עבור ארגנטינאים רבים הרגע הטראגי בקריירה של חואן רומן ריקלמה, שפרש אתמול מכדורגל, היה כשהוחלף בפזיזות על ידי חוזה פקרמן קצת יותר מרבע שעה לסיום רבע הגמר מול גרמניה במונדיאל 2006. הסוף ידוע: פקרמן, שכבר נאלץ להחליף שוער, ביזבז גם את החילוף השלישי. וכשהשוויון הגרמני הגיע הוא נותר בלי פליימייקר והמחשבות מה היה קורה אילו.
לטעמי, לא הרבה היה קורה. גאטוסו היה מן הסתם מחסל אותו בחצי הגמר במוח או בכוח; כפי ששותק בגמר הקופה של 2007 על ידי הקשרים הכסחנים של דונגה. באכזריותה, ההיסטוריה נתנה לו להחטיא גם פנדל מכריע מול ארסנל בחצי גמר ליגת האלופות. ריקלמה לא נועד לתואר גדול באירופה או בכדורגל העולמי. התואר הבינלאומי המשמעותי ביותר שלו היה מדליית הזהב האולימפית.
הוא נדחה על ידי הכדורגל שאנחנו מכנים מודרני. ה־10 הקלאסי נעלם בימיו. אצל מסי ה־10 הוא רק מספר החולצה. בברצלונה זו ועדה. צ'אבי עם אינייסטה. רונאלדיניו עם דקו. הגרמנים הרחיבו את הוועדה לחמישה שחקנים. זידאן התעלה בנבחרת אבל ביומיום בליגה לא השיג המון. סקולס במנצ'סטר מסר את הכדור עוד לפני שקיבל אותו. פקרמן חזר עם חאמס רודריגס למונדיאל האחרון. זה שוב היה נפלא ושוב נראה שיש לעניין הזה תקרת זכוכית. ריקלמה זה משהו ישן כמו פיקאסו והביטלס. ישן שגורם לך קצת לשנוא את החדש.
מי שמקבל את הכדור, חושב וחושב, והצופה האירופאי אומר לעצמו: "למה הוא לא עושה משהו. על מה הוא חושב?" ואז הוא מקשית באמנות מעל השוער ואתה אומר לעצמך: "על זה הוא חושב".
הטעות הגדולה ביותר היא לשפוט את ריקלמה על שנות אירופה שלו. אפילו על שנות ויאריאל שבהן נבנתה קבוצה דרום־אמריקנית סביבו.
בעיניי, ריקלמה הוא חשוב כי הוא מי שלא שיחק את המשחק לפי הכלל האירופי. לא ישב כמו כוכבים דרום־אמריקנים אחרים על הספסל, אסף את הכסף וחטף את הפטפוטים על "בעיה במנטליות". הוא חזר לארגנטינה לתפקיד נפלא בהצגה: להיות המלך של בוקה ג'וניורס. להרעיד את הבומבונרה בסופי השבוע.
ב"קלרין" נתנו לו את הכותרת המדויקת אתמול: "ה־10 האחרון". הם לא כיוונו לאיזה ניתוח טקטי של התפקיד. באופן סמלי הוא היה מי שהחליף את מראדונה במשחקו האחרון בבוקה ג'וניורס, בסופרקלאסיקו. גם הוא הגיע מארחנטינוס וכסמל של המועדון יהיה גדול יותר.
הוא היה האוהד בנעלי הכדורגל האולטימטיבי, והרגע שאזכור ממנו הוא לאו דווקא המבצע הגדול ביותר. ריקלמה לבד מול שוער ארסנל. יכול לגלגל לרשת. השדר כבר אומר "גול דה רומן". ריקלמה יודע שלמרטין פאלרמו חסר שער לשיא השערים של בוקה. הוא מגלגל אליו את הכדור והולך וחוגג עם "אל טיטאן" את השיא.
