ניפגש בסיבוב

סר פול והמלך אלברט 

אלברט כהן, "החפושיות של אלברט כהן", הד ארצי, 1965

תשכחו מפיט בסט ומג'ורג' מרטין: נמצאה החיפושית החמישית! שנה אחרי שג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו הוציאו את האלבום (והסרט) "A Hard Day's Night" ("לילה של יום מפרך"), קיבל שיר הנושא מתוכו טיפול קומי מפי השחקן והבדרן יוצא בולגריה אלברט כהן, אז כוכב שביט בן 33 (תיאטרון המטאטא, הבימה, "גבירתי הנאווה"). למרות הכותרת המטעה, כהן מתעלל כאן רק בשיר ההוא של הביטלס, ואילו שלושת השירים הנוספים בתקליטון הם ישראליים למהדרין, ובאווירת קליפסו מקפיצה (אחד למילותיו של המשורר דוד אבידן!). אז איך לנון ומקרטני נשמעים בעברית המתחכמת של יוסי גמזו? קבלו טעימה מהבית הראשון, והקפידו לזמזם על פי הלחן המפורסם: "יש בעולם ה־זה/ מינים רבים של מקקים שונים/ וכל מקק כ־זה/ סובל אצלנו נזקים שונים/ אך מסיבות אישיות/ יש מין של חיפושיות/ אשר זכה להצלחה". אגב, התקליטון נחשב עד היום לפריט אספנים מבוקש מאוד בארץ ובחו"ל, מה שמצביע (לדאבון לב הביטלס המקוריים) על מכירות דלילות בזמן אמת.

בקיץ הזה תלבשי יוון

אריס סאן, “Aris San With His Guitar”, notra/הד ארצי, 1962

בשנות ה־60 זכו הצלילים היווניים לפופולריות גואה בארץ. דווקא בתקופה שבה המוסיקה "המזרחית" הודרה מהמיינסטרים, העז אריס סאן להכניס את הגיטרה החשמלית לז'אנר הבוזוקי, והפך בכך לאיש הנכון במקום הנכון (שלא לדבר על משקפי הראייה הכי קוליים בשטח). לאורך הסיקסטיז הוא הוציא תקליטים ותקליטונים רבים ביוונית וגם בעברית ("סיגל", "תל אביב"), וסובב עם הבלורית שלו את מיטב בלייני המועדונים ברמלה וביפו. בתקליטון זה הוא מבצע את "מנדובלה", אחד מלהיטיו הגדולים של סטליוס קזנג'ידיס - גדול זמרי יוון בכל הזמנים (ומי ש"אשם" בפריצת שלומי סרנגה, בעל הקול הכמעט זהה). אלכס וייס, מהמוסיקאים החשובים שפעלו בישראל בשנות ה־60, אחראי גם כאן על התוצרת. יאסו!

תגלית העונה

חוה אלברשטיין, "בשירי נחום היימן", סי.בי.אס, 1965

בלי "פרסומת אחת וחזרנו" ובלי צביקה הדר, התקליטון הזה הוא עדות היסטורית לרגע שבו כוכב נולד באמת. חודשים ספורים לפני שהתקליטון יצא, העיפה חוה אלברשטיין ביכולותיה את אוזני כל המומחים, והציתה לראשונה את הדלק הסילוני שמטיס את הקריירה המפוארת שלה מאז ועד היום. בגיל 18 כיבדו אותה בתקליטון הבכורה היוקרתי, וכך נרשם לכבודה על העטיפה האחורית: "חוה הופיעה לראשונה במועדון הזמר של קול ישראל והיוותה את הפתעת הערב. שירתה הבשלה, גישתה הרצינית וגון קולה החם מהווים יסוד להתפתחותה של זמרת בעלת רמה גבוהה". איך אומרים אצלנו? וואללה. אלברשטיין שרה כאן ארבעה שירים: "אם פתאום", "אחת ועוד אחת", "אילו כל האוהבים" ו"אחד מרגבי השדה". אם היא היתה מבצעת אותם ב"דה ווייס" - המנטורים היו שוברים את הלחצנים מרוב חבטות. 

תעלומה ושמה אירית

יפה ירקוני, "הוא אמר לי", הד ארצי, 1960

נסו להיזכר מתי נתקלתם לאחרונה ב"זמרת המלחמות" המנוחה, כשהיא מונצחת בפוזה שובבה שכזו, סטייל "ספורט'ס אילוסטרייטד", ועם פריזורה כל כך רעננה. כאן יפה ירקוני רק בת 35, וכבר כוכבת נודעת שמאחוריה שובל של שירי ילדים ("עגלה עם סוסה", "אודי חמודי") ושירים "סאלוניים" שניענעו ישבנים במסיבות חשק נחשבות בשנות ה־50. כותרת התקליטון מדברת על "שירים של אירית אבילאה", מלחינה ותמלילנית חיפאית נשכחת, אבל פשפוש בקרבי העטיפה האחורית מגלה רגע של מיסתורין: אותה אבילאה חתומה רק על שיר אחד מתוך הארבעה הכלולים. קנוניה? טעות תמימה? שם קוד להטעיית האויב המאזין? מחבר הספר "במהירות 45", ערן ליטוין, מודה: "זו תעלומה שלא הצלחתי לפתור". ואם לא די בכך, השיר השני בתקליטון נושא שם נפיץ וצהבהב להפתיע, כאילו נלקח היישר מהאוטוביוגרפיה של מיקיאגי: "המתבודד העליז". אבל הירגעו, השיר עוסק בסך הכל באיש שמח שאוהב להיות לבד.

אסתר אינטרנשיונל

ג'קי גליל, "ג'קי גליל", סי.בי.אס, 1969

למרות נוצות הדיווה, דנה אינטרנשיונל, מתברר, לא היתה הראשונה שעירבבה שאלות של זהות מגדרית בתוך המרק הרותח של המוסיקה הישראלית. דור לפניה תמהו רבים מי 

היא/הוא ג'קי גליל: זמרת שהתחפשה לזמר? גבר טרנסקסואל שהתפרסם כאישה? ואולי מדובר סתם בגירסת בטא נבואית לפרדי מרקיורי? התשובה: זו זמרת בשם אסתר גליל, ילידת מרוקו, שמראה ה"טום בוי" שלה גרר חרושת שמועות ורכילויות בימים שבהם כולם יישרו פוני והצטרפו סביב המדורה לערב שירי להקות צבאיות. ב־1969, כשהיא בת 24, הוציאה גליל את התקליטון הנדיר הזה, תחת שם הבמה המסחרי "ג'קי", והיא מבצעת בו שני שירים בקול חם ונחוש, סטייל עדנה לב: "תחפושת חדשה" (לחן שלה למילים של דודו ברק) ו"אמרו לו" (שיר נפוליטאני שתירגמה תלמה אליגון). בארץ היא נשכחה לחלוטין, אבל לדברי האספן ומתעד המוסיקה הישראלית דוד פטימר, בשנות ה־70 נחלה גליל הצלחה בצרפת ובגרמניה בשם Esther Galil, והיו אף שכינו אותה אז "מייק ברנט הנשית".

בימים הראשונים של ההיסטוריה

אמנים שונים, "זה קרה - מכבי ת"א האלופה", התקליט, 1977

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת: מייד אחרי ניצחון מכבי תל אביב על מובילג'ירג'י וארזה בגמר גביע אירופה לאלופות ב־1977, ובעוד הטריפ הלאומי בשיאו, יצא לאור תקליטון המזכרת הזה, שכולו שיר הלל לאלופה הטרייה. בצידו האחד שני שירים שדיוויד בלאט היה מאמץ גם היום: "זה קורה, זה קורה", מפי דני גרנות, ו"למכבי ת"א הניצחון" בביצוע אלי גורנשטיין (השיר נפתח בהקלטה של הקהל שואג "מ־כ־בי! מ־כ־בי!"). בצד השני של התקליטון - מערכון די עבש שכתב יהונתן גפן על צמד אוהדים, בגילומם של טוביה צפיר ודובי גל, שממציאים שירי ניצחון חדשים תוך כדי שימוש בשמות השחקנים הצהובים: "לו סילבר", על משקל השיר "לו יהי", "אולסי פרי חי", על משקל "עוד אבינו חי", ועוד. ואם לא צחקתם - זה בסדר. טל ברודי לא הבטיח לשים אותנו גם על מפת ההומור.

הפעם אין מקום לטעויות

יורם ארבל (בהשתתפות אלכסנדרה), "אני אצבע את השלכת בירוק", הד ארצי, 1969

מחפשים דרך לשכוח את הזיופים המצמררים של יורם ארבל בשידורי הפיינל פור? קבלו מעט נחמה עם התקליטון הזה, שמנציח את הימים שבהם קול הבריטון המלאכי שלו התגפף ללא טעויות עם גלי האתר (הטלוויזיה היתה אז רק שתיל רך). ארבל, כאן בן 27, מגיש בתקליטון את להיטו הגדול ביותר (ויש האומרים שהיחיד), שאותו הלחין בעצמו למילותיה של זמירה חן. הזמרת אלכסנדרה, שתתפרסם בעצמה עם להיט גדול משלה, "תקוות ימיי", אחראית לליווי הקולי. ארבל עצמו ימשיך ויוציא בתחילת הסבנטיז תקליט אריך נגן שלם ("טוב שאת כאן"), אבל יתבסס לבסוף בעמדת השדר שעושה סמטוחות משמות של שחקנים וצובע אותם, איך נגיד, בצבעים לא להם.

צנחן של ברזל

מאיר אריאל, "ירושלים של ברזל",  הד ארצי, 1967

שיכרון ההצלחה במלחמת ששת הימים הביא להצפה של שירי ניצחון וקרבות בתחנות הרדיו ובחנויות המוסיקה. עשרות תקליטים ותקליטונים יצאו עד סוף 1967, ובכולם שירי הלל ושבח לצה"ל ולמפקדיו. הצנחן בן ה־25 מאיר אריאל (שחתום מאחור גם בשם משפחתו המקורי - בשמשניקוב), היה חריג בנוף, כהרגלו: הוא הוציא תקליטון עם ארבעה שירים בעלי אופי מפוכח וביקורתי יותר, בהשוואה לרוח התקופה הסכרינית. שיר הנושא "ירושלים של ברזל" סיפק אלטרנטיבה צינית ל"ירושלים של זהב" וזיכה אותו בתואר "הצנחן המזמר". זו ההקלטה המסחרית הראשונה של אריאל, וכבר בה אפשר לזהות את סגנונו הייחודי, שיהפוך בהמשך לסימן ההיכר שלו. את התקליטון, אגב, הפיק איש צמד הדודאים הפופולרי, בני אמדורסקי.

דפנה סטארדאסט

דפנה ארמוני, דפנה ארמוני, סי.בי.אס, 1984

ב־1986 הוציאה דפנה ארמוני, אז בת 28 ובמלוא אונה, את אלבום הסולו הראשון שלה, שאת רוב שיריו כתב שלום חנוך, מי שעשה לה נעים כחברה לחיים באותה תקופה. שנתיים קודם לכן, כפי שאפשר להתרשם כאן, התקנאה ארמוני בדיוויד בואי (ובאמנים נוספים מחו"ל) והוציאה את התקליטון המצויר הראשון בארץ, שלימים התברר שהיה גם היחיד מסוגו. התקליטון, שגזור על פי מידותיה (המחט, אם אתם מתעניינים, מתגלגלת אי שם באזור החזה), כולל שני שירים: "אלה", שהפך ללהיטה הגדול ביותר, ו"אתה לא מכיר אישה", שלא נכלל בסופו של דבר באלבום הבכורה. מעניין אם תקליטון כזה היה עובד גם עם דולי פרטון.

ההיא עם הקוקו והסרפן

נעמי שמר, "שירי נעמי שמר", ישראפון, 1961

עשר שנים אחרי מותה, הנה הזדמנות להיזכר בנעמי שמר בת ה־31, עדיין עם קוקו וסרפן, כשהיא כבר ידועה ככותבת פזמונים פורייה, אך רחוקה עדיין ממפתן הפנתיאון הלאומי של "ירושלים של זהב". בתקליטון הזה, שעיצב המאייר ג'קי ג'קסון (יוצר המדור הוותיק "הציור השבועי לילד"), מככבים נחמה הנדל והשחקן אילי גורליצקי, ולצידם "הרכב צעירים" שכולל שלושה כוכבים בתחילת דרכם העצמאית: שייקה לוי (אחרי התרנגולים ולפני הגשש החיוור), יוסי פרוסט (לימים יוזם רעיון "עיר הנוער") וזמר עלום ששמו "ארי גורן" - אריק איינשטיין בכבודו ובעצמו (השם הבדוי נועד למנוע חבלה אפשרית בקריירת הסולו שלו, שהושקה באותה שנה). בתקליטון ארבעה להיטים: "הופה היי" (שזכה במקום הראשון בפסטיבל "שירים מכל העולם" שהתקיים אז באיטליה), "פגשתיך בשדה תלתן", "זמר לגדעון" ו"חמסינים במשלט". בקיצור, אוויר ההרים התחיל להיות צלול כבר כאן.

גילה נערת הבונד

גילה אלמגור, "שרה אריס סאן", EMI, 1967

הרבה לפני שעץ הדומים שלה נתפס, וקצת לפני שהומלכה ל"גברת הראשונה של הקולנוע הישראלי", הסתובבה גילה אלמגור בת ה־27 בלוק הורס של "נערת בונד", למרות הנטייה הדרמטית להגזמה בצלליות ובמסקרה. באותה תקופה היא כיכבה על במות התיאטרון והצטלמה לסרטים שוברי קופות ("חולות לוהטים", "אלדורדו", "סלאח שבתי"), אבל נראה שחסרו לה צלילי בוזוקי על כוסית מרגיעה של אוזו. את אריס סאן, הכוכב היווני הגדול ביותר שפעל בארץ (ועם מעריצי טריפונס הסליחה), הכירה אלמגור במהלך צילומי הסרט "פורטונה" ב־1966, ועקב כך זכתה לקבל ממנו ארבעה לחנים, שאת מילותיהם בעברית כתבו לא פחות מאשר יעקב שבתאי ועמוס קינן (ועם מעריצי יוסי גיספן הסליחה). באופן חריג, התקליטון מנוגן במהירות 33.3 סיבובים לדקה, כמו תקליט גדול, וזאת במטרה "לדחוס" פנימה יותר זמן של מוסיקה. מלכה, כבר אמרנו.

כוכבת נולדה

טמירה ירדני, "טמירה ירדני והקלסיקנים", הד ארצי, 1970

האישה החזקה מאחורי "כוכב נולד" השיקה את דרכה האמנותית כחלק מצמד "הפנינים הכחולות" 

(עם עודד זמיר), ולאחר מכן פתחה בקריירת סולו שהסתכמה בשני תקליטונים שיצאו בחברת הד ארצי (איפה טדי הפקות כשצריך אותה). בתקליטון שלפנינו, שסגנונו נע בין התפרצות אנרגטית של להקת קצב לבין פופ ישראלי נוח לעיכול בנוסח שולה חן, משתתפים מיטב נגני התקופה: שמוליק ארוך (בס), אדי שפירוביץ (פסנתר), אהרון קמינסקי (תופים), הנרי מאירוביץ (גיטרה) ואהוד בן אברהם (גיטרה). תקשיבו היטב לשיר "איזה יום משוגע", בביצוע המחורפן־מסטולי שלה, וענו בעצמכם על החידה המסקרנת: האם השופטים לא היו עושים ממנה קציצות בשלב האודישנים המצחיקים. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו