ההופעות שלי בטלוויזיה זה הכל משחק אחד גדול", אומר שלמה שרף, וגרונו נשנק. "אני לא מראה כלפי חוץ את מה שעובר עלי בפנים". אחר כך הוא שותק. האיש גדל הגוף הזה, המחוספס, הבוטה, שמעביר עולם שלם תחת שבט לשונו, לא מצליח להוציא מילה מהפה במשך דקות ארוכות. הוא נראה נבוך מהתפרצות הרגשות הפתאומית, מתכווץ בכורסה, משפיל מבט. מנסה להסתיר את הלחלוחית שמבצבצת בזווית העין.
עוד באתר: מזעזע - ככה נראה עובר שאמו מעשנת
זה קורה כשאנחנו מדברים על לאה, אשתו, שנפטרה לפני שמונה חודשים. כמעט 50 שנה הלכו יחד, שרדו את כל המהמורות, עד שנכנעה לסרטן. אלפים באו לחלוק לה כבוד אחרון בבית העלמין של גן חיים, לנחם את שלמה ואת הילדים אבי (45), ענת (43) ואורי (39), ואת 11 הנכדים ("אתה רואה? יש לי נבחרת"). שלמה נראה אז שבור לב, נתמך על ידי החברים הקרובים, ולא הפסיק לבכות.
"השנה האחרונה היתה השנה הקשה בחיים שלי. לאה השאירה בור ענק, שרק גדל מיום ליום. אין שעה שהיא לא חסרה לי. כשאני חוזר מהעבודה בלילה היא חסרה לי, כשאני בא הביתה אין מי שישמע אותי ויישב איתי לכוס תה. היא חסרה לי. אין. זה נעלם. והיא חסרה לילדים ולנכדים ולהרבה אנשים שהכירו אותה.
"היא היתה אישה כל כך טובה, אמא וסבתא מדהימה. כל הזמן היתה מוקפת בנכדים. לקחה אותם מהגן, האכילה אותם, רחצה, קנתה להם מחברות וספרים, עשתה שופינג עם הגדולים, רק לתת ולתת. היא היתה אישה חמה, רק רצתה לתת, אף פעם לא ביקשה לקבל.
"והיא היתה לוחמת. כמו לביאה. אם מישהו היה פוגע בי או בילדים, אוי ואבוי מה שהיא היתה עושה. ואחר כך נלחמה עד הסוף במחלה הארורה הזאת.
"ליד הילדים אני משתדל להיות חזק. אני לא מדבר איתם על הכאב, על הגעגוע, על העצב הגדול. על הדברים האלה אני בעיקר מדבר עם עצמי. אבל כשאני רואה את הבת שלי בוכה מגעגועים, זה גורם גם לי לבכות".
הפסח הזה יהיה הראשון בלי לאה. "היא תמיד היתה המארגנת של החג", אומר שרף (72) בקול שקט. "חודשים לפני היא כבר היתה יודעת הכל. השנה הילדים והנכדים ביקשו ממני לנסוע מכאן בחג. הם לא רצו להישאר בבית בלעדיה. אמרתי להם - בבקשה, אין בעיה, אני לוקח אתכם לרודוס. את כל החמולה. יוצאים כקבוצה מאוחדת, ואני המאמן".
אנחנו יושבים בשעת ערב בסלון ביתו המרווח בגן חיים. זה היה הבית של בתו ענת ומשפחתה, אבל לפני כשנה וחצי הרגישו הוא ולאה שהבית שלהם, הסמוך, גדול מדי עבורם, אז הם החליפו בתים עם בתם. עכשיו מרחפת מעל הבית תחושה של בדידות, אף על פי שהילדים מתקשרים לאבא בזה אחר זה.
"אתה רואה מה זה? כל אחד מהם רוצה שאני אבוא לאכול אצלו ארוחת ערב. הם כל הזמן דואגים לי. אני שמח שכולם גרים ממש קרוב - ענת ואבי במושב, ואורי בכפר סבא. אבל עדיין, אתה בא הביתה, והוא ריק. אני מסתכל על התמונה שלה, ועצוב לי".
בערב שבת הוא עדיין מזמין אליו את הילדים, ומבשל את הארוחה. "אני מאוד משתדל לשמור על הביחד, שכל הנכדים יהיו ויבינו את הקשר המשפחתי החזק שלנו. זה לא רק עניין של אוכל. באים ונפגשים, עושים יחד קבלת שבת ושומרים על האחדות שלנו. אני בטוח שלאה היתה רוצה שזה יימשך. זה כמו צוואה שלה".
אחר כך הוא מספר לי על ההחלטה שלו ושל הילדים להנציח את לאה. "היא עבדה כמזכירה רפואית בבית החולים מאיר. לא רצינו לעשות במחלקה שלה לוח עם חריטה, זה נדוש ועם הזמן זה נופל וזורקים את זה. החלטנו להקים קרן לזכרה, שתקדם רופאים צעירים. אני אתרום בכל שנה 5,000 שקל, הילדים ייתנו עוד קצת, וגם חברים קרובים שירצו לתרום. המטרה היא שבכל שנה רופא ואחות ייצאו להשתלמות מקצועית בצרפת או בארה"ב. זה יהיה זיכרון יפה ללאה".
שוב עולות בעיניו דמעות. הוא קם וניגש אל שידת העץ היפה, מצביע על תמונה שלהם יחד. "זאת התמונה האחרונה שלה איתי. כאן היא כבר חולה. אבל תראה, תראה כמה היא היתה יפה, תמיד", הוא בקושי מצליח לסיים את המשפט.
"ארבע שנים היא חיה בלי קיבה ועם חצי ושט, אבל גם בלי סרטן. לפני שנה ותשעה חודשים זה חזר. זאת היתה מכה קשה לה ולכולנו. בתקופה האחרונה לפני מותה היא כבר סבלה כל כך. גם אני סבלתי. זה לא הולך ברגל, 48 שנים יחד". המילים נעתקות מפיו. אחרי דקה ארוכה הוא מבקש ממני לעבור נושא. "אתה גורם לי לבכות, אני לא יכול יותר".
התמונה האחרונה עם לאה. "אם מישהו היה פוגע בי או בילדים, אוי ואבוי מה שהיא היתה עושה"
גוטמן
ערב משחקי הבית החשובים של נבחרת ישראל מול וויילס במוצ"ש ובלגיה ביום שלישי, שרף - שיש לו הרבה מה להגיד על המאמן אלי גוטמן (והוא תכף יגיד) - אופטימי. "אני חושב שארבע נקודות משני המשחקים הן יעד ריאלי. ניצחון על וויילס ותיקו עם בלגיה. יודע מה? אפילו את בלגיה אפשר לנצח, למה לא?"
אולי כי אלה נבחרות חזקות מאיתנו בהרבה?
"בחייך, היום כל אחד יכול לנצח כל אחד. אנחנו לא נופלים מהם, בטח לא בבית. נגד בוסניה הנבחרת נראתה טוב".
אז גוטמן בכל זאת עושה משהו נכון?
"גוטמן הגיע סוף סוף למסקנה שהוא היה צריך לקבל בקדנציה הראשונה - לא לזמן שחקנים שלא משחקים. הוא נצמד אז לשחקנים שהיו אצלו בהפועל ת"א ואחר כך עברו לחו"ל ובכלל לא שיחקו. שמר להם אמונים. הביא את כל הערימה לנבחרת, וזה לא הלך. אצלי לא היו סנטימנטים. הטובים ביותר שיחקו".
אמרת לו את דעתך בקמפיין הקודם?
"לא התקשרתי אליו, אבל כשיצא לי לפגוש אותו אמרתי. מה, אני מתבייש ממנו? הוא היה עוזר שלי. עשיתי בשבילו הרבה יותר ממה שהוא עשה בשבילי".
מה אמרת לו?
"אמרתי לו שהוא מגמד את הכדורגלן הישראלי, שהוא עושה נזק לנבחרת ולעצמו. איך אתה מביא לסגל שחקן שלא משחק בליגה? איך אתה יודע אם הוא מתאים או לא? תזמין רק שחקנים שמוכיחים את עצמם בקבוצות! צעקתי, התחננתי. הוא לא הקשיב".
מה חשבת על פרשת גוטמן ואלירן עטר?
"שגוטמן טעה. הוא זימן את עטר לאימון בודד בגלל לחץ של התקשורת, זאת היתה הטעות הראשונה שלו. לא כל שחקן טוב מתאים לנבחרת, וזכותו של המאמן הלאומי לא להאמין בו. שנתיים הוא לא היה מוזמן, אז מה קרה עכשיו? עוד לפני השיחה, גוטמן שמע שעטר חושב שהוא כוכב גדול שלא צריך להתאמץ. הוא היה צריך לשחרר אותו מייד ולא לתת לו בכלל להתאמן.
"אני לא הייתי מזמין אותו, על רקע ההתנהגויות שלו וכל הדיבורים שלו, ואני רוצה להגיד לך שההדלפה של השיחה ביניהם היא לא העניין כאן. אני לא יודע אם עטר הדליף אותה, וזה לא משנה. הוא לא מתאים".
מה חשבת על בחירת השחקנים לסגל?
"חשבתי שגוטמן טועה בזה שהוא כל הזמן מנסה לשמור על הסגל שהביא לו את ההצלחות לפני ארבעה חודשים (מול קפריסין ובוסניה; ע"נ). זה לא נכון לדעתי. טל בן חיים החלוץ לא בכושר, אז הוא צריך להיות מוזמן אוטומטית? ואייל משומר? מה זה? הוא בכלל לא בסגל של מכבי חיפה. לא צריך להזמין אותו אפילו לאימונים. ואני כבר לא מדבר על האסון שיקרה אם הוא ישחק. יש בעיה גם עם הכושר של אופיר מרציאנו השוער. אני הייתי הולך רק עם אלה שנמצאים עכשיו בכושר. ליאור רפאלוב, תומר חמד".
יוסי בניון?
"לפי דעתי הוא צריך להיות בנבחרת וגם לשחק, לא להיות קישוט. בכושר שלו עכשיו הוא לא פחות טוב משחקנים אחרים בקישור".
מה ההימור שלך לשני המשחקים האלה?
"0:1 על וויילס, 1:1 עם בלגיה".
המאסטר
"ה'מאסטר שף' הזה רודף אחריי לכל מקום. לא דמיינתי לאיזה מקומות זה יגיע. אתה יודע מה מצחיק אותי היום? שאחרי התוכנית הזאת, לאיפה שאני לא הולך, כאילו שכחו שהייתי שחקן ומאמן מכבי חיפה ומאמן נבחרת ישראל. כל אחד צועק לי: 'שלוימה, איך עושים את החריימה? תן לי את המתכון!'
"אתמול הייתי בבית הספר לכדורגל שלי בכפר סבא, וילדים בני חמש ניגשו אלי וצעקו לי, 'הנה מאסטר שף, הנה מאסטר שף!' אני לא יכול לבקש מבני חמש שיזכרו אותי מהעבר, אבל זה מדהים, העוצמה של הטלוויזיה. אני הולך לסופר או ברחוב, עוצר ברמזור - אין אחד, אחד, שלא צועק לי, מעיר לי. בשיא התהילה שלי כמאמן הנבחרת לא הייתי מוכר ככה, אני אומר לך".
זה לא מטריד לפעמים?
"יש רגעים שזה קצת מטריד, שאני מרגיש כאילו אני איזה מוקיון. כל אחד פתאום רוצה סלפי איתי, 'תצטלם איתי, תצטלם איתי'. עוקבים אחריי לכל מקום. אבל אתה יודע מה? זה לא נורא. נעבור גם את זה".
בחודשיים שבהם הופיע ב"מאסטר שף VIP", עד שהודח השבוע ברבע הגמר, הספיק שרף להכין פילה בקר עם מחית חצילים, חציל ממולא בבשר, חריימה חריף, פלפלים ממולאים, סנדוויץ' סינטה עם גראטן, קציצות פטריות ובשר עם סלט חי, וגם דג דניס עם יוגורט על מצע ירקות מקורמלים, המנה שהתפקששה בפרק האחרון. כשהודיעו לו השופטים על הליכתו, אמר שהעובדה שהגיע עד לשלב הזה הפתיעה גם אותו.
בשביל מה היית צריך את זה?
"תשמע, לא רציתי ללכת לתוכנית, אבל הילדים דחפו, וגם לאה עודדה אותי ללכת. אמרו לי, 'לך, אתה עושה אוכל טעים, מה אכפת לך?'
"ואני הלכתי, כי הרי בציבור אני מצטייר כאחד שאומר את כל מה שעל ליבו, לפעמים קצת בוטה וקצת גס, ופה נחשף פן אחר שלי. כי לעבוד במטבח זה יותר ביתי, יותר אבהי כזה. אתה מבין? אז פתאום אנשים אומרים, 'אה, הוא יודע לעשות עוד דברים. לא רק כדורגל'.
"זה לא שקמתי בכל בוקר ואמרתי, 'התוכנית הזאת תתקן לי את התדמית'. זה לא הדאיג אותי. כי הילדים שלי והחברים הקרובים שלי והרבה מאוד אנשים יודעים בדיוק מי אני ומה אני מעניק להם. יש לי רגישות גדולה מאוד לבני אדם. גם השחקנים שהכי סבלו ממני ידעו שבשעת צרה, כשהם באמת נזקקו למשהו, אני הייתי איתם. בעצה טובה, בלסדר משהו פה ושם, בלהשלים בין בני זוג. הם ידעו שיש כתובת".
איך היו הצילומים לתוכנית?
"וואו, קשים מאוד. התובענות הזאת, הלחץ, המתח הגדול. שמע, אתה בא לשם, כאילו לקחו אותך לבית סוהר, אתה עציר. לוקחים לך את הטלפון הנייד, לוקחים לך הכול. אומרים לך יום צילומים, וזה לא נגמר. נמשך לפעמים עד שתיים בלילה. בגיל שלי, לעמוד כל כך הרבה שעות על הרגליים ולבשל, זה לא פשוט. הייתי מותש מהימים האלה. בשש בבוקר המונית לקחה אותי מהבית, והחזירה אותי לפנות בוקר למחרת".
הצלחת גם ליהנות קצת?
"יש בזה פאן. עצם החיכוך עם אנשי מקצוע, עם השפים הכי בכירים במדינה. למדתי גם להכיר אנשים אחרים שהיו איתי ובישלו איתי בתוכנית, היו הרבה קטעים מעניינים".
ואתה מרוצה מההישגים שלך?
"אני חושב שבישלתי ברמות טובות מאוד, שלא ביישו אותי. לא רציתי לעוף ראשון, כי זה היה מבאס אותי מאוד. בסופו של דבר, יצאתי טוב מהעניין הזה. ובוא, אגלה לך סוד: אני נפלתי בגלל יונתן רושפלד. הוא הפיל אותי, אני אומר לך, הוא הפיל אותי. אני קיבלתי מקרר, ובתוך המקרר היה דג. היו שם סלק וכמה ירקות, ואני חשבתי שאעשה את הדג בתנור, ומהירקות אעשה ירקות מבושלים עם הדג, וככה אני אגיש.
"ואז רושפלד ניגש אלי ואמר לי, 'תשמע, זה נראה קצת דל, אולי תשים שמנת. ועל השמנת תשים את הרוטב של הסלק, זה ייצא מדהים. ושמתי את השמנת על הדג, ובחיים שלי לא חשבתי לשים שמנת על דג! שפכתי את הרוטב של הסלק על הדג, ואז נהיה בלאגן בצלחת. השמנת התערבבה עם הסלק, ואני כבר ידעתי שאני הולך ליפול במנה הזאת. כי שפטו שם לא רק את טיב האוכל, אלא גם את צורת ההגשה, וזו לא הייתה מנה יפה. אחח, הכל נזל לי שם והתערבב, והלבן נהיה עם הצבע הסגול של הסלק. הכל נמרח על הצלחת, וזה היה מגעיל.
"תאמין לי, אם הוא לא היה אומר לי לעשות את זה, הייתי מגיש את הדג בלי השמנת ועובר גם את השלב הזה. מצד שני, הייתי מאושר שנפלתי, כי כבר הייתי עייף ולא היה לי כוח להמשיך. אני שמח שהגעתי לשלבים הגבוהים והלכתי, זה בסדר".
"אגלה לך סוד: נפלתי בגלל רושפלד. הוא הפיל אותי"
סגנון
שלמה שרף הוא איש של אמת. הוא תמיד אומר - יורה, אם לדייק - מה שהוא חושב. לא בורר מילים, לא מנסה לנסח אותן ברהיטות. אולי גם בגלל זה הוא תמיד בכותרות, והן לא תמיד מחמיאות לו. אבל על דבר אחד איש לא מתווכח: הוא מושך אש בקצב בלתי נתפס בכלל. פעם זה הסכסוך הבלתי נגמר עם אברם גרנט, ועכשיו גם עם צופית, פעם זו מכבי ת"א ופעם יענקל'ה שחר, או מה לא.
"הציבור יודע שאני אומר את האמת בכל נושא ועניין. לא תמיד אני צודק, אבל זאת האמת שלי, וזה חשוב לי יותר מכל דבר אחר. אני יודע שאני לא פופולרי בעיני הרבה אנשים, ויש כאלה שחושבים, נניח, שאם אני מעביר ביקורת על פאקו (מאמן מכבי ת"א; ע"נ), אז אני נגד מכבי. וזה לא נכון.
"אני אדם ישיר ואמיתי, ואני חושב שזה מה שמחזיק אותי בתקשורת, אחרת מזמן היו אומרים לי 'לך הביתה'. התקשורת היום מלאה באינטרסנטים, מלאה, ואני אומר באמת את מה שאני חושב. אני אומר דברים כואבים, גם אם מדובר בחברים הכי קרובים שלי.
"יענקל'ה שחר זו דוגמה טובה. אין הרבה אנשים בכדורגל שקרובים אלי כמוהו. אז מה, לא ביקרתי אותו על הטעויות שהוא עשה בשנה האחרונה? לא ביקרתי אותו על זה שהוא מינה את מרקו בלבול למאמן? אמרתי גם דברים שאולי לא הייתי צריך להגיד. כמו זה שאם שחר לא היה הבעלים של מכבי חיפה, הוא היה צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה על הטעויות שהוא עשה".
איך הוא הגיב?
"אני לא יודע, האמת שלא דיברנו מאז. יכול להיות שהוא נעלב מזה. מכבי חיפה היא סמל ודוגמה להרבה מאוד דברים חיוביים. יש עוד קבוצה שמכרה 17 אלף מינויים? יש עוד קבוצה שמתנהלת בצורה מקצועית כזאת? אבל נעשו שם שגיאות מקצועיות חמורות ביותר. רכישה של שחקנים שלא מתאימים, הוצאות מיותרות והמינוי של בלבול".
כתבו עליך שאתה מדבר בצורה עילגת.
"עילגת, בסדר. כולם מבינים אותי, כמה שזה עילג. מה בדיוק לא בסדר עם השפה שלי? נו, תגיד? ועם הטון שלי? אומרים שאנחנו צועקים שם, בתוכניות האלה? אם לא תצעק, לא ישמעו אותך. ואני צועק? אני דווקא הפכתי להיות הכי מתון שם. עזוב, הכל מקנאה ומצרות עין.
"גם מנסים לקשור לי כל מיני דברים, כאילו אני אינטרסנט, כאילו אני שומר על שחקנים שהיו אצלי במועדון הכדורגל טוברוק, שבו אני שותף, כמו אלון תורג'מן ממכבי חיפה. זה כל כך טיפשי, כל כך נמוך, הרמה שאנשים מבקרים אותי".
מי מקנא בך?
"כל מיני אנשי תקשורת, עורכים של מדורי ספורט שרצו להתקבל לערוץ הספורט ועשו אודישנים ולא קיבלו אותם. הם מקנאים. הם לא מגיעים לקרסוליים שלי. מה שאני הלכתי אחורה בכדורגל, הם לא הלכו קדימה. הם יכולים לבקר אותי? אני שואל אותך. אנשים מתוסכלים, קטנים כאלה, שאם אראה לך את מכתבי ההערכה שהם שלחו לי כשעבדתי אצלם, לא תאמין. ועכשיו בכל הזדמנות הם כותבים נגדי, מבקרים אותי.
"כשהייתי מאמן במכבי חיפה, פירקו אותי שם. היו עושים מפגשים של עיתונאים כדי לכתוב עלי דברים רעים. ככל שכתבו יותר רע, ככה יותר הצלחנו. גם היום אני לא חי מהם. אני בז להם, כי הביקורת שלהם אינטרסנטית ולא אמיתית. כל זמן שב'ישראל היום', שבו אני כותב טור, ובערוץ הספורט מרוצים ממני ולא אומרים לי ללכת הביתה - אז הכל בסדר".
גרנט
צופית גרנט אמרה עליך שאתה "עגלון" ו"דגנרט". נעלבת?
"עזוב אותה. מי היא? מה היא? זה נראה לך הגיוני בכלל? שהגרושה שלו תבוא ותגיד עלי עגלון? או תגיד על בוני גינצבורג מה שאמרה? אני לא רוצה לרדת לרמה הזאת. היא היתה צריכה לסתום את הפה. להישאר בתוכניות שהיא עושה, הן מצוינות. אני רואה את התוכנית שלה 'אבודים', והיא באמת טובה. תאמין לי שזה לא העליב אותי. זה לא העליב אותי בכלל.
"מה אני אמרתי על אברם גרנט? מה אני אמרתי? אמרתי דברים מקצועיים. לא אמרתי שהוא שמן ולא אמרתי שהוא עגלון ולא אמרתי שהוא אוכל לא יפה או מתלבש לא יפה. מה אני אמרתי? אמרתי שמאמן שבונה את המשחק שלו על מזל, יכול בסוף להפסיד. שמעשרה גמרים שהוא מגיע אליהם, הוא מפסיד בתשעה. טענתי שמאמן שבמשך 120 דקות לא עושה שום חילוף כדי לנסות לנצח, אלא מקווה לסיים ב־0:0, סופו שיפסיד".
טענו שאתה מקנא בו.
"תגיד לי, אני רוצה להיות מאמן כדורגל? להתמודד על תפקיד של מאמן? נו באמת. גם אם זה היה הבן שלי, הייתי מעביר עליו ביקורת. על גוטמן לא העברתי ביקורת? חודשים הוא לא דיבר איתי. דרור קשטן לא כעס עלי כשהעברתי עליו ביקורת? ואריק בנאדו, שהיה שחקן שלי? ומרקו בלבול?
"אני תוקף את גרנט כי אני חושב שבשום מקום הוא לא הצליח. הוא המאמן היחיד שהוריד ליגה שתיים או שלוש קבוצות בליגה האנגלית, הוא הגיע לצ'לסי בגלל קשרים, לא בגלל שהוא מאמן טוב. הוא מאמן קטן מאוד, בעל מקצוע קטן מאוד. כך אני מעריך אותו. הוא בחיים לא שיחק כדורגל, והוא מגונבי הדעת הגדולים ביותר שהיו בכדורגל הישראלי.
"תראה, הוא בא לאמן את נבחרת גאנה. לפני המשחקים הוא עושה את גאנה כזאת קטנה, כזאת קטנה. וגאנה זאת אימפריה באפריקה. נבחרת שהגיעה לחמישה גמרים רצופים באליפויות האחרונות שם. פתאום הוא בא ומגמד אותם. ועכשיו הם שיחקו איתו כדורגל בושה וחרפה, אי אפשר היה לצפות בזה.
"אה, ואת זה שחמש הנבחרות הכי טובות באפריקה לא השתתפו באליפות הזאת אתה יודע? נו, אז הוא גמר מקום שני. מי בכלל יודע מי זה הסגן של בר כוכבא? מה זה מעניין מקום שני? מה זה מעניין?"
גרנט תמיד אומר שבנבחרת היה לו קמפיין נהדר שלא הפסדנו בו.
"כן, קמפיין שלם לא ניצחו אף משחק. כל הזמן הוא אמר, 'אנחנו עדיין בתמונת הסיכויים'. מה סיכויים? אם אתה לא מעז לנצח, אתה מפסיד. זה מה שאני אמרתי על האופי שלו. אמרתי שהוא פחדן, וגם היום אני אומר שהוא פחדן ולא מעז לנצח. בגלל זה הוא איבד כל כך הרבה תארים.
"הוא לא הגיע לכלום. שום דבר הוא לא עשה. הוא היה 'אלוף האיים' בכדורגל הישראלי, ניצח את מלטה וקפריסין. עזוב נו, בחייך. אני לא רוצה לדבר עליו מקצועית, כי הוא לא שווה שאני אתייחס אליו. אני לא מחשיב אותו בתור איש מקצוע. בחיים הוא לא היה מבחינתי מאמן כדורגל.
"אומרים לי שהוא אימן באנגליה, הוא אימן פה, הוא אימן שם. אז אימן. אז מה אם הוא אימן? יש שם הערכה כלפיו? מעריכים אותו?"
בתקשורת יש לא מעט עיתונאים שמעריכים אותו.
"וזה בדיוק העניין. הכל אצלו יחסי ציבור. יש לו את האשרם שלו, את העיתונות שלו. אני לא משתתף בחגיגות האלה. אני לא בין גונבי הדעת, שבאים ויושבים לאור נרות עם שחקנים ועיתונאים עד אמצע הלילה. זאת דרך החיים שלו, שיהיה בריא, אבל היא לא מקובלת. אני לא מעריך אותו".
בעבר הייתם מדברים, לא?
"היו ימים שדיברתי איתו. לא זוכר אפילו מאיפה זה התחיל. במכבי ת"א הוא היה בין הגורמים שאני אפוטר. הוא לא היה שם, אבל הוא גרם לזה".
דרך אבי נמני?
"דרך נמני, דרך לוני, מה זה משנה? שלוש שנים הוא הסתובב בלי קבוצה. היה מועמד לכל קבוצה. נסע לתאילנד לאמן שם קבוצה לקראת גביע המלך. הוא ובלבול היו שבוע בתאילנד ולקחו גביע. חשוב, גביע המלך. עזוב נו, זה הכל אשרם, הכל גניבת דעת ובחישות. שום דבר לא נעשה בצורה גלויה, בצורה אמיתית. הכל ככה, בסיבובים".
"אברם גרנט לא הגיע לכלום. הוא איש מקצוע קטן מאוד" // צילום: אי.אף.פי
התאחדות
אתה מרוצה שאבי לוזון עזב את ההתאחדות?
"מה אכפת לי מרוצה או לא מרוצה? הגיע הזמן. מזמן הוא היה צריך לעזוב. הרי כל הזמן התפארו שם בניהול מדהים. אז לאן נעלמו 20 מיליון שקלים? למה לא חוקרים את זה? יכול להיות מוסד ציבורי שלא יודעים בו לאן נעלמו 20 מיליון שקלים? איפה כל התנועות שקוראות למינהל תקין? הכל עבר דרך הבנקים, אז אי אפשר לשחזר את זה? אני לא אומר חס וחלילה שמישהו לקח משהו לכיס שלו, אבל צריך לגלות מה קרה כאן".
לוזון לא עשה גם דברים טובים לכדורגל שלנו?
"תראה, אני לא אהבתי את הסגנון שלו, של אני ואפסי עוד, הסגנון הזה של שתלטנות. ההצגה הזאת של one man show, עם כל מה שקשור למשפחה שלו. זה לא מתאים. מה זה 'ראש ממשלת הכדורגל'? כל הביטויים האלו, הזלזול ביריבים, לצאת בהצהרות ערב משחקי נבחרת. לזלזל בכל יריבה. זה עשה לנו רק נזק".
אולי צריך איש מקצוע מהכדורגל לניהול ההתאחדות? אולי אתה?
"אני לא לוקח כלום".
למה?
"טוב לי במה שאני עושה. מספיק לי מה שעשיתי, לא רוצה לשמוע מזה".
אבל הביאו את עופר עיני. אתה שומע אותו? רואה אותו? איפה הוא?
"לא יודע. הוא לא בא לכלום. הוא בכלל נמצא בארץ? אני לא יודע אם הוא בכלל בארץ".
אז אולי אחד כמו גיורא שפיגל?
"לא נותנים פה כלום. זה הכל פוליטיקה. אני לא יודע אם איש מקצוע צריך לנהל את ההתאחדות, אבל אפשר היה להשתמש באנשי מקצוע רציניים בשביל לשפר את הכדורגל. למשל, להקים ועדות שיחליטו בין מאמנים טובים למאמנים לא טובים. מה עשה לוזון? הקיף את עצמו באנשי שלומו, שבאו רובם ככולם ממכבי פ"ת. הוא מינה אותם כמאמנים, כסקאוטים, כמנהלים במחלקות השונות, והכל היה בנוי על שמור לי ואשמור לך. זה הכל, זה המשחק כאן".
לְמה היית מצפה משר התרבות והספורט החדש?
"הייתי מצפה שסוף סוף יקום לנו כאן שר עם שיניים, שיזיז דברים, ושמדינת ישראל תתחיל להשקיע בספורט שלה כמו מדינות אחרות באירופה. קח את גרמניה, קח את הולנד. 100 מיליון יורו בשנה, השקעה בילדים ובנוער ובמתקני ספורט ומועדונים. ומה כאן? אפס.
"אני אומר לך, צריך להשקיע במגרשי ספורט לנוער, בחינוך לספורט בבתי הספר. זה יוציא ילדים ונערים ממעגל העבריינות. לא יכול להיות שילדים במועדון שלי בטוברוק מתאמנים בחורף משבע בערב עד תשע, בחושך ובגשם, ומגיעים מאוחר בלילה הביתה כי אין מתקני אימונים בעיר ענקית כמו נתניה. צריכים לבנות פחות בתי מרחץ ובתי כנסת בשכונות, ולהשקיע יותר במתקני ספורט".
ליגה
מה דעתך על הרמה של הכדורגל הישראלי?
"אני חושב שהוא בסדר גמור. קח לדוגמה את המשחק בין הפועל ת"א למכבי חיפה, שנגמר ב־2:2. היה כדורגל תוסס, מעניין, שערים מדהימים. אולי השערים היפים ביותר שנראו אי פעם בכדורגל הישראלי. וזה משחק שהיה בישראל, ולא בין הקבוצות המובילות כאן. אז אי אפשר לבוא ולהגיד שאין כאן רמה.
גם בעולם לא כל המשחקים גדולים. לפעמים אתה נופל על משחק באיטליה ושואל את עצמך מה אני עושה פה בכלל. או בספרד, או באנגליה. לפני שנה ראיתי משחק של ארסנל באנגליה. בושה וחרפה".
מה חשבת על מה שהפועל עשו לאיל ברקוביץ'?
"איל נפגע קשות מכל העניין הזה בהפועל. באו אליו האנשים של הקבוצה, כשהיא היתה אולי במצב הכי קשה, אמרו לו 'תציל אותנו' - וחתכו לו את התקציב ב־50 אחוז. איך אפשר לעבוד ככה?
"אני עדיין חושב שהוא עשה שם עבודה טובה, הוא היחיד שהיה יכול לעשות את מה שהוא עשה, והם פגעו בו. והכי הרבה פגע בו המאמן שלהם בתקופה של איל, אסי דומב. הוא בגד באיל. בגד בו בגידה נוראית".
למה?
"ככה. כי אם איל בא ואומר לו לעשות דברים מקצועיים כאלה ואחרים, והוא הולך ועושה דברים הפוכים, הולך ומביא שחקנים בניגוד לדעתו של המנהל המקצועי, אז זאת בגידה. הוא נותן יד לחבר הנהלה נגד איל? אחרי שאיל נלחם בשבילו? הרי איל לא לקח את דומב כי הוא רצה אותו, אלא בלית ברירה. הוא קיבל אותו בירושה".
על מאמן מכבי ת"א, פאקו אייסטרן, יש לו ביקורת קשה. "אני לא מחזיק ממנו מהרגע הראשון. הוא לא מתאים לאמן את מכבי ת"א. הם ייקחו אליפות, כי יש להם עומק אדיר ואיכות גדולה בסגל, אבל זה למרות פאקו. לא בגללו.
"פאקו הוא פקה פקה. איפה הוא אימן? הוא עבד במקסיקו בליגה השנייה. אתה יודע מה זה מקסיקו ליגה שנייה? אז הוא היה עוזר מאמן אצל רפא בניטס. אז מה? זה לא עושה אותו מאמן. לא כל סגן או עוזר מאמן יכול להיות מאמן מוביל בקבוצה. ולא כל ספרדי הוא מאמן כדורגל טוב. פאקו הצליח לחסל את ערן זהבי. הצליח לשגע אותו. לא יכול להיות ששחקן הקישור הכי טוב בארץ, שבא עם הפנים לשער, ישימו אותו כשחקן מטרה. מה זה? אין למכבי הרכב קבוע אחרי כל כך הרבה משחקים. הקבוצה משחקת כדורגל משעמם. היה לו ביד את הילד הנפלא הזה, בן רייכרט. במקום לבנות אותו, הוא נותן לנוסא איגייבור לשחק.
"והסיפור עם ורמוט? ברגע שאתה לוקח שחקן כמו גילי ורמוט, שהוא שחקן מהטופ של הכדורגל הישראלי, ואתה לא נותן לו לשחק - אתה כאילו עושה נה באוזן לג'ורדי קרויף. לא יודע, לפי דעתי יש איזה נתק ביניהם. ג'ורדי הביא לו שחקן כדי שהוא ישחק, לא שיישב על הספסל. תחשוב מה הוא עושה לגילי ורמוט. שחקן שעובר מהפועל, שחקן נבחרת, מוביל בכדורגל הישראלי, ופתאום הוא צריך להוכיח את עצמו, או להיות שווה בין שווים. אתה לא יכול להתנהג ככה לשחקן כזה".
ורמוט עשה טעות בכך שעבר למכבי מהפועל?
"לא יודע. אני חושב שהוא לא תיאר בחיים שלו שככה יתייחסו אליו במכבי. תשמע, הפועל היה מועדון חולה, ולדעתי חיים רמון עשה טעות שהוא בכלל נכנס לעסק הזה. הוא לא איש עשיר, ועם כל האהבה שלו למועדון הוא לא יכול להביא מיליונים מהבית כמו גולדהאר במכבי או שחר במכבי חיפה, ואפילו לא יואב כץ בהפועל חיפה. מאיפה יש לו כסף? מזה שהוא עבד בהסתדרות? מאיפה יש לו? מאיפה היה לו? אז היו כמה אנשים שעזרו לו מאחור, אבל לדעתי ריבוי השותפים היה בעוכרי המועדון הזה".
אתה מסכים לדעה שערן זהבי הוא השחקן הכי טוב בישראל?
"אני חושב שערן זהבי הוא שחקן מצוין, אבל ערן זהבי זה לא אורי מלמיליאן, וזה לא איל ברקוביץ' עם חוכמת המשחק שלו ויכולת המסירה, וזה לא חיים רביבו עם יכולת הכדרור שלו. הוא בחיים לא יהיה כמו השחקנים האלה. או כמו אלי אוחנה. או כמו ראובן עטר. לא יכול להגיע לרמה שלהם.
"שים לב, לזהבי קשה לעבור שחקן. הוא לא יודע לעבור שחקן. היתרון הגדול שלו הוא שהוא יודע לנוע לשטחים, לקבל את הכדור ולהפוך אותו לשער. הוא עושה את זה פנטסטי. אין שחקן בכדורגל שלנו שיודע לנוע ככה לתוך השטח.
"תשמע, הבחור נסע לאיטליה, לפארמה, שזה לא מועדון גדול, והוא לא שיחק שם בכלל. לכדורגל הישראלי הוא נתן עונה וחצי מדהימות, אבל כרגע הוא לא טוב. זאת לא רק אשמתו. במכבי ת"א אין מספיק שחקנים טובים שיעזרו לו לצאת מהמשבר".
הוא טוב יותר מגילי ורמוט?
"כשחקן, לדעת לעבור שחקן וחוכמת משחק - ורמוט יותר טוב ממנו".
מי השחקן הכי טוב שהיה פה אי פעם?
"ברקוביץ'. לדעתי הוא היה יותר טוב גם משפיגל ומשפיגלר. בוא נגיד שבטוח שהוא השחקן הכי טוב שאני אימנתי. חיים רביבו כועס עלי עד היום שאני לא אומר שהוא הכי טוב. אבל מה לעשות? גם הוא היה שחקן גדול אצלי, אבל איל ללא ספק הוא השחקן הגדול ביותר שאימנתי בקריירה שלי. אם הייתי יכול לבחור שניים, הייתי בוחר גם את רביבו".
עם הנכד טל. "חשוב לי לשמור על הביחד שלנו כמשפחה" // צילום: קובי קלמנוביץ'
זיקנה
שלמה שרף נולד בסיביר בינואר 1943. הוא עלה עם משפחתו לארץ ב־1949, היה שנה במחנה עולים בפרדס חנה, ומשם עברו לכפר סבא. הוריו, משה וציפורה, היו בעליה של אחת המסעדות הראשונות בעיר, "מפגש שרף", שקיבצה אליה רבים מהוותיקים. "הם מצאו שם יחס חם ואוכל אותנטי, מזרח אירופי ופולני טהור. משם ינקתי את האהבה למטבח ולבישולים. עד היום זקני הכפר שפוגשים אותי אומרים שהם מתגעגעים לאוכל של אמא שלי, ובעיקר לדגים שהיא עשתה".
הוא משחק כדורגל כבר מגיל 6. בגיל 16 עבר לשחק בקבוצה הבוגרת של הפועל כפר סבא, ואחרי כ־15 שנים כשחקן הפך למאמנה. ב־1975 זכה עם כפר סבא בגביע המדינה, שבמדיה שיחקו הקשר האגדי יצחק שום (שהפך ברבות הימים לחברו הקרוב של שרף) והקשר־מגן דרור קשטן. שרף הפך לגיבור מקומי.
אבל קריירת האימון שלו זכורה בעיקר בזכות ההצלחות הגדולות במכבי חיפה, שאותה הוליך לשתי אליפויות היסטוריות, ב־1984 וב־1985, ולדאבל ב־1991. כעבור שנה מונה למאמן הנבחרת, תפקיד שבו כיהן שמונה שנים וארבעה קמפיינים: מוקדמות מונדיאל 1994 ו־1998 ומוקדמות יורו 1996 ו־2000. גם בתקופתו, כמו אצל קודמיו מאז 1970 ואצל הבאים אחריו, לא הצליחה הנבחרת להעפיל לאף אחד מהטורנירים.
בנבחרת שלו שיחקו כוכבים ענקיים כגון איל ברקוביץ', חיים רביבו, טל בנין וראובן עטר. לצד משחקים בלתי נשכחים, ובהם הניצחון 0:5 נגד אוסטריה ברמת גן או הניצחון הענק על צרפת 2:3 בפארק דה פראנס (1993), היו גם אכזבות לא מעטות, למשל הפסד הבית המביך 5:0 לדנמרק בשלב הפלייאוף של מוקדמות יורו 2000, שאחריו התפוצצה פרשת נערות הליווי.
מאז פרישתו מאימון הוא מתפרנס מפרשנות ספורט. בשנת 2000 נכנס כשותף בבעלות על מועדון הכדורגל בית"ר טוברוק בנתניה, שמפעיל קבוצות ילדים ונוער המספקות כדורגלנים לקבוצות בליגת העל ובכלל. הקבוצה הבוגרת של המועדון משחקת בליגה ג', "אבל אין לנו קשר אליהם. פשוט בגלל חוק טיפשי בהתאחדות חייבים קבוצה בוגרת, אחרת אי אפשר להקים קבוצות ילדים ונוער למועדון". הבעלים השני של המועדון הוא אריק אייזיקוביץ', שעליו אומר שרף: "הוא יותר ממשפחה עבורי. הוא מלווה אותי ברגעים הכי קשים שלי".
בין השמות שגדלו במועדון: שלומי ארביטמן, אלון תורג'מן, אלמוג כהן, דודו ביטון, אלירן דנין, חן עזרא, שמעון אבוחצירה ואייל גולסה. "אני בא לשם שלוש־ארבע פעמים בשבוע ורואה אימונים של כל קבוצות הילדים והנוער. בשבתות אני במגרש כבר מהבוקר ורואה את המשחקים של כל הגילאים. מוטי איוניר הוא המנהל המקצועי, ואני נחשב לסמכות המקצועית העליונה, שמפקחת על כל המאמנים והמנהלים".
הזיקנה מפחידה אותך?
"ממש לא. אני גמרתי שני שלישים של החיים, אני בשליש האחרון. אני הבא בתור, אבל אני רוצה לדחות את זה כמה שניתן ולסיים את חיי בצורה מכובדת. אני עדיין מרגיש פעיל ונדרש ורצוי בכל המקומות שאני נמצא בהם. תראה לי עוד הרבה אנשים שכל כך נחוצים בגיל שלי ושעובדים כמוני מהבוקר עד אמצע הלילה.
"אני יושב בבית ורואה משחקים של הקבוצות השונות באירופה, מחובר לאינטרנט וחייב להיות מעודכן כל הזמן, כי אני נדרש לזה בתוכניות הספורט שאני מופיע בהן. יש לי סמארטפון, ואני כל הזמן עוקב אחרי תוצאות ומשחקים בארץ ובעולם".
מה הדבר שאתה הכי רוצה בחיים?
"אחרי כל מה שעברתי עם לאה ועם הבת שלי ענת, שגם היתה חולה בעבר ויצאה מזה, תודה לאל, אני רק רוצה שנהיה בריאים. שלא יעבור עלינו שוב דבר כזה. שתהיה לי נחת מהילדים ומהנכדים, ולהם ממני. הגעתי לכל מה שבן אדם חולם עליו, והכל בעשר אצבעות. אף אחד לא פינק אותי בחיים, לא דחף אותי ולא נתן לי. הכל השגתי בעבודה קשה וביושר. הבריאות שלי בסדר, ואני באמת מקווה שיהיה כאן שקט יותר וטוב יותר".
"שרף אינו מודע לכל העובדות"
• מההתאחדות לכדורגל נמסר: "עם כניסתו לתפקיד של יו"ר ההתאחדות עופר עיני, הוא הבהיר כי יקפיד על שקיפות מלאה של המוסד. עיני היה זה שהוביל את ההתאחדות להחליט על הקמת ועדת בדיקה חיצונית ובלתי תלויה לבחינת חלוקת 22 מיליון השקלים האמורים לקבוצות השונות. כשנחתם לפני כחודש ההסכם עם משרד הספורט, משרד האוצר והטוטו, עיני התעקש שרואה חשבון מטעם המדינה יהיה אחראי לבדיקת חלוקת הכספים האמורים. כך גם נכתב מפורשות בהסכם. יו"ר ההתאחדות מעריך את מר שרף והוא הופתע מאוד לגלות שאיש תקשורת מוביל כמוהו אינו מודע לכל העובדות הללו".
• אסי דומב מסר בתגובה: "אני מאוד אוהב, מכבד ומעריץ את שלמה שרף. יכול להיות שהוא לא יודע את כל התמונה".
• מכבי ת"א בחרה שלא להגיב.
• תגובתו של אברם גרנט לא התקבלה עד למועד סגירת הגיליון.
"ברק אובאמה, הנשיא האורווליאני"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו