"רבים אמרו לי שאני לא משהו", אומרת פרנסס מקדורמנד. "היא לא יפה מספיק, היא לא גבוהה מספיק, היא לא רזה מספיק או לא שמנה מספיק. ואז חשבתי קצת ואמרתי לעצמי, אוקיי, יום יבוא ותחפשו מישהי שהיא בדיוק כל הלא הזה, ואז אהיה לרשותכם".
מקדורמנד היא האנטי־תזה לרנה זלווגר, שהניתוחים הפלסטיים שעשתה בפניה היו אמורים לשמר את נעוריה. "הצורה שבה אנחנו תופסים את עצמנו צריכה להדליק לנו נורה אדומה", אמרה השחקנית בת ה־57 בראיון ל"ניו יורק טיימס", בעיצומו של הדיון הסוער על ניתוחים פלסטיים לכוכבות בשנות הארבעים והחמישים לחייהן. "בחברה של ימינו, בגרות כבר לא נתפסת כמתנה. קרה לנו משהו מבחינה תרבותית: אסור יותר להיראות מעל גיל 45. אם זה בלבוש, אם זה במראה, אם זה בהתנהגות. כולם פתאום מתלבשים כמו בני עשרה, צובעים את שערם ודואגים שיהיה להם פרצוף חלק. אז אני לא כזאת. לא הפכתי את עורי בשום צורה שהיא.
"אני חיה כבר 35 שנה עם גבר שמביט בי ואוהב את מה שהוא רואה", ציינה מקדורמנד, שנשואה לבמאי הקולנוע ג'ואל כהן. "אני וג'ואל מוצאים את עצמנו כל הזמן מנהלים את השיחה הזו, והוא ממש צריך להחזיק אותי כדי שלא אגיד את דעתי האמיתית לחברים שלנו שעברו ניתוחים. אני אחוזת אימה וזעם נוכח מה שהם עשו לעצמם. לפעמים אני מתמלאת נוסטלגיה וגעגוע לתקופה שבה לא התייחסנו לעצמנו בכזאת ביקורתיות, והיה מקובל להיראות כמו שאתה באמת".
את הדעתנות העיקשת הזאת מביאה מקדורמנד בימים אלה גם לתפקיד הראשי במיני־סידרה החדשה של HBO "אוליב קיטֶרידג'", שעלתה השבוע גם בישראל (ימי ראשון ב־22:00 ב־yes Oh וב־yesVOD). מדובר בעיבוד לספר זוכה הפוליצר של אליזבת סטראוט, המספר את סיפורם של תושבי עיירה שלווה בניו אינגלנד - על הרומנים האסורים שלהם, הפשעים והטרגדיות, דרך עיניה של מורה למתמטיקה בחטיבת הביניים, הידועה כאישה קשה ומיזנתרופית.
הסידרה מתפרשת על פני 25 שנים, וכל אחד מפרקיה מביא נקודה אחרת בציר ההתבגרות של קיטרידג' וההשלכות של התנהלותה חסרת הפשרות מול בעלה, הרוקח של העיירה (ריצ'ארד ג'נקינס, "עמוק באדמה"), ובנה הבוגר (ג'ון גלאגר ג'וניור, "חדר החדשות"). זה לא רק פרויקט טלוויזיוני ראשון מסוגו בקריירה של מקדורמנד, אלא שהיא גם משמשת בו אחת המפיקות, לצד טום הנקס ואחרים. עוד בצוות השחקנים ביל מארי הוותיק, שמשחק אלמן הנקשר לאוליב.
ב"אוליב קיטרידג'" // צילום: באדיבות yes
"לפני שש שנים חבר נתן לי את הרומן הנפלא הזה, ומייד אספתי את עצמי לתוכו", היא מספרת. "אני לא קוראת רומנים מתוך רצון למצוא חומרים לסרטים, אני פשוט אוהבת לקרוא. זאת אהבה שלי כבר מילדות. לאחר שסיימתי והעברתי את הספר בין חברותיי, אחת מהן מייד אמרה לי: 'את בטח רוצה לגלם את הדמות הזאת'. עניתי לה שלא, כי 90 דקות יעשו עוול לעלילה, זה לא מספיק זמן כדי להביא לצופה סיפור נשי איכותי. אבל כמובן, חשבתי על זה.
"באותו שלב בחיי רציתי ליצור לעצמי עבודה, ובשבוע שהספר קיבל מועמדות לפוליצר, הצעתי לגברת סטראוט לרכוש ממנה את הזכויות. אחרי הזכייה בפרס היא זכרה אותי, וזה יצא אל הפועל. בהמשך נפגשתי עם תסריטאים ועם בכירי HBO, ולפני שלוש שנים התחלנו להתקדם עם העיבוד. פורמט טלוויזיוני הוא כיום במה מושלמת לסיפורים של נשים, וגם ליוצרות, במאיות וכותבות.
"הספר המקורי בנוי מ־13 סיפורים קצרים, ולכן אחת המחשבות הראשוניות היתה לבנות את זה כסידרה בת 13 פרקים. קיימנו דיונים עם מחלקת הדרמה של HBO, אבל בסופו של דבר החלטנו להצטמצם לשש שעות, והן נערכו בסופו של דבר לארבע שעות של סידרה. אני מרגישה שיש עוד מה לספר. אולי נעשה את זה ביו־טיוב".
מה שאני עושה, זה מי שאני
הופעתה צנועה ומאופקת. לראיון בהילטון בוורלי הילס היא מגיעה נטולת איפור, עם תספורת קצרה וקצת פרועה, לבושה מכנסיים שחורים ובחולצה אלגנטית. היא ממעטת בחיוכים, אבל מודיעה שתשתדל לענות על כל שאלה, "ואם אשכח משהו, אז תזכיר לי. בכל זאת, אני כבר בת 57, ויש לי כאן מקום מצומצם", היא מצביעה על ראשה הבלונדיני.
המבקרים לא חסכו בשבחים לפרויקט החדש של מקדורמנד, שנפתח בסצנה שבה הדמות שהיא מגלמת מתכוונת להתאבד ביריית אקדח ביער סמוך לביתה, וחוזרת משם 25 שנים לאחור. מקדורמנד דווקא אהבה את ההקבלה שעשו בין אוליב קיטרידג' לבינה.
"תמיד מה שאני עושה זה מי שאני, ולהפך. אם דמויות לוקחות ממני אספקטים, אני מאושרת שזה ניכר לעין. אני עובדת על הפרויקט הזה כבר חמש שנים, ובשלב מסוים כבר היה מובן מאליו שאקח על עצמי להביא לדמות אספקטים שלי".
גם את חסרת שמחת חיים כמו אוליב?
"בוא נגיד שאני לא אקום יום אחד עם כוונה לירות לעצמי בראש. אני לא דיכאונית, ויש מספיק אנשים סביבי שזקוקים לי כדי שלא ארגיש כמוה, שאין לי כבר מה לעשות בעולם. אבל יש לי טמפרמנט, בהחלט. מעניין שסוגיית הדיכאון עלתה מהר כל כך בראיון, כי עבורי בולטת לא פחות מערכת הנישואים של אוליב והנרי, איך שורדים מצבי דיכאון בתנאים כאלה, וכיצד עיירה שלמה שורדת בנסיבות של דיכאון.
"טכנית הספר נקרא על שמה של אוליב, אבל רוב הזמן היא לא נוכחת. החלק הראשון נקרא 'בית המרקחת', וכולו עוסק בהנרי, כשאוליב מתפקדת ברקע כרעיה ואם. מה שרציתי לשאוב מהספר זה את הצורה שבה הדמות מתעצבת לאורך הזמן במוחו של הקורא. זה היה אתגר, דווקא כי מדובר באישה.
"בדרך כלל אני מגלמת דמות משנה נשית שנמצאת בצילו של גיבור גבר, ותמיד אני מעוררת עניין. גם כשלדמות אין שם משפחה, אנשים עדיין אומרים לי אחר כך, 'היא נורא מעניינת, מי היא בעצם?' וזה בדיוק מה שקורה בחייהן של נשים רבות.
"אנחנו מגלמות בחיינו כל הזמן תפקיד משנה לצד גבר - בעל, בן או מעסיק. המאמץ שלנו כנשים הופך לשאיפה שיכירו בנו ושישימו לב אלינו, גם אם זה ברקע של ההתרחשות המרכזית. זה הסיפור שאני מנסה להביא לפרונט - אישה שבגלל הרבה אילוצים נדחקת הצידה, ומתפקידי לדאוג שהיא לא תיעלם. אישה שאינה בלתי נראית".
צילומי הסידרה נמשכו כשלושה חודשים. "הייתי זקוקה להשגחה מצידה של הבמאית ליסה צ'ולודנקו, כי מעולם לא עשיתי פרויקט כזה נרחב", מודה מקדורמנד. "נשענתי על הביטחון שפיזרו ליסה וריצ'ארד, ששיחק לצידי. בכל פרויקט מהסוג הזה תשמע מחמאות על השותפים ליצירה ועל העבודה המשותפת הנהדרת, אבל במקרה שלנו זה באמת היה הכרחי. לא היתה דרך אחרת מבחינתי".
העבר שלי שיחק לטובתי
פרנסס לואיז מקדורמנד נולדה בשיקגו ואומצה על ידי בני הזוג ורנון ומורין, שאימצו לפניה גם בן ובת נוספים. בראיונות בעבר סיפרה מקדורמנד כי אמה הביולוגית היתה צעירה שהסתבכה, ולכן מסרה אותה לוורנון, כומר פרוטסטנטי שנדד עם משפחתו בין קהילות כדי לסייע להן.
"בילדותי עברתי בין הרבה עיירות כפר לרוחבה של אמריקה, אבל אחת הערים היותר גדולות שבהן גדלתי היתה מונסין שבמדינת פנסילבניה. למעט כמה תפקידים של אישה אירית או בריטית, מרבית הדמויות ברפרטואר שלי הן של אישה אמריקנית ממעמד הפועלים או מהמעמד הבינוני, כך שהעבר שלי בהחלט שיחק לטובתי".
בתור נערה היא מצאה מפלט בספרים ונמשכה למשחק. היא למדה תיאטרון בקולג' מקומי במערב וירג'יניה, ובהמשך סיימה תואר שני בבית הספר לדרמה שבאוניברסיטת ייל. באותה תקופה חלקה דירה ברובע ברונקס בניו יורק עם השחקנית הולי האנטר, שהכירה לה ב־1982 את האחים ג'ואל ואיתן כהן. הם עבדו אז על סרט הבכורה שלהם, "רציחות פשוטות", ומיהרו ללהק את מקדורמנד לתפקיד הראשי.
בתוך זמן קצר עברו הארבעה להתגורר בבית משותף בלוס אנג'לס, עם סם ריימי (לימים במאי טרילוגיית "ספיידרמן"). כעבור שנתיים, כש"רציחות פשוטות" שוחרר לקולנוע וזכה לביקורות מהללות, מקדורמנד וג'ואל התחתנו. ב־1994 הם אימצו תינוק בן חצי שנה מפרגוואי, שזכה לשם פדרו.
אחרי הזכייה באוסקר על הסרט "פארגו" // צילום: GettyImages
הזוגיות שלה עם ג'ואל כהן סידרה לה כמובן תפקידים גם בסרטים הבאים של האחים, ובהם "בייבי אריזונה", "צומת מילר" ו"ברטון פינק". במקביל הופיעה גם בתפקידי אורח בסדרות "בלוז לכחולי המדים" ו"אזור הדמדומים". ב־1988 קטפה מועמדות ראשונה לפרס הטוני על תפקידה במחזה "חשמלית ושמה תשוקה" בברודוויי, וכעבור חודשים אחדים גם מועמדות ראשונה לאוסקר על תפקיד שחקנית המשנה בסרט "מיסיסיפי בוערת" לצד ג'ין הקמן.
בשנות ה־90 הופיעה מקדורמנד בסרטים "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן ו"פחד ראשוני" לצד ריצ'רד גיר, אולם דווקא שיתוף הפעולה עם בעלה ואחיו סידר לה זכייה באוסקר ב־1996, על תפקידה הראשי ב"פארגו". גם בעלה חזר הביתה באותו ערב עם פסלון מוזהב, לאחר שזכה עם אחיו בפרס על התסריט המקורי.
"פרסים עושים טוב לסרט, הם מביאים קהל חדש שיצפה בו, אבל הם לא מביאים לך עוד עבודה", אמרה מקדורמנד בראיון ל"גרדיאן". "רק עבודה מביאה עוד עבודה - זה החינוך שקיבלתי כבת להורים פרוטסטנטים, אנשי הצווארון הכחול.
"אני מאוד גאה בעבודה ובסרטים שעשיתי. זה נחמד שאתה עושה סרט, ואנשים אחרים חושבים שמדובר במוצר טוב. אני לא חושבת על עצמי כעל כוכבת קולנוע, ולכן אני גם יכולה לשכנע בקלות אנשים אחרים שאינני כזאת. אני אוהבת שאנשים ניגשים אלי במכולת או ברכבת התחתית, ושואלים אותי 'מה את עושה כאן?' למען השם, מה זאת אומרת מה אני עושה שם? באתי לקנות מצרכים או שאני בדרך לעבודה.
"זה חוזר לדמויות שאני מגלמת. כולן נגישות ומוכרות, אין שום מסתורין או רתיעה מאף אחת מהן. הייתי שמחה לגלם רוצחת פסיכופטית, זה משהו שמעולם לא יצא לי. היתרון שלי הוא שמעולם לא הייתי סוג של אישיות בעיני הקהל, אלא אך ורק שחקנית, ולכן לאנשים אין באמת מושג מי אני".
ואולי זה מה שהעניק לה ביטחון לעלות ב־2011 לקבל את פרס הטוני על התפקיד הראשי במחזה "אנשים טובים" בשיער פזור, ללא איפור, כשהיא לובשת ז'קט ג'ינס שמסתיר את השמלה החגיגית.
מאז הזכייה באוסקר לפני 18 שנים, מקדורמנד היתה מועמדת פעמיים נוספות - ב־2000 על "כמעט מפורסמים", וכעבור חמש שנים על תפקידה ב"ארץ קרה". לצד תפקידים דרמטיים שגילמה לאורך השנים, היה אפשר לראות אותה גם בסרט השלישי של "הרובוטריקים" או לשמוע את קולה בסרט האנימציה "מדגסקר 3".
הזוג מקדורמנד־כהן מתגורר בניו יורק ושומר על פרטיות. בנם בן ה־20 סיים לאחרונה הכשרה בתור מעסה מורשה, וכיום משלים את לימודיו בקולג' באית'קה.
"כשהייתי עולה על אוטובוס כדי לקחת את הבן שלי לגן, אנשים כל הזמן הפריעו לנו. פנו אלי כאילו הוא לא היה חלק מהמשוואה, ומאוד לא אהבתי את זה. הוא התחיל לשאול אותי 'למה הם לא מדברים גם איתי? למה ממני הם לא מבקשים חתימה?' אלא אם כן אני נותנת הופעה על הבמה, אני לא מעוניינת להיות אירוע מיוחד בחיים של מישהו". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו