האם איכשהו ניתן להצדיק את האלימות, באפליה של אזרחי ישראל לערביים? – התשובה היא לא, אין שום סיבה מוצדקת לאלימות.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
אבל האם באוקטובר 2000 אפשר לומר שערביי ישראל היו מופלים לרעה? לצערי, התשובה היא כן, הם אופלו לרעה. אבל היום, 14 שנים אח"כ המצב שונה לחלוטין. הם טענו אז שאין תכניות מתאר, היום יש תכניות מתאר ל-125 ישובים ערביים מתוך 128. גם תקציבי הפיתוח, הישובים הערבים קיבלו העלאה של 15 אחוזים בשנים האחרונות, כשכל הישובים הישראלים בממוצע נמצאים בירידה של 2 אחוזים. בהחלט יש פה מגמה של תיקון - למדנו את הלקח הזה.
החלוקה בהנהגה הערבית מאוד מעניינת. מצד אחד יש לך את ראשי הרשויות, שרואים את תרומות המדינה שמגיעים ליישובים הערביים. הם רואים זאת בעין - כשיושב ראש רשות ערבית ואומר יש לי כביש סלול, בניין מועצה, הביוב זורם כמו שצריך – הוא יודע שהוא קיבל הרבה מהמדינה.
מצד שני יש את חברי הכנסת הערביים שהצבעה בשבילם היא הצבעת מחאה, והם מקיימים את דרישת הציבור למחות. הרב הדומם די מרוצה ממה שהוא רואה. אפליה ברמה הפרטית, עדיין קיימת, אבל אפליה ממוסדת – אינה קיימת.
ולכן אנו נשארים עם השכבה הצעירה של תומכי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית – אלו צעירים שמסתכלים בטלוויזיה ורואים את האסלאם הרדיקלי בכל מקום מפגין במזרח התיכון והם שואלים את השאלה, איפה אנחנו בכל העניין הזה?
אבל יש גם חדשות טובות, כי בסופו של דבר מדובר בשכבה די צרה - הם לא מושכים את כל הציבור הערבי אחריהם, אין שביתה כללית או מהומות בכל הארץ. לטעמי אנחנו הולכים לכיוון של שילוב אזרחי מלא של ערביי ישראל, תוך הכרה בכך שמבחינה לאומית רב אזרחי המדינה תומכים במדינה יהודית דמוקרטית בעוד מרבית הציבור הערבי תומך במדינת כל אזרחיה.