אמנם ישראל אינה אחד הגורמים המתדיינים בין איראן לבין שש המעצמות, אך לישראל יש כלים חשובים שבאמצעותם היא יכולה לנסות להשפיע. הראשון שבהם הוא ההיגיון. לישראל יש אפשרות להציג את ההיגיון כפי שהוא, ולהסביר למה העיסקה הזאת מסוכנת. לפעמים להיגיון יש השפעה".
כך אומר יוסי קופרווסר, שליווה בשש השנים האחרונות מקרוב את האסטרטגיה הישראלית נגד פרויקט הגרעין האיראני.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
קופרווסר, תא"ל (מיל'), ששימש בעבר ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין בצה"ל ונספח המודיעין בוושינגטון, סיים לאחרונה שש שנים בתפקיד מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, שבפועל, באמצעות השר שמעליו, יובל שטייניץ, הובילו את הקו הישראלי לשיחות המעצמות מול איראן.
"ברור שמלבד היגיון, ישראל מציגה תמהיל ושילוב של מודיעין טוב ויכולות להבין היטב את המציאות במזרח התיכון ואת דרך החשיבה של איראן, אבל ההיגיון הוא מרכיב מכריע", אומר קופרווסר, ומזכיר כי "שיטת ההיגיון", כפי שהוא מכנה אותה, עבדה במשך 27 שנים והוא מקווה שהיא תמשיך לעבוד גם כעת, עד כדי סיכול הסכם רע עם איראן.
"אם מסתכלים על 27 שנות הפרויקט הגרעין האיראני, ישראל היתה זו שהצביעה לאורך כל הדרך על הסכנות של הפרויקט הזה. מי ששם את הצורך לטפל בבעיה הזאת מלכתחילה הוא ישראל. מתוך הצגת ההיגיון הזה, היא שיכנעה את העולם לטפל בבעיה. זה עדיין לא מספיק טוב, אבל אלמלא השכנוע והצגת ההיגיון על ידי ישראל, גם מה שכבר נעשה לא היה נעשה".
לעצור את השקר האיראני
קופרווסר בטוח, כמו הצמרת המדינית הישראלית כולה, כי ההסכם המתגבש הוא הסכם רע, שמשמעותו היא כי איראן תישאר ברישיון המעצמות מדינת סף גרעינית, בלי סנקציות מגבילות ומאיימות ובלי פיקוח שיבהיר אם הפרה את תנאי ההסכם ואם היא שועטת בחשאי לעבר פצצה גרעינית.
"האמריקנים קבעו פרמטר שלא מקובל על ישראל: מרחב סף של שנה אחת בלבד. המשמעות היא כי תידרש לאיראן תקופה של שנה לבנות פצצה גרעינית אם תחליט על כך. שנה שבה תשיג מספיק חומר בקיע לצורך הפעלה של מתקן נפץ גרעיני ראשון", הוא מסביר.
"לראיית האמריקנים, מאחר ששנה היא זמן מספיק, זאת תהיה עיסקה טובה. ישראל מתנגדת משני טעמים: הראשון, ישראל לא מסכימה ששנה היא מרחב מספיק (בעבר דובר על מרחב רצוי של 3 עד 5 שנים; ש"צ). מרחק של שנה מנשק גרעיני בחומר בקיע הוא מרחב צר מדי ולא מספיק, שלא מביא בחשבון אפשרות שהאיראנים יעבדו על כולם. אין במקרה הזה את מרחב הביטחון מפני תרגיל הונאה ושקר איראני. ייקח זמן עד שיעלו על כך שהאיראנים משקרים.
"והטעם השני: שנה ברוטו היא לא שנה נטו", ממשיך קופרווסר. "מדברים על שנה, אבל ההצעה האמריקנית לא מספקת בפועל את אותה שנה. מתרכזים באותן 6,500 צנטריפוגות ונכנסים לפרטים טכניים שמתייחסים להאטה של
הפעילות שלהן, כגון הפחתה של כמות הגז שנכנסת לאותן צנטריפוגות וכן האטה של קצב סיבוב הרוטורים בכל צנטריפוגה, ומסבירים כי עם כמות כזאת ובתנאים הללו ייקח שנה כדי להרכיב פצצה גרעינית.
"אלא שהכל הפיך. בתוך זמן קצר אפשר להפוך את ההפעלה של הכור להפעלה מהירה ומלאה, ואז הזמנים מתקצרים. במקביל, יש עוד צנטריפוגות, חומרים בקיעים ומתקנים גרעיניים ותשתיות שלא פורקו במקומות אחרים באיראן.
"למשל, קיימת תשתית בקום, שם עמוק במעבה האדמה יש עוד 3,000 צנטריפוגות. התשתית הזאת היתה צריכה להיות מפורקת, והיום אף אחד לא מדבר על פירוקה. לכן האיראנים יוכלו בתוך זמן קצר, אם לא יפרקו שם את כל התשתיות, להפעיל מייד את אותן צנטריפוגות, להגביר יכולות ולהגיע ליעדים שלהם במהירות.
"אין כאן רק שאלה של כמות הצנטריפוגות, אלא גם שאלה מה מצב התשתיות שנשארו באיראן, וכן מהם מנגנוני הבקרה ומנגנוני הפיקוח הבינלאומי באיראן".
"העולם מפחד שנתקוף"
קופרווסר, כמו צמרת מערכת הביטחון, מתקשה לשים מבטחו בפיקוח הבינלאומי. "הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית קובעת כי שלוש שנים וחצי חלפו מאז שהוצגו לאיראנים שאלות לגבי היכולות והמימדים הצבאיים הגרעיניים, שחלק מהם ידועים בוודאות כמימדים צבאיים, והם לא מספקים שום מידע בנושא.
"כל נושא הבקרה והפיקוח על תוכניות הגרעין האיראני לא קיים ואין מידע אמיתי לגביו. גם לא יהיה, כי האיראנים מתעקשים שלא יהיה פיקוח. בשעה שהם לא מוכנים לפיקוח אמיתי, איך אפשר להסתמך על הערכות הזמן שמספקים האמריקנים, שלפיהן שנה היא זמן מספיק? אפילו אם אתה מקבל את הגירסה האמריקנית ששנה מספיקה, בשעה שאין פיקוח, אתה מסתכל על הנתונים ומבין שאין כאן מרחב של שנה שיאפשר פעולה במידת הצורך".
אתה מזהה להיטות אמריקנית לסיים את סיפור המו"מ עם איראן ולהגיע להסכם?
"לאמריקנים אין רצון שלאיראנים יהיה נשק גרעיני. הם רוצים הסכם ומוכנים לשלם לאיראנים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שצריך לשלם כדי להגיע להסכם, אבל זה לא אומר שהם מוכנים לשלם כל מחיר. כמו שיש התעקשות איראנית מתמשכת, יש גם התעקשות אמריקנית, אבל אין ספק שהאמריקנים מאוד רוצים הסכם.
"מספיק להתבונן על תהליך המו"מ ולספור כמה פעמים כל אחד מהצדדים שינה את עמדתו מאז ראשית השיחות ובא לקראת הצד האחר. בדיקה כזאת מלמדת כי האמריקנים הלכו כברת דרך ארוכה ומשמעותית הרבה יותר מאשר האיראנים. כך אתה יכול ללמוד מי להוט יותר להגיע להסכם.
"מאחר שלא השתנה כלום בשאיפה של האיראנים להשיג נשק גרעיני ומאחר שמעניקים להם ויתורים רבים", ממשיך קופרווסר, "אני מאמין כי ברגע האמת הם ירוצו לעבר ההסכם. איראן תישאר מדינה שבתוך זמן קצר מדי תוכל להגיע לנשק גרעיני, וזאת מציאות מסוכנת לא רק לישראל אלא למזרח התיכון כולו, למערב ולארה"ב. האיראנים יתחזקו ויוכיחו שהמערב חלש, דבר שמסכן בסופו של דבר את כל מי שמחויב לדרכו של המערב; כל מי שרוצה שדרכו של המערב, דרך הקידמה, תוביל את העולם".
קופרווסר מתייחס גם לכך שהסכם יסיר את הסנקציות הכלכליות מאיראן, שעד כה היו משקולת נגד משמעותית מול משטר האייתוללות ולמעשה, הביאו את האיראנים לשיחות.
"ברור שהאמריקנים רוצים שהסרת הסנקציות תהיה הדרגתית ואיטית, אבל כפי שהדברים נראים כעת, האיראנים מתעקשים על כך שהסרת הסנקציות תהיה מהירה ומלאה. זאת מציאות שתותיר את היכולת לשלוט בהתנהלות האיראנית מוגבלת. ברגע שיוסרו הסנקציות, יהיה קשה מאוד לחדש אותן. גם משום שיהיה קשה להשיג קונצנזוס בינלאומי, וגם כי קיים החשש שאלה שחתמו על ההסכם ירצו לומר 'לא עבדו עלינו' ויהיו עסוקים בהצדקת ההסכם. יהיה להם מאוד קשה לומר שההסכם הופר ולהוביל לחידוש הסנקציות".
במבחן התוצאה, בהנחה שיש הסכם רע, ישראל נכשלה. איפה טעינו?
"ישראל עושה כמיטב יכולתה אך פועלת במערכת בינלאומית ובמציאות מאוד מורכבת ומסובכת: מצד אחד יש את איראן שנחושה להמשיך ולהתקדם, ומצד שני יש מערכת בינלאומית שרוצה לבלום את איראן, אך אינה מוכנה לשלם את אותם מחירים ולעשות את אותם צעדים שצריך לעשות כדי לשמור את איראן רחוקה מיכולות.
"כאן נכנסת ישראל לתמונה: מייחסים לישראל, בפרסומים זרים שאיני יכול להתייחס אליהם, פעולות סיכול שונות לצד פעילות מדינית ידועה, שנועדה לבודד את איראן במטרה להניא את המשטר בטהרן מהכוונה לייצר נשק גרעיני. בהקשר הזה ישראל מצאה שותפים רבים, פעלה לקדם סנקציות כלכליות ונתפסה גם ככזאת שלא תירתע לפעול צבאית אם יהיה צורך.
"כיוון שבעולם לא מעוניינים שישראל תפעל צבאית והאיום הזה נתפס כאיום ישראלי אותנטי ואמין - גם זה ממריץ את העולם לפעול ולבסוף נשקל במכלול כל הדברים שמגיעים לשולחן המו"מ במטרה לעצור את תוכניתה הגרעינית של איראן.
"כלי חשוב נוסף הוא נאומיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו", מסביר קופרווסר. "נאומיו הם אחד הכלים האפקטיביים ביותר לעיצוב הסכסוך של המערב מול איראן. הנאום שלו באו"ם למשל, שבו הציג את הקו האדום, הבהיר לאיראנים שכדאי שהם יפסיקו לצבור אורניום ברמת העשרה של 20 אחוזים.
"ואכן, ישראל הצליחה באמצעות האיום הזה להביא את האיראנים להפסיק לצבור את הכמות הזאת, ובהמשך הם אף ויתרו בכלל על העשרת אורניום ברמה של 20 אחוזים. שנה אחר כך, בנאום שנשא נתניהו באו"ם, הוא הסביר כי חסן רוחאני, מנהיג איראן, הוא זאב בעור של כבש. זהו נאום שסייע בשיפור ה'חשדהו' לצד ה'כבדהו' בהתנהלות המערב מול איראן. הנאומים הם כלי אחד, נוסף, לצד כל המערכות שפועלת לטובת סיכול האיום האיראני".
נכון, אך לאור ההתנגדות מהבית הלבן, האם בעיתוי הזה, לפני בחירות בישראל, על נתניהו לנסוע לוושינגטון ולנאום בקונגרס?
"זה המאני טיים. אם האיראנים לא ידחו את הצעת המערב, ברור שיש לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותך. אתה לא יכול לעמוד מהצד ולהצטער אחר כך ולומר: למה לא עשיתי כך או אחרת. זאת שאלה גורלית כמו להפעיל או לא להפעיל את המקורות המיוחדים לפי מלחמת יום כיפור. אם לא תפעיל אותם, אחר כך תצטער מאוד.
"בנקודת זמן כזאת של הכרעות, אתה משתמש בכל הכלים שעומדים לרשותך. הקשר עם הקונגרס והגיוס שלו לנסות להפעיל לחץ נוסף על איראן - כדי להבין שעליה לקבל עיסקה שהיא אכן טובה מבחינת איראן ולא לא טובה מבחינת ישראל והעולם כולו - היא חשובה. נכון שיש כאן מחירים שאנחנו משלמים (העימות עם האמריקנים; ש"צ), אבל האמריקנים בעצמם יודעים כי אין ארוחות חינם".
אומרים, זה רק נאום, רק מילים, שהנשיא האמריקני מכיר גם כך, אז מה הטעם?
"יש משמעות למילים הפומביות שמחוץ לחדר הסודי והחשאי. הרי המו"מ לא מתנהל בבועה בחדר מנותק. המו"מ מתנהל בתוך סביבה שמשפיעה עליו.
"התרדמה שנפלה על הציבור הישראלי בעניין הזה, והגישה בחוגים מסוימים כאילו ההתייחסות לעניין האיראני היא כאל סוגיה פוליטית, מוזרות מאוד. הרי כל המפלגות חושבות שגרעין בידי איראן הוא לא טוב. אז בוא נניח את הסוגיות הפוליטיות בצד, כי האיום כאן הוא איום קיומי. צריך להתלכד ולצאת נגדו, כפי שהציבור התלכד כשירו רקטות מעזה על תל אביב. יש כאן איום אמיתי הרבה יותר על מדינת ישראל וחייבים לצאת נגדו. הציבור הישראלי צריך לצאת ולהפגין מול השגרירות האמריקנית ולומר לאמריקנים 'מה אתם עושים?'"
אולי האזהרות הבלתי פוסקות זמן רב כל כך מפני האיום האיראני גרמו לעייפות בקרב הציבור?
"יכול להיות, אבל זהו רגע האמת. ייתכן שהאיראנים לא יקבלו את ההצעה האמריקנית ורגע האמת יידחה, אבל ההצעה האמריקנית הזאת היא לא טובה. היא מסוכנת וברור שהשאננות הישראלית לא במקומה".
האם הסכם עם איראן ירחיק את ישראל מפעולה צבאית, או כובל את ידיה?
"ברור. ישראל תפעל פתאום נגד עמדת ארה"ב, נגד עמדת המעצמות? יש לנו מערכת של שיח על הסתברות מתמשכת וחלוקה של המודיעין הרלוונטי. שיתוף פעולה אמריקני־ישראלי הוא אחד היסודות החשובים לביטחוננו. כך שאם יהיה הסכם וארה"ב תהיה חלק ממנו, אז חופש הפעולה של ישראל נגד הסכם כזה יהיה מוגבל.
"אני לא חושב שאי פעם יהיה לאיראנים נשק גרעיני. לא נאפשר להם נשק גרעיני", מסכם קופרווסר.
"גם המערכת הבינלאומית לא תאפשר זאת. אבל ההסכם הזה מגביר באופן משמעותי את האפשרות שלאיראן יהיה נשק גרעיני. אז למה אנחנו צריכים לפעול במציאות שהסיכויים האלה גוברים ולא כשהם נמוכים? במובן הזה אנחנו לא במצב שבו היתה צ'כיה בשנת 1938, כי יש לנו כוח לעשות בעצמנו. לפני כן צריך לעשות כל מאמץ שקולנו יישמע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו