האבל על מותו של הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מארקס, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1982, לא פסח על קהילת הספרות הישראלית.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
הסופר אופיר טושה גפלה סיפר כי כתיבתו הושפעה במידה מסוימת מז'אנר הריאליזם הפנטסטי, שגרסיה מארקס נחשב לאחד ממוביליו. "סופרים הם אנשים שמחדדים את תפיסת המציאות באמצעות כישורי הבדיון שלהם - זהו שיעור חשוב שלמדתי מגרסיה מארקס", הוא סיפר.
"אדם כותב על מקום פרי דמיונו, ואם הוא ניחן ביכולת הנדירה להצית את דמיון הקורא, המקום שעל אודותיו כתב משועתק מדמיון אחד למשנהו והופך למקום ממשי בזיכרון הקורא, שבו הוא מבקר מפעם לפעם, זמן רב לאחר תום הקריאה, כמו היה אתר אהוב משכבר הימים. או במילה אחת - מקונדו (עיר דמיונית שהופיעה בספרו של גרסיה מארקס, "מאה שנים של בדידות)".
הסופר ניר ברעם התייחס לשילוב הייחודי "בין כוח הדמיון המרשים שלו לבין העיסוק במציאות הפוליטית. דווקא השימוש בכוח הדמיון - ולא בחיקוי העולם כמו שהוא - איפשר לו לכתוב על ה'פוליטי' בחריפות".
אנשי תרבות נוספים השתמשו ברשתות החברתיות כדי להיפרד מגרסיה מארקס. למשל, הסופרת גלית דהן קרליבך שכתבה בדף הפייסבוק שלה: "גרסיה מארקס כתב על הטיפוסים הסהרוריים שמתהלכים בשוליים של החברה. אלו שבמחלפים הראשיים אינם זוכים לטיפת כבוד ובצמתי המיינסטרים הם הופכים לשקופים במקרה הטוב או לפולקלוריסטים ססגוניים וצעקניים, במקרה הרע".
גם הנשיא שמעון פרס ספד שלשום לסופר הקולומביאני ואמר כי "העולם יחוש באובדנו של חולם גדול אשר סיפר לילדים ולנו המבוגרים בצורה כה יפה על האמת של החיים. לדברי הנשיא, "היתה לו היכולת המופלאה לגעת באמצעות סיפוריו בלבבות כולנו ולעורר באמצעות מילים את האהבה".