. הרוכב האיטלקי שלט בתחרות, ויום לפני סיומה בישרה הכותרת הראשית בעיתון כי הוא שומר על ההובלה, אלא שלצידה הופיעה, באופן שיתברר כסמלי במיוחד מבחינת ברטאלי, גם ידיעה קטנה יותר, שבישרה כי היהודים שגרים באיטליה כבר אינם חלק מהגזע האיטלקי.
עם זכייתו במירוץ הפך ברטאלי רשמית לרוכב הטוב בעולם, והמפלגה הפשיסטית בראשותו של מוסוליני ניסתה לפרוס עליו את חסותה, להתהדר בהישגיו ולהוכיח, כאמור, את עליונות הגזע. אלא שברטאלי דחה את הניסיון הזה, לא היסס להעליב את הרודן וטען כי הוא רוצה את החופש להגיד את כל אשר על ליבו. מוסוליני האשים אותו בחוסר פטריוטיות, וכאן התגלו ניצני המרדנות הראשונים שלו במשטר.
עם פלישת הנאצים לאיטליה ב־1943 הורע מאוד מצב היהודים שם. אלפים נכלאו ונרצחו, רבים ניסו להימלט מאימת מחנות הריכוז, וברטאלי נחלץ לעזרה ככל שהתאפשר לו. בין חבריו הקרובים היתה משפחה יהודית - משפחת גולדנברג, הורים ושני ילדים - שהחליטה לא להימלט ולנסות להיעזר בו. האלוף לא היסס לרגע והציע להם את מרתף ביתו כמקום מסתור, תוך שהוא מסכן את חייו ואת חיי משפחתו. משפחת גולדנברג שרדה אך ורק בזכותו את שנות המלחמה הארורה.
מסמכים בתוך האופניים
אך זה היה רק המקרה הראשון. באותה שנה הקים הארכיבישוף של פירנצה, אליה אנג'לו דלה קוסטה, עם רב העיר, נתן קאסוטו, רשת מחתרתית ששמה לה למטרה להציל יהודים. בפעילות זו השתתף גם הבישוף של העיירה אסיזי, שבה היו 26 מנזרים, והמטרה היתה לשכן בהם, כמסתור, כמה שיותר יהודים. הבישוף גם איפשר באופן חריג ביותר את הסתרתם של יהודים במנזרים שכניסת זרים אליהם אסורה בהחלט בגלל תקנות נזיריות של פרישות. באותם ימים הוגבלה תנועת התושבים המקומיים בכל רחבי איטליה, אולם ברטאלי, מתוקף היותו ספורטאי־על שזקוק לאימונים רבים, קיבל רשות לרכוב כאוות נפשו. היתר זה איפשר לו לרכוב בין פירנצה לבין אסיזי ולסייע לארכיבישוף ולבישוף לתאם את פעולותיהם, בלי לעורר חשד. מדי פעם אפילו קיבל בקשות לחתימה מהחיילים הגרמנים שעצרו אותו לביקורת. נוסף על התיאום בין אנשי הרשת להצלת יהודים, הוא החביא ניירות ותמונות של יהודים בשלדת אופניו, מתחת למושב, והעביר אותם לבית דפוס שזייף מסמכים. בדרך חזרה נשא עימו באותה דרך את התוצר - מסמכים שאיפשרו ליהודים להסתיר את זהותם ולהימלט מאיטליה.
כשהדרישה למסמכים עלתה בצורה משמעותית מפאת כמות הפליטים הגדלה, נכנס לתמונה תושב אסיזי, לואיג'י בריזי, שניהל חנות מזכרות קטנה בעיירה ובה מכבש דפוס קטן. בריזי ובנו הפכו לחברים ברשת ההצלה של אסיזי וסיכנו את חייהם כאשר הדפיסו את המסמכים המזויפים ליהודים המסתתרים. כדי להכין את המסמכים מצילי החיים, רכב בנו של בריזי לעיירה במרחק של 20 ק"מ מאסיזי, אל חבר שהיה חרט מיומן שייצר עבור רשת ההצלה את החותמות המזויפות.
ברטאלי עצמו נלקח לחקירה בווילה שהיתה ידועה כמיפקדה של המשטרה הפשיסטית, שבה בוצעו עינויים והוצאות להורג. בחקירתו הוזהר לא לקיים קשר עם מחתרות או עם גופים להצלת יהודים. לאחר החקירה הבין הרוכב כי הטבעת סביבו מתהדקת ושלח את בני משפחתו למקום מסתור כדי לא להעמידם בסכנה. הוא, כמובן, המשיך בפעולותיו במחתרת.
פעולות ההצלה הבאות שלו נעשו בשיתוף עם הפרטיזנים. "טרונטולה" היתה תחנת רכבת חשובה מאוד בימי המלחמה, שחיברה בין צפון איטליה לדרומה ובין שני ימיה, ואשר דרכה היה אפשר להגיע לכל מקום ברחבי המדינה. לכן לא מפתיע שהנאצים והמשטרה האיטלקית איבטחו בכל שעות היממה את המקום בכוחות גדולים מאוד וידעו בדיוק מי עולה על איזו רכבת. הפרטיזנים נהגו להגיע לתחנה במסווה ולנסות לעזור ליהודים ולפליטים אחרים להתגנב לרכבות שייקחו אותם למקום מבטחים, מה שהפך למשימה קשה לאור השמירה ההדוקה. ברטאלי הציע את שירותיו ככוכב ידוע, שיכול מרגע כניסתו לתחנה למשוך את תשומת לב כוחות הביטחון והנוסעים.
ואכן כך היה: בכל יום הוא היה מגיע לתחנה הומת האדם ובתוך דקות בודדות כבר היה מוקף בהמוני אדם, מעריצים, שרצו לקבל חתימה ולראות את הכוכב מקרוב, ובחלק מהמקרים אף התקבצו סביבו החיילים הגרמנים. שומרי הרכבות שהיו מבחינים בהתקהלות עזבו את העמדות שלהם בניסיון לפזר את ההמונים שהתגודדו סביב ברטאלי, ובזמן הזה היו הפרטיזנים מעבירים את היהודים ואת שאר הפליטים בין הרכבות, בלי שייעצרו על ידי החיילים.
ברטאלי היה איש צנוע מאוד והאמין ש"זהו עולם שבו עליך לעשות טוב, אך לא לספר על כך", כפי שאמר. ואמנם, רק אחרי הרבה שנים סיפר לבנו את מעשיו בזמן המלחמה, גם אם באופן חלקי. 50 שנה אחרי המלחמה התרצה והסכים שיכתבו את קורות חייו, וכאשר התגלתה כל התמונה לגביו - על הצלת יותר מ־800 יהודים - הוא קיבל מנשיא איטליה מדליה על אומץ ליבו. בזכות ברטאלי ובזכות איטלקים רבים נוספים ניצלו 80 אחוזים מיהודי איטליה ומפליטיה במהלך המלחמה. לפני 15 שנה, כשהוא בן 86, הלך ברטאלי לעולמו והוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
הסרט ישודר ב־yes דוקו הערב בשעה 22:30 וזמין לצפייה ב־yesVOD