קונסולות מחשב, משחקי רשת, רשתות חברתיות וכמובן שיחות ווטסאפ, גם כשהילדים יושבים זה מול זה - הפכו לשיגרה כמעט בכל בית, ואם תהינו לאן זה עוד יכול להידרדר, הרי עכשיו זה רשמי: אחרי ההתמכרות לאלכוהול, לסמים, להימורים, לאוכל, למין ולקניות, נולדה התמכרות חדשה, התמכרות למסכים. לא מדובר במשהו שולי, אלא בהתמכרות עם מחירים קשים משלה, מוסדות גמילה ותהליך גמילה ארוך ויקר שכבר מתבצע בכמה מדינות בעולם.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
בארץ יתקיים ב־23 במארס בסינמטק תל אביב יום עיון ראשון מסוגו בנושא, ביוזמת ת.ל.מ, הרשת הארצית לייעוץ ולטיפול פסיכולוגי, במטרה להגביר את המודעות לתופעה ולאפשרויות הטיפול הקיימות. בכנס יוצג מודל חדשני המבוסס על שיטה טיפולית שפותחה במרכז Restart שבסיאטל, ארה"ב, מרכז גמילה למכורים למסכים. בכנס יוצג גם סרטה התיעודי של שוש שלם, "Web Junkie", המתעד מחנה גמילה מאינטרנט בסין במשך ארבעה חודשים.
"שימוש מופרז ונטייה להתמכרות עשויים להיות קשורים במגוון רחב של חומרים, עיסוקים ואנשים", מסביר הוד קציר, פסיכולוג קליני ואחראי תחום התמכרויות בת.ל.מ. "במציאות הנוכחית רובנו לוקים בשימוש יתר במסכים ומשלמים על כך מחיר גבוה, שמתבטא בהשחתת זמן ובפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית ובקשרים שלנו עם חברים ובני משפחה. לעיתים המצב מידרדר עד כדי התמכרות: הילד, הנער או המבוגר לא יכולים ללא המכשיר ומניעת השימוש בו גורמת לרמת המתח והחרדה לנסוק. המכורים הפכו עבדים למספר התגובות או הלייקים, לפופולריות המזויפת או לביטחון העצמי השקרי המבוסס על שבירת שיאים שאין להם כל קשר למציאות במשחקי המחשב או בפייסבוק".
לדבריו, "קשה להגדיר בימים, בשעות ובדקות מה נחשבת התמכרות של ממש לשימוש במסכים מסוגים שונים, אך כמו כל התמכרות אפשר לזהות אותה אצל ילדים ואצל מבוגרים כאשר זמן רב יותר מושקע ב'עבודת מסכים' מבפעילויות אחרות דוגמת ספורט, חוגים ומפגש עם חברים. במקרים הקיצוניים, בני נוער ומבוגרים עלולים לשבת מול המסך גם כ־18 שעות ביממה, מה שגורם להם להזניח כל תחום אחר בחייהם. ההתמכרות למסך מספקת להם אשליה של תקשורת וקשר, בייחוד כשמדובר בהשתתפות במשחקי רשת שמערבים בתוכם עוד משתתפים. לצד האשליה שהם בקשר, משחקי המחשב והרשתות החברתיות מספקים אשליה של עניין, מלאות וערך עצמי ששווים כאוויר בבלון נפוח. השימוש המופרז כרוך במצוקה רבה ובחוסר אונים, שהולכים ומתעצמים עד כדי תחושת דיכאון, ייאוש ופגיעה בתפקוד היומיומי. לצד הפגיעה במצב הרוח והתחושה שהחיים יוצאים משליטה, קיימת פגיעה בתפקוד החברתי וביחסים עם בני המשפחה. המכורים מתביישים בעצמם ובמה שמעסיק אותם, 'נאלצים' לשקר ולהסתיר, לחיות חיים כפולים ולהסתתר מעצמם ומסביבתם".
קציר מוסיף כי בבסיס השימוש והנטייה להתמכרות קיימת ריקנות קשה ועיקשת שהאדם חש, אך הוא מתאמץ שלא לחוות ולא להרגיש אותה. "השימוש המופרז מקהה ומטשטש את תחושת הריקנות הזו, והאדם לומד להאמין יותר ויותר שהפסקת השימוש תהיה בלתי נסבלת עבורו. כמעט תמיד נגלה שמאחורי השימוש המופרז עומדות מוטיבציות עמוקות יותר כגון תחושת דיכאון, ריקנות או חרדה, כך שהשימוש במסכים נהפך לסוג של תרופה".
לדברי ד"ר תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי החוקר את הנושא בשנים האחרונות: "התמכרות למסך ולמשחקי מחשב היא ההתמכרות הקשה ביותר הידועה לנו מההיסטוריה; התמכרות שהגמילה ממנה היא המורכבת ביותר והיחידה הידועה לנו שהמכור חולם בה בלילה על מושא ההתמכרות. מדינות מתחילות להבין שצריך להקים מרכזים גדולים יותר להתמודדות עם התופעה ולמסד ידע טיפולי ואבחוני כי מספר המכורים עצום. בארץ יש בכל כיתה בחטיבה ובתיכון לפחות ילד מכור אחד, ולעיתים הרבה יותר, שמכור למסך ולמשחקי מחשב.
ההשלכה העיקרית של ההתמכרות בקרב ילדים וצעירים היא פגיעה באינטליגנציה החברתית. הילדים לא יודעים ליצור קשר עשיר שיש בו אינטימיות רגשית. הם חווים בדידות – שנחשבת למגיפה של המאה ה־21, בעיקר בקרב בני 18 עד 30; דיכאון (בארה"ב נמכרו בשנת 2014 עשרה מיליון תרופות נגד דיכאון לילדים); התמכרות לאלכוהול והתאבדויות. הסיבה העיקרית לכל אלה היא לאו דווקא מהמסרים שעוברים במדיום, כפי שמקובל לחשוב בארץ, אלא מעצם הבדידות שנגרמת בעקבות ההתמכרות אליו.
לדברי ליאון, "רוב המערכות במדינה, בייחוד בהיבט של נוער וצעירים, מתעסקות בתוכן, במה שמכונה 'סכנות האינטרנט', והבעיה שנוטים להתעלם ממנה היא ההשפעה המסוכנת של עצם המדיום, ללא קשר לתכנים. בישראל, בניגוד למגמה העולמית, דוחפים עוד ועוד מסכים לגנים ולבתי הספר. בעוד בארץ, כאמור, הנושא נמצא בחיתוליו, הרי בעולם כבר מוקמים מרכזי גמילה של ממש. "סין היא המדינה הראשונה בעולם והיחידה עד כה שהכריזה על האינטרנט כהתמכרות ומטפלת בתופעה ברמת המדינה", אומרת שוש שלם, במאית ומפיקת הסרט התיעודי על מחנה הגמילה הסיני. "מי שנמצא מול המסך יותר משש שעות שהן לא לצורכי עבודה או לימודים, נחשב בסין למכור".
בארה"ב הטיפול כולל אשפוז למשך שלושה חודשים בעלות של 15 אלף דולר לחודש. "הגמילה היא כמו מסמים", מסביר ד"ר קציר. "אמנם אין התמכרות פיזית, אז אין רעידות, אבל ברמה הנפשית יוצאת מצוקה: זעם, שבירה של דברים, אלימות, כי לוקחים מהנגמלים את הדבר הכי יקר להם, שמילא את כל עולמם. במקביל הם עוברים טיפול פסיכולוגי ולומדים למלא את הריקנות בדברים חדשים: לימודים, עבודה, קשרים חברתיים".
בארץ, מסביר ד"ר קציר, מגיעות מרבית הפניות לטיפול מאנשים צעירים. "כשהם למדו בתיכון, הם הירבו להיעדר מהלימודים לטובת בילוי עם המחשב בבית, בדרך כלל מול משחקי מחשב. זה עבר מתחת לרדאר, אך כשהם הלכו לצבא או התחילו לעבוד, ההתמכרות צפה והשלכותיה היו קשות. במקרים רבים ההורים מתעוררים ומנסים להציב גבולות, וזה גורם לפיצוץ. כמו בכל התמכרות אחרת הסביבה מזהה זאת קודם, אך לפעמים עושה לזה רציונליזציה באמצעות משפטים דוגמת 'הוא מתעסק במחשבים' או 'הוא ימציא משחקי מחשב'".
איפה מטפלים?
יום העיון "לכודים ברשת" ביוזמת ת.ל.מ, הרשת הארצית לייעוץ ולטיפול פסיכולוגי, יתקיים ב־23 במארס בסינמטק תל אביב. הטיפול במרכזי ת.ל.מ מתבצע באמצעות סדנאות וכמה מפגשים פרטניים או קבוצתיים, שבהם לומדים על התופעה, מתרגלים הימנעות חלקית ורוכשים כלים להתמודדות יעילה יותר עם הצורך העז במסכים. במקרים שבהם הצוות המומחה מאבחן התמכרות, נקבעת תוכנית טיפול אישית, משפחתית או קבוצתית. בניגוד למספר מרכזי גמילה בעולם הפועלים במתכונת אשפוז בתנאי פנימייה, כאן מדובר בטיפול מרפאתי הכולל לפחות 12 מפגשים, בני 50 דקות כל אחד, בעלות של 320 ש' למפגש.
מחיר ההשתתפות ביום העיון: 180 שקלים
להרשמה לכנס ולפרטים נוספים: 074-7292703
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו