1. מכל הקלוז אפים על פרצופו של דיוויד בלאט ומכל התמונות שלכדו אותו ואת לברון ג'יימס בפריים אחד כדי לנסות ולספר את מערכת היחסים, היה רגע אחד בשניות האחרונות של המשחק האחרון, כשניצחון החוץ על לוס אנג'לס קליפרס הובטח (121:126), והמצלמה התעכבה על פניו רק לרגע. היה שם חיוך קטנטן, שנלחם באומץ בשרירי הפנים שלא התכווצו כלל לאחרונה על מנת לחייך.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
שני הניצחונות בלוס אנג'לס שטופת השמש, עיר הסרטים הידועה גם בשם לה לה לנד, אולי מסמנים את שינוי הכיוון שלו חיכו בקליבלנד. ואולי שם, דווקא בסיומו של מסע משחקים מתיש במערב, התחיל בלאט את יציאתו מהבור, יש שיאמרו קבר, כמו אומה טורמן ב"קיל ביל" 2, שאגרפה את דרכה לתהילה לאחר שנקברה בחיים. אם אכן כך, תוכרז עירו הנוכחית של בלאט "קליבלא-לא-נד.
2. אבל הדרך לשם עוד ארוכה. כרגע כל שחקן של הקאבס שעולה על המגרש יכול ל"היבחר" בקלות למשחק האול סטאר עם האין הגנה שהם מציגים. מעבר לתיאומים ולשיטה ההגנתית שראוי לבדוק את התאמתה, אין כרגע בקליבלנד גאווה הגנתית. רבעים של מעל 30 נקודות ספיגה הפכו לדבר שבשגרה.
ג'יימס מול גריפין, לפנות בוקר. מתי ישוב השחקן הקבוצתי ממיאמי? // צילום: אי.פי
ההתקפה התכווצה משמעותית לבידודים של קיירי אירווינג (37 נק') או ג'יימס (32 נק' ו־11 ריב'), המכדרר את עצמו לסוף השעון. הביצועים שלהם גורמים לידיים לתפוס את הראש, אבל כשזה לא יילך וכדורים יוחטאו הראש ייתפס בידיים מתוסכלות.
ג'יימס השתלט כמעט טוטלית על העמדה מספר 1. את הפוזשנים שבהם הכדור נוגע ביותר משלוש ידיים ניתן לספור על אצבעות של שתי ידיים, והם בדרך כלל מסתיימים ביד אחת, של ג'יימס. לברון של מיאמי היה שחקן קבוצתי, לאן כל זה נעלם? האם קצה אמונתו ביכולת של חבריו להוות גורם התקפי משמעותי? האם השרטוטים של בלאט על הלוח המחיק נמחקים גם מהאג'נדה של הכוכב, ברגע שהוא עולה למגרש?
ועדיין, נקודת אור. הביצוע של תרגיל החוץ מהצד ששורטט והשאיר את טריסטן תומפסון (24 נק' ו־12 ריב') ל"נגיחה", הבטיח את הניצחון. ג'יימס מסר, ההתמקדות של הגנת הקליפרס באירווינג השתלמה, והכוכב סימן בידיו "טוב מאמן", לכיוונו של בלאט.
בלאט חזר למינוס חמש מעלות שנמדדו אתמול בקליבלנד. הוא מקווה שהשמש הפנימית שלו תספק עוד שמחות קטנות של יום חולין.
