בסוף הצדק ניצח

לפני שבע שנים, בשלהי מארס 2008, נולד במשטרה, בין השאר בעזרת תחקיר "ישראל היום", תיק מעטפות הדולרים של אהוד אולמרט, שמקורם במיליונר מוריס טלנסקי. זה קרה כשהתעורר חשד שהמשטרה עומדת לסגור את תיק מרכז ההשקעות בטענה הנצחית של אין די ראיות, ופרסום בעמודים אלה גרם לאנשי יאח"ה לחזור בהם מהחלטת הסגירה.

פרשת מרכז ההשקעות נחשפה בדו"ח מבקר המדינה ובכתבת תחקיר שפירסם גידי וייץ ב"הארץ" ואמורה היתה לשמש מנוף לחקירות נוספות. אלא שהחומרים שנאספו במשרדי המבקר והועברו לידי הפרקליטות והמשטרה, טופלו ברשלנות. חששו אז לגעת בראש הממשלה, אף שברשות המשטרה אמורים היו להימצא מה שכיניתי בשעתו "סוכריות": יומני שולה זקן.

היומנים האלה נחשבו לקלף מנצח, עותק שלהם הגיע אלי ואל וייץ ושנינו המתנו עם פרסומם כדי לא לשבש את חקירת המשטרה. הם אמורים היו להיות אחד האקדחים המעשנים של יאח"ה בחקירה הרגישה. 

אלא שהמשטרה לא היתה בכיוון בכלל . היא לא הכירה את היומנים, היא לא שמעה את השם טלנסקי, היא לא ידעה דבר וחצי דבר על זרימת מאות אלפי הדולרים בחשאי לכיסים של אולמרט. רק אחרי הפרסום ב"ישראל היום", שכותרתו היתה "תיקי אולמרט, המריחה הגדולה"; רק אחרי פרסום נוסף שכותרתו "מי מכשיל את חקירת אולמרט"; רק אחרי חילופי האשמות בין הפרקליטות למשטרה – הגיעה צפירת הרגעה מבכיר ביאח"ה.

רוח דבריו: היו תקלות, היו אי הבנות, החומר של מבקר המדינה לא הגיע אלינו בשעתו ועכשיו תוקן המחדל. הוצא צו לתפיסת היומנים של זקן והם בידינו. אנא אל תכתוב דבר. אנחנו מכירים את השם טלנסקי ומחכים לבואו.

צחקתי אז: "איחרתם את הרכבת", אמרתי למי שאמרתי, "אני לא מאמין שטלנסקי יגיע לישראל". חלפו שבועיים וערב פסח נחת התורם הנדיב בארץ, נקרא בשעת בוקר לחקירה וגרם לתפנית הגדולה. כשפרקליט המדינה החדש דאז, משה לדור, דהר עם עדויות הנחקר מארה"ב לבית המשפט המחוזי בירושלים וביקש לשמוע אותו בעדות מוקדמת - היו לו ביד חומרי נפץ שהצדיקו את המהלך הדרמטי.

•   •   •

על רקע הדברים האלה מותר לומר כי הכרעת הדין המרשיעה אתמול היא בבחינת תיקון עוול נורא שנעשה ללדור, לתובע עו"ד אורי קורב ולצוותו, לצמרת המשטרה, לאנשי אגף החקירות ולכל מי שתרם לביעור השחיתות בצמרת המדינה באותה תקופה - לכל מי שמצא את עצמו בוקר אחד מול כיתת יורים של "ידיעות אחרונות" ושל כמה עיתונאים נאלחים ששירתו את אולמרט.

זה קרה אחרי הזיכוי ההזוי של ראש הממשלה לשעבר במשפטו מעיקר העבירות שיוחסו לו. לדור נקשר כאילו אל עמוד הקלון במרכז העיר, ומי שמזוהים עם הלובי העיתונאי לעידוד השחיתות סקלו אותו באבנים. שפכו את דמו בעיתון, ברדיו ובטלוויזיה כאילו הוא רקם עלילה נגד אולמרט, כאילו תפר תיק לראש הממשלה, כאילו עדותו של טלנסקי, על פי השופטים, היא עדות של אדם הזוי. לא היה ולא נברא.

מצא את ההבדלים:

זכורה השתלחותו של אמנון דנקנר המנוח, חבר של עבריינים נוספים, בפרקליט המדינה והצעתו שיתאבד; זכורות הכותרות בעיתון הבית של אולמרט, כאילו שהאחרון לא הורשע בפרשת מרכז ההשקעות (אף שהיא חמורה ביותר בזכות עצמה); זכורים מעשי נבלה נוספים של מי שקידשו מלחמה בכנופיית שלטון החוק ורקדו על דם שרידי שלטון החוק.   

הם נהגו כך גם אחרי התמונה המפורסמת, המבישה, שנחרטה עמוק בזיכרון הציבורי: אהוד אולמרט ניצב בחזית בית המשפט המחוזי בירושלים, רגעים אחרי הזיכוי ההזוי מפרשת מעטפות טלנסקי, ומכריז מול פני האומה בלי למצמץ: "לא היו מעטפות כסף, אין מעטפות כסף, בית המשפט הכריע בסוגיה המשמעותית הזאת. לא היה ולא נברא. נא להוריד זאת מסדר היום".

את השקר הגס הזה ירה ראש הממשלה דקות ספורות אחרי ששלושה שופטים קבעו, במישור העובדתי, בדיוק את ההיפך: היו מעטפות עם דולרים, היתה כספת סודית במשרדו של עו"ד אורי מסר (נאמנו של אולמרט); היו מאות אלפי דולרים שהוזרמו מטלנסקי לאולמרט; היו אנשי עסקים נוספים שהזרימו לו כסף רב.

זו היתה השיטה והתביעה הוכיחה אותה בראיות של ברזל. היא הוכיחה גם שאולמרט לא דיווח על הכספים השחורים לרשויות המוסמכות, שטלנסקי הזרים לכיסו של אולמרט 15 אלף דולרים במזומנים כאשר האחרון שהה בניו יורק; שהוא מימן לו שהות במלון בוושינגטון בסכום של 4,700 דולרים - וגם: שהוא צייד אותו במאות ובאלפי דולרים דמי כיס כאשר טס לחו"ל.

•   •   •

השחיתות זעקה לשמיים, אבל כבודם סירבו להסיק מהעובדות החמורות את המסקנות המשפטיות. כבודם סירבו להרשיע את הנאשם בפרשת מעטפות טלנסקי בתירוץ הבא: לא הוכח מעבר לספק סביר שהכסף שקיבל אולמרט נועד לצרכיו הפרטיים.

אולי זה היה כסף פוליטי, כתבו השופטים סתמית בלי בדל הוכחה לשימוש פוליטי כלשהו, והזמינו בכך את ההתנפלות על התביעה. הם עשו זאת לא לפני שהמציאו לטובת המיוחס הלכה חדשה: התביעה היא שצריכה להוכיח מה נעשה בכסף שקיבל הנאשם ולא הנאשם עצמו.

כאילו אבד להם השכל הישר, כאילו לא הכירו את הפסיקה ההפוכה של בית המשפט העליון בתיק חברו של אולמרט, אברהם הירשזון. כאילו חיפשו מתחת לאדמה הסברים לזיכוי המנותק מהחומרים שנחשפו בפניהם.

כאן כאמור הפך לדור למטרה ובמקום לבקר את פסק הדין ולהצדיע לפרקליט המדינה - התחילו בריוני העט והמקלדת לבקר אותו ולסקול אותו באבנים. אותו, את מני מזוז, את העיתונאים המזוהים עם כנופיית שלטון החוק, את נציגי השפיות. המטרה: להוציא את הרוח ממפרשי מי שדרשו מהפרקליטות להגיש ערעור בתיק הזה. להציג את יקיר הממלכה כנרדף שצמאי הדם צריכים להניח לו.

אתמול הגיעה השופטת המחוזית רבקה פרידמן־פלדמן, שצורפה להרכב אחרי פרישת מוסיה ארד, וכמו הילד מהאגדה של אנדרסן, אמרה בדרכה: "המלך הוא עירום". רוצה לומר: עם כל הכבוד לשני חבריי יעקב צבן ומשה סובל, גם ללא ההקלטות והיומנים של זקן, גם ללא הראיות המדהימות של שיבוש החקירה לכאורה, הוכיחה התביעה את מה שהיא ייחסה לאולמרט.

רוצה לומר: איני מבינה מדוע חברי ההרכב לא הרשיעו את אולמרט כבר לפני שנתיים בפרשת מעטפות הכסף. איני מבינה איך אפשר היה לזכות אותו בתיק עם מה שהתקבל בו כראיה. זה כל כך צורם לי עד שאני נותנת לכך ביטוי, בניגוד למקובל, בהכרעת הדין. 

השופטת פרידמן־פלדמן לא היתה אתמול לבד: שני חבריה להרכב הפשילו סוף סוף שרוולים, חידדו ציפורניים, נפרדו מהוועדה לרחמנות ציבורית. הם נתנו לה גט ברור.

כבודם הבינו הפעם שמדובר בכספים פרטיים של אולמרט בהיקף של מאות אלפי שקלים במצטבר, שנמשכו לטובת זקן; שאולמרט מבדיל היטב בין פלילי ללא פלילי על פי התדרוך שלו לאשת הסוד; שהתביעה הוכיחה את הכוונה הפלילית שלו; ומה שלא פחות חשוב: שאולמרט לא העיד אמת בפניהם בסיבוב הקודם.

וגם כמובן: שנאשם שלא עולה להעיד כדי לסתור את עדות זקן, שלא מוסר גירסה והסברים בבית המשפט, שלא מעמיד את עצמו לחקירה נגדית - כאשר מונחת נגדו תשתית ראייתית מרשיעה - אינו יכול לצפות לזיכוי בתיק.

הוא בורח והוא אכן ברח מאותה חקירה בבית המשפט בידי עו"ד קורב - מהתובע שממנו פחד ושאותו כינה בשיחות עם זקן "רוצח". הוא הזהיר אותה שלא תיפול לידיו.

אולמרט הבין שנפילתה תוביל לנפילתו ובסיבוב הראשון שכנע אותו לשתוק. היא אכן שתקה, הורשעה, ולמדה את הלקח. בסיבוב השני היא קרעה את המסיכה מפרצופו ומפרצופה. רק שהיא כבר בחוץ והוא בדרך לכלא לתקופה ארוכה. ראיות הברזל שסיפקה לתביעה, שהשופטים סמכו ידם עליהן, מסבכות אותו גם בתיקיו האחרים.

הוא בצרות. הוא ממתין להכרעה בערעורו בתיק הולילנד, שבו הורשע בקבלת שוחד ונדון לשש שנות מאסר. מותר להניח שעל ההרשעה אתמול לא יגיש כבר ערעור. אחרת ייתכן שנראה אותו מגיע אליו לבוש בבגדי אסיר כתומים, מלווה במאבטחים. את התמונה הזאת, אני מנחש, הוא ירצה לחסוך מעצמו.