על כל אלה

אבן מרכזית בכותל התרבות הישראלית

קשה להפריז בחשיבותה של נעמי שמר בתרבות שלנו. מי שנחשבת למשוררת הלאומית השאירה חותם ברור ומוצק על הפזמונאות ועל המוסיקה הישראלית בשנות התהוותה, ויצירתה הפכה לפסקול של המדינה הצעירה. השירים שלה ליוו את האירועים הגדולים, העצובים והשמחים של אותן שנים. שמר, שנולדה והתחנכה בקבוצת כנרת להורים בני העלייה השנייה, החלה לכתוב ולהלחין כשחזרה לקבוצה לאחר סיום לימודיה באקדמיה למוסיקה בירושלים ובתל אביב, בעיקר בשל צורך קונקרטי - היא העבירה לילדי הקיבוץ שיעורי ריתמיקה וגילתה צורך בשירי ילדים עבריים.

את שנות ה־50 בילתה שמר ככותבת עסוקה מאוד, בעיקר לתיאטרון וללהקות צבאיות, והחלה לעצב את סגנונה האישי. שיריה עסקו במדינה הנבנית ("עיר לבנה"), בתקוות לעתיד חיובי ("מחר") ובנופי המולדת ("חורשת האקליפטוס", "שם הרי גולן"), והכילו גם תרגומים לשירים לועזיים ("הכל בגלל מסמר קטן").

שירה של שמר שנחשב לקנוני במיוחד - "ירושלים של זהב" - חשף באופן מובהק את נטייתה הפוליטית ואת קרבתה לגוש אמונים. "ירושלים של זהב", שנכתב בהזמנתו של טדי קולק, ראש העיר אז, טרום מלחמת ששת הימים, הפך להמנון התקופה וזכה לבית נוסף לאחר סיום המלחמה. במהלך השנים ספגה שמר ביקורת משמאל על כך שעשתה שימוש מניפולטיבי בסמלי החלוציות של תנועת העבודה כדי לקדם ערכים שונים בתכלית, כגון שמרנות ובורגנות.

בתחילת שנות ה־60, בעקבות הפרידה מבעלה הראשון, גדעון שמר, עברה להתגורר בפאריס עם בתה, הללי. היא המשיכה וכתבה ללהקות צבאיות, והשפעות שנסונייריות החלו להימזג אל שיריה, למשל ב"אין אהבות שמחות" או ב"אילו ציפורים". כששבה לישראל נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ והביאה איתו לעולם את אריאל, שלימים יהפוך גם הוא למלחין ולמבצע.

שמר תרמה לתרבות הישראלית יצירות אדירות, כגון "ואלס להגנת הצומח", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "על הדבש ועל העוקץ", "עוד לא אהבתי די" ו"אור", שהחזיר את שושנה דמארי למרכז הבמה המקומית. בשנותיה האחרונות לא נהנתה שמר מהצלחה מסחרית גדולה, אך זכתה להכרה ולהוקרה גדולה על פועלה המתמשך בענף.  

*   *   *

שולי נתן

"ירושלים של זהב"

מילים ולחן: נעמי שמר

השיר "ירושלים של זהב" הוא בשבילי מזל גדול, והכול בזכות הללי, בתה של נעמי, ששמעה אותי ברדיו בתוכנית "תשואות ראשונות" ואמרה לאימא שלה: "יש קול כמו שאת אוהבת". נעמי שמר ביקשה ממנה לכתוב את השם על פתק ולשמור במגירה. בהמשך, טדי קולק רצה שיר שיוקדש לירושלים בפסטיבל הזמר והפזמון שהתקיים ביום העצמאות 1967 בבנייני האומה, שבועיים לפני מלחמת ששת הימים. השיר היה מחוץ לתחרות ויועד להפסקה בזמן ספירת הקולות. אף שביקשו מנעמי שמר זמרת ידועה היא התעקשה עלי, החיילת האלמונית, וזה בעצם חרץ את גורלי. אני חייבת את הכל למשוררת הלאומית נעמי שמר. בזכות "ירושלים של זהב" אני מייצגת את ישראל בכל מקום בארץ ובחו"ל. אין מקום שלא מכירים בו את השיר, שהפך מעין המנון שני. נעמי שמר תמיד היתה בשבילי דמות מיוחדת ואהובה, ואני מודה לה שבחרה בי לשיר את שיר השירים לירושלים.

חני נחמיאס

"אילו ציפורים"

מילים: ז'אן ברוסול, לחן: ז'אן קלבה, 

תרגום: נעמי שמר

בתור ילדה טיילתי עם הוריי המון בטבע, אבא היה צפר חובב ותמיד הצטייד במשקפת.

אני זוכרת אותנו צופים בעופות הנודדים ואת אבא מספר לי ולאחיי על המסע הארוך שעושות הציפורים מן הארצות הקרות באירופה עד ישראל החמימה. מאוד קינאתי אז בציפורים שיכולות לפרוש כנפיים ולחצות יבשות בלי פספורט ובלי להתעייף. ובדיוק כמו שאומר השיר, שאלתי את עצמי אילו סיפורים יש להן: "אילו ציפורים אשר עפות מעל הים, אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם, אלו סיפורים היו ודאי לציפורים על הארצות אשר מעבר להרים". כשהתגייסתי לצבא והצטרפתי ללהקת הנח"ל שרנו את השיר הזה עשרות פעמים, ויש לו תמיד פינה חמה בלב שלי.

יהורם גאון 

"לא תנצחו אותי" 

מילים ולחן: נעמי שמר

הבעיה האדירה אצל נעמי שמר היא שקשה מאוד לבחור שיר משיריה כי כולם נפלאים ונהדרים. כותרת השיר "לא תנצחו אותי" קצת מטעה כי היא יוצרת תחושה שזה אחד משירי הצבא האלה, שבהם חיילים שרים "לא תנצחו אותי", אבל אצל נעמי תמיד צריך לקרוא את המילים, כי תמיד יש להן משמעות הרבה מעבר לפזמון החוזר. בשיר הזה, בבית אחד היא הצליחה להעביר את תמצית ההוויה הישראלית: "בחלוני אוויר וסתיו ויום גשום ויום שרב, ואור וחושך ויחיד ומקהלה. זה מתערבב, זה מתערבל, שירי קינה, שירי הלל, ולפעמים זו המולה אחת גדולה. פתאום זה בא ומתבהר, ולעצמי אני אומר - לא תנצחו אותי". המילים שלה כאן מתארות את הימים העצובים והקשים שלנו, את ימי השמחה והניצחון שלנו, ובעיניי זה פשוט נפלא. צריך לשים לב למילים שלה ולהבין אילו שירים גדולים יש לה, ולא רק לפזמון החוזר.

מיקי גבריאלוב

"הוי ארצי מולדתי" 

מילים: שאול טשרניחובסקי, לחן: נעמי שמר

שירי נעמי שמר הם בשבילי ארץ ישראל שעליה גדלתי. הייתי ילד בשנות ה־50 וכבר אז בגן ובבית הספר לימדו אותנו שירים שכתבה, למשל "הדואר בא היום", "אחינו הקטן", "הדרך ארוכה ורבה". את השיר "הוי ארצי מולדתי" שכתב שאול טשרניחובסקי הכרתי ואהבתי, ותמיד רציתי לבצע אותו. בשנת 1989 שילבתי אותו באלבומי "אבנים", וזאת כמחווה לנעמי שמר שבזכותה הכרתי אותו. הייתה לי הזכות להשתתף בערב מחווה לשיריה, לבקשתה האישית, ולשיר את השיר "אני גיטרה" שכתבה במיוחד עבור בני אמדורסקי ז"ל, וזו היתה חוויה שלא אשכח. הזמנים השתנו והיום כבר לא כותבים שירים כמו שנעמי שמר ז"ל כתבה. עידן התמימות והטוהר נעלם, אבל שיריה יישמרו לעד.

יובל דיין

"אמצע התמוז"

מילים ולחן: נעמי שמר

בשיר "אמצע התמוז" יש את השורה "על ראש התורן תור הומה ולא יחדל. כי על קיצך, ועל קצירך הידד נפל". נעמי שמר הסבירה פעם בראיון: "השענתי את זה על פסוק מקסים מירמיהו, פסוק מאוד תמוה, מאוד לא מובן 'עַל־קֵיצֵךְ וְעַל־קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל'". וכך מרבית השירים המדהימים שלה דורשים התעמקות ומחשבה יתרה, המכניסה אותך למעין עולם שבו אתה מדמיין את הנופים והרגעים שהיא מתארת, ומרגיש שהשיר נכתב עבורך. לצד הקלאסיקות הידועות ששייכות לה - שבהן "אילו ציפורים", "ירושלים של זהב", "על כל אלה" ועוד - כשמתעמקים בשירים מגלים צירוף מקרים נדיר. השיר "אמצע התמוז" פותח בשורה "עצוב למות באמצע התמוז", ותאריך פטירתה של המשוררת היה ז' בתמוז התשס"ד. השיר הזה מוגדר כשיר הקינה הפרטי על מותה של נעמי שמר. בחירת המילים המרגשת שלה מותירה אותי בתור קוראת נפעמת וגאה שיש ממי לספוג השראה.

דנה אינטרנשיונל

"מה שלומך אחות"

מילים ולחן: נעמי שמר

איך אפשר לבחור? השיר שהכי אוהבים של נעמי שמר הוא תלוי שעה, יום, חג, עונה, לפני מסיבה או אחרי. אצל נעמי דקה אחרי שהחגיגה נגמרת, וכיבוי אורות, קמים כבר שוב, עם שיר חדש בלב. בשנות הנעורים התעלמתי ממוסיקה עברית. סוג של מרד כזה שבורח אל עולמות אחרים וזרים מן הישראליות, אל המנוכר והאפל ולא אל המחבק והמואר שמייצגים השירים של נעמי. רק אחרי הגיל הזועף והמצחיק הזה הבנתי כמה נעמי היתה חלק מחיי, וכמה היא בעצם נותנת לי שייכות לארץ שלי, לשמחה שבי, לאופטימי, לאדם שהייתי כל חיי, זה שחייב לשקר את עצמו מדי פעם כדי לצלוח את קשיי החיים. היא היתה שם בראש השנה עם השושנה שפרחה, ובסוכות עם שלומית, ביום הזיכרון הרעידה עם "בכל שנה בסתיו" ו"אנחנו שנינו מאותו הכפר". כניסת יום כיפור תהיה בשבילי תמיד ההבטחה ש"כל שנבקש לו יהי". ולמרות שידעתי שהכי לא לו יהי כל מה שאבקש, האמנתי לרגע, כי זו אולי המהות של נעמי. לצייר לנו את ארץ להד"ם הקסומה והדמיונית. ובכל זאת, אם אני צריכה לבחור לפי מה שאני מרגישה עכשיו, זה יהיה "מה שלומך אחות": "אין הרבה סיבות לשמוח, בא יותר לבכות, אין כמעט לאן לברוח, יש עוד לחכות, יד נעלמה כונסת, גם את פירורי החסד... בשעה שקשה לי לשיר, והכל מתמוטט על ראשי, התרשי לי לזכור, ולהזכיר תמיד, לך יש אותי, לי יש אותך, לנו יש אותנו". מה יש להגיד מול המשפטים הקסומים האלה? כל אחד צריך שתהיה לו "אחותי" כזאת. היא יכולה להיות חבר, ידיד, בן זוג או באמת אחות, מישהו שיוכל להסתכל לך בפנים כשאתה נתקף שוב במצב רוח של "דרמה קווין" וצובע את העולם בשחור, יביט לך בעיניים, יתפוצץ איתך ביחד מצחוק ויעביר אותך מייד לשירת "יש לי יום יום חג, הללויה".

שרית חדד

"בדמייך חיי"

מילים ולחן: נעמי שמר

זה ממש לא פשוט לבחור שיר מתוך אינסוף השירים שכתבה נעמי שמר, אחת הנשים שעיצבו את התרבות של כולנו. אני בחרתי בשיר "בדמייך חיי", שנעמי כתבה במיוחד עבורי לתוכנית האירוח של מני פאר, שם הופעתי וביצעתי את השיר לראשונה, ושם גם היתה לי את הזכות לפגוש אותה. העובדה שנעמי שמר כתבה לי שיר במיוחד, בעצם השאירה לי מתנה נצחית ממנה, ולמעשה אפשר לומר כי בעצם השאירה מתנות לכולנו - השירים שהותירה.

יונה אליאן 

"העיר באפור"

מילים ולחן: נעמי שמר

מובן שהיה לי קשה לבחור את השיר האהוב עלי ביותר מבין שיריה של נעמי שמר - הם כל כך רבים וכל כך אהובים, ובכל זאת ״העיר באפור״ תמיד מרגש אותי. בזמנו חשבתי שהעיר באפור היא תל אביב, ואחר כך הסתבר לי שזאת פאריס. בסוף השיר נעמי כותבת ״אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים, אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים", וזאת הרי תל אביב. ואני הרי כל כך אוהבת את פאריס, ותמיד חוזרת לכאן כי ליבי שבוי בתל אביב.

גילה אלמגור

"על כל אלה"

מילים ולחן: נעמי שמר

נעמי שמר היתה כל כך פורה והתחילה לכתוב מוקדם מאוד. אני עוד זכיתי לקבל ממנה שיר כשהופעתי בתיאטרון הסאטירי "סמבטיון", שלהפקות שלו היא כתבה פזמונים. שם הכרתי אותה, ובעצם היא התחילה לכתוב ביצירתיות ובכמויות וקשה לי מאוד לבחור שיר אחד שלה. אבל אני בוחרת בשיר "על כל אלה", שאותו אני אוהבת מאוד, שיר שמתחבר לי עם הקול המיוחד של יוסי בנאי ששר אותו. יש בשיר הזה געגוע לחזור הביתה בשלום, לחזור לכל מה שהבית מסמל. החום, הנגיעות של השקט והטוב בחיים. השילוב אצלה בין המילים ללחן היה מושלם, ובשיר הזה השילוב של יוסי בנאי עם השיר של נעמי שמר, שכתבה ממש לקולו, הוא מדהים. עבורי יש לו משמעות רבה.

דני רובס

"לשיר זה כמו להיות ירדן"

מילים ולחן: נעמי שמר

זה היה בסוף שנות ה־70 בבית העם ברחובות. בדיוק פתחו את הגג בחריקה, כדי שנראה שמיים ויהיה אוויר לנשום, על הבמה עמדו חברי להקת "בימות" עם הסולנית מירי אלוני בערב שירי נעמי שמר. ופתאום כמו קילוח של מים צוננים ושוצפים ירד עלי השיר המופלא הזה, שהוליך אותי כמו מי הירדן דרך ואדיות חיי עד ים המוות בשלוש דקות וקצת. ואני נער פעור פה, המום ומאוהב לומד לנגן את השיר הזה והופך אותו לאחד מהמנוני חיי.

 גדולתם של שירים ענקיים באמת נמדדת ביכולתם להכיל בכמה שורות של מילים ומנגינה חיים שלמים, הררי רגשות, תבונה ופתח אל נבכי עולמך הפנימי. נעמי שמר עשתה את זה הכי טוב מכולם. הירדן כבר לא אותו ירדן, נעמי שמר כבר איננה, אפילו לשיר זה כבר משהו אחר. אבל - "בהמולה גדולה צוהלת אחריך שיריך מפכים להם..." איזה יופי. איזו שלמות.

הרולינג סטונס בישראל