הסיכוי להסדר עם הפלשתינים - נמוך

הסיכוי להגיע להסכם עם הפלשתינים הוא לא גבוה. הוא אפילו נמוך יחסית", אומר השבוע בראיון מיוחד האלוף (מיל') עמוס ידלין, מי שבעבר זכה לכינוי "המעריך הלאומי", בתפקידו האחרון בצבא כראש אגף המודיעין בצה"ל. היום הוא עומד בראש המכון למחקרי ביטחון לאומי בת"א. ידלין "מפקד" עכשיו במכון המחקר היוקרתי על שורה של חוקרים בכירים, שמנתחים את המזרח התיכון. בכנס השנתי שערך השבוע המכון, הופיעו נשיא המדינה, ראש הממשלה ושורה ארוכה של שרים, קצינים בכירים, דיפלומטים ואנשי אקדמיה. הצמרת הגיעה להשמיע דבריה, אבל גם להקשיב לניתוחים, שמאפשרים לעצור לרגע את ההתבוננות ב"עכשיו" ומסייעים להבין את התהליכים, המניעים, האפשרויות, הסיכונים וההזדמנויות.  

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ידלין פורס כאן את הערכתו, בעיקר לגבי שני תהליכים דיפלומטיים מרכזיים שמתקיימים השנה, בחזית הפלשתינית ובחזית האיראנית. אחרי שתקראו את הדברים, תבינו טוב יותר את המשמעות של צמד המילים שחוזר על עצמו הרבה באזורנו: "המצב מורכב". 

"הסיכוי להסכם עם הפלשתינים נמוך", הוא מבהיר, "מאחר שכל צד צריך לקבל על עצמו שלושה ויתורים כואבים. מישראל נדרש לקבל את חלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית. נכון שזהו עיקרון שכבר מוסכם כביכול, אבל נראה שכשיורדים לפרטים, הדברים הם הרבה יותר קשים. 

"בנוסף, ישראל צריכה להסכים לכך שהמדינה הפלשתינית תהיה מבוססת על גבולות 67' עם חילופי שטחים, כאשר רק 60 עד 90 אחוזים מהמתנחלים צריכים להיכלל בגושים. ולבסוף, ישראל תצטרך להסכים לנוכחות פלשתינית בירושלים, עד כדי מימוש של בירה פלשתינית בירושלים. לפחות לגבי שני הוויתורים האחרונים, ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד לא הגיע אליהם, והוא בוודאי לא סוחף את העם אליהם". 

ידלין ממשיך: "לגבי הפלשתינים, אבו מאזן צריך להסכים לשלושה ויתורים הכרחיים מצידו -

1. להכריז על סוף הסכסוך, סופיות התביעות ולהכיר במדינה יהודית. 2. לוותר על שיבת הפליטים. 3. להסכים למגבלות בריבונות לטובת הסדרי ביטחון עם ישראל. אבו מאזן ינסה להתחמק מכל המחויבויות הללו, שכן בראייה הפלשתינית, אם יקבל אותן, זאת הכרה בציונות. 

"בנושא שיבת הפליטים, הוא באופן אישי ויתר על שיבתו לביתו בצפת, כך אמר, אבל הוא הוסיף כי לגבי כלל הפליטים דרוש ויתור פרטני של כל אחד על ביתו. זה כמובן לא מקובל עלינו. נדרש הסכם בין העמים בנושא הפליטים, ולא לשמר את הסוגיה פתוחה. נדרש הסכם שלא תהיה זכות שיבה פלשתינית לשטח שבו העם היהודי הקים את המדינה שלו. 

"כמו כן, הפלשתינים יצטרכו להבין שיהיו ויתורים ומגבלות בריבונות שלהם לטובת סידורי ביטחון. חשבנו שמבין סוגיות הליבה נושא סידורי הביטחון יהיה זה שייפתר בקלות דווקא, אבל הפלשתינים מיהרו לדחות את התוכנית האמריקנית בנושא שהציג גנרל ג'ון אלן". 

פרטנר על תנאי

הסדרי הביטחון מתמקדים בבקעת הירדן? 

"ההתמקדות בנושא בקעת הירדן מחמיצה את העיקר. לא שנושא בקעת הירדן לא חשוב, אבל מלבד הבקעה יש להתייחס למרכיבי הביטחון במערב השומרון, משם עיקר הסכנה בירי לעבר שפלת החוף, וסידורי הביטחון סביב ירושלים. כל הסכם עתידי יצטרך להביא בחשבון את הטעויות שנעשו מהסכם אוסלו ועד כה. הלקח שנלמד בנסיגה מרצועת עזה, של השארת ציר פילדלפי בגבול עזה־סיני פרוץ לנשק איראני שהגיע מסודאן ומלוב, חייב להיות מיושם בבקעת הירדן. 

"אנו לא רוצים שבמדינה פלשתינית ביהודה ושומרון נראה התייצבות של הציר הרדיקלי כבסיס שיגור נגד ישראל, לכן הבקעה צריכה להיות מאובטחת היטב. אך כאמור, זו לא הבעיה היחידה. הבעיה היותר קשה היא השאלה האם הרשות הפלשתינית תהיה מספיק חזקה להתמודד עם ארגוני הטרור? האם היא תשרוד אחרי שישראל תיסוג מהשטח או שחמאס ישתלט עליה כמו שהשתלט בעזה? סידורי הביטחון צריכים לתת מענה גם להפיכה במדינה הפלשתינית וגם למדינה פלשתינית מאוד חלשה, שלא רוצה או לא יכולה להתמודד עם טרור. 

"אם כך יהיה, עיקר הטרור יופנה מהצד המערבי, בשומרון, ושם צריך להיות הפוקוס. זה חלק שממנו יכולים לירות טילי כתף על מטוסים שבאים לנחות בנתב"ג או להמריא ממנו. יכולים גם לירות על כביש 6. כמו כן, יש להתייחס להסדרי הביטחון באזור ירושלים. אנו צריכים לראות אם אנחנו לא מחליפים מצב ביטחוני טוב במצב של טרור מתמשך, כפי שהיה בתקופת ערפאת ובשנים 2003-2000". 

כדי להבטיח ביטחון, על איזה עוד ויתורי ריבונות יצטרכו הפלשתינים להסכים? 

"השליטה במרחב האווירי והאלקטרומגנטי למשל. זהו מרחב מאוד מצומצם. כדי להבטיח שליטה במרחב האווירי והאלקטרומגנטי חייב להיות מרחב אחד ומשותף עם הפלשתינים. לא צריך למצמץ פה. ללא שליטה ישראלית, הסיכוי להשיג ביטחון הוא נמוך מאוד". 

נתמקד לרגע בירושלים. איך בכלל אפשר לחלק את העיר בלי לקחת סיכון שבעימות הראשון שכונות יחטפו אש תופת, כפי שהיה בירי לעבר שכונת גילה? 

"בירושלים יש דיון בשלושה מישורים: יש לקבוע מהו הקו הטריטוריאלי, מהם ההסדרים הפוליטיים (למשל בהר הבית), ורק בסוף לקבוע איך סידורי הביטחון נותנים מענה לקו הטריטוריאלי ולהסדרים הפוליטיים שייקבעו. ירושלים היא אחד המכשולים להגיע להסכמות. ההערכה היא שהשכונות הערביות של ירושלים יהיו בשליטת הפלשתינים. אין למדינת ישראל שום אינטרס לשלוט בשכונות הערביות של ירושלים ולצרף עוד 250 אלף תושבים ערבים. הסדר פוליטי מיוחד יצטרך להיות בהר הבית ונצטרך לתפור מענה ביטחוני לשתי הסוגיות האלה". 

איזה מענה ביטחוני יכול להבטיח שקט בירושלים? 

"אם תהיה ממשלה פלשתינית שתרצה לשמור על הסדר ולהילחם בטרור, נצטרך לבחון את יכולתה לכך. כל סידור ביטחוני יצטרך להיבחן לאורך זמן. ישראל לא תוכל לעזוב אחרי שלוש שנים כפי שאבו מאזן מציע. אנו מדברים על הסדרים והסכם שמגיעים אליו אחרי אלפיים שנה שעם ישראל חזר לארצו ואחרי 120 שנה של קונפליקט עם הפלשתינים, כך ש־20 שנה, למשל, הן לא הרבה זמן. 

"צריך לבחון לאורך זמן האם הפלשתינים מספקים את הביטחון כפי שאנו מקווים לו. יש לבחון אם הם מוכיחים כושר לשלוט בשטח, אם הם יכולים להוכיח שליטה במיגור טרור, למנוע הברחות נשק, וכאשר מתרחש אירוע והמודיעין שלנו חש שמתרחש אירוע, עליהם לעשות את הדברים הנכונים. זה לא היה המצב בתקופתו של ערפאת. כמו שאמרתי, סידורי הביטחון הפעם צריכים לתת את המענה לכל הכשלים שהיו בהסכמי אוסלו ובתקופה שערפאת קיבל את האחריות על הביטחון". 

מנית כאן מגבלות רבות והתניות רבות, איזה מנהיג פלשתיני יוכל לקבלן?  

"יש הרבה מדינות בעולם שלקחו על עצמן מגבלות בשל המצב הגיאופוליטי של המקום שבו הן נמצאות. יש נטייה של הפלשתינים להציג את עצמם אל מול ישראל כחלשים וקטנים, אך התמונה מעוותת. התמונה הנכונה היא אחרת ובה ישראל קטנה מאוד, מול 57 מדינות מוסלמיות. מדינת ישראל לא יכולה לקחת על עצמה את הסיכון שפעם אחת ביטחונה לא יזכה להגנה הנדרשת והיא תפסיד מלחמה".

ואבו מאזן, הוא פרטנר?

"הוא בוודאי פרטנר, ולראיה - הוא מנהל עם ישראל כרגע מו"מ. הוא באופן אותנטי מאמין בשלום ובכך שהטרור הביא את הפלשתינים למקומות גרועים מאוד, ואסטרטגית שם אותם בצד הבעייתי. מצד שני, הוא בר־פלוגתא קשה מאוד במשא ומתן. הוא לא רוצה לוותר על זכות השיבה של העם הפלשתיני, הוא מתקשה להכיר בסופיות הסכסוך והוא מתקשה להכיר בישראל כמדינת העם היהודי או להיענות לדרישות הביטחון שלה. הוא פרטנר למו"מ, אבל האם הוא פרטנר לחתימת שלום? זאת נראה בשנה הקרובה". 

הפצצה מעבר לפינה

נעבור לאיראן. האיום מכיוונה, אם תגיע להרכבת פצצה גרעינית, היה ונשאר קיומי עבור ישראל, גם כעת, אחרי הסכם הביניים שהושג עם טהרן? 

"איראן מכריזה כי מדינת ישראל היא מדינה לא לגיטימית ושצריך למחוק אותה מהמפה. זו מדינה שמשלבת אידיאולוגיה קיצונית עם נשק קיצוני שמאפשר את השמדת ישראל וכן מייצרת סכנה פוטנציאלית קיומית להשמדת ישראל. כרגע עדיין אין להם את הנשק הקטלני הזה, אבל זאת סכנה פוטנציאלית. 

"תוכניתה הגרעינית אכן נעצרה בהסכם ז'נבה, אך היא נעצרה מאוד־מאוד קרוב למקום שבו האיראנים יכולים להחליט שבתוך חודשים ספורים הם מגיעים לפצצה. לכן המקום שהם נמצאים בו מסוכן. אם הסכם ז'נבה יתמסד כהסכם סופי, או שפרמטרים דומים יהיו בהסכם הסופי, וההסכם יוארך פעם אחר פעם, אז יהיה זה הסכם רע. 

"איראן מציבה את עצמה בתוך מרחב סף גרעיני, שכל מה שמרחיק אותה מהפצצה הוא החלטה של המנהיג וביצוע שני מהלכים שהיא לא יכולה לבצע תחת מגבלות הסכמי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שהיא חתומים עליהם: העשרה לרמה גבוהה מאוד והכללת האורניום המועשר בתוך ראש נפץ. 

"מדינת ישראל לא תוכל לקבל שהאיראנים יהיו במרחק כזה מפצצה. ראש הממשלה תובע - ואלו הן גם החלטות מועצת הביטחון של האו"ם - שהם לא יעשירו בכלל ויפרקו את כל מתקני הגרעין. אני מניח שההסכם הסופי שאליו יגיעו לא יהיה כזה. המדד שיש להשתמש בו לגבי קבילות ההסכם הוא הרחקת איראן מהסף הגרעיני, לטווח של שנים, לא של חודשים". 

כיצד אתה מנתח את ההתנהלות של ארה"ב במו"מ עם איראן? 

"הופתעתי מהנכונות של ארה"ב לוותר בהסכם הזה על דברים מאוד ברורים שהיו בהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. נראה לפעמים שהסנקציות לא היו על איראן, אלא על המערב, שרץ להסכם הזה יותר מהאיראנים. אני חושב שהיעדים האסטרטגיים של ארה"ב מאוד דומים ליעדים האסטרטגיים של ישראל: שאיראן לא תהיה גרעינית. 

"אבל, הדרך שבה הלכו האמריקנים לוועידה בז'נבה וכפי שיצא הסכם הביניים - אני חושש שהאמריקנים מאבדים את שני המנופים שיש להם כדי להשיג הסכם סביר מול איראן: משטר הסנקציות ואיום אמין למהלך צבאי. יכול להיות שמשטר הסנקציות מתמוטט. כבר כעת אנו רואים את הריצה של המדינות החברות במשא ומתן לטהרן. 

"דובר על הסכם רכש נפט רוסי בהיקף של 20 מיליארד דולר(!) זה פי שלושה מההקלה בסנקציות שהאמריקנים נתנו לאיראנים. אם העיסקה הזאת תצא לפועל, אני מאמין שהאמריקנים נשארים בלי מנוף של סנקציות. יש חשש שאת המנוף של התקיפה הצבאית האמינה הם כבר החלישו מאוד בהכרזות ובמעשים שלהם אל מול המזרח התיכון בשנתיים האחרונות". 

תקיפה ישראלית עדיין רלוונטית? 

"האופציה הצבאית הישראלית חייבת להיות על השולחן. היא זאת שהניעה בעצם קיומה את משטר הסנקציות היעילות. אני שייך לאלה שחשבו שהסנקציות יפעלו על איראן, והן אכן פעלו. האיראנים הגיעו לז'נבה, לא כי לפתע הם הבינו שהם צריכים לעצור את תוכנית הגרעין, אלא כי הכלכלה שלהם נפגעה מהסנקציות. המשטר התחיל להרגיש כי מצב הכלכלה מסכן אותו. אני אף פעם לא מדבר על האופציה הצבאית לפרטיה. הדבר היחיד שאפשר לומר על האופציה הצבאית הישראלית הוא שהיא אפשרית. 

"כך או כך, בששת החודשים הבאים, בשל המו"מ של המעצמות עם איראן, הלגיטימציה לתקיפה ישראלית ירדה. בעיקרון, הסכם סביר עם איראן טוב מתקיפת איראן. ישראל צריכה להביא בחשבון מה ארה"ב אומרת על תקיפה ישראלית. נכון שאף פעם לא ביקשנו אור ירוק מהאמריקנים וגם לא נבקש. מצד שני, כשהאור האדום דולק מאוד חזק בוושינגטון, נכון לשקול היטב את ביצוע התקיפה. אנו צריכים את האמריקנים לא לתקיפה עצמה ואפילו לא לאירועים המלחמתיים שיתרחשו אחריה, אלא לעשור שאחריה".

*   *   *

על סדר היום הביטחוני והלאומי

המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) נוסד באוקטובר 2006 והוא משלב בתוכו את מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, שנוסד והוקם באוניברסיטת תל אביב, ב־1977, על ידי אלוף (מיל') אהרון יריב. המכון למחקרי ביטחון לאומי דורג כמכון החשיבה המוביל בישראל וכאחד מחמישים המכונים המובילים בעולם בנושאי ביטחון ויחסים בינלאומיים. הוא מפעיל צוות חשיבה עצמאי ובלתי תלוי שעוסק בסוגיות האסטרטגיות המרכזיות שעל סדר היום הביטחוני והלאומי של ישראל. 

מטרותיו של המכון הן לבצע מחקר אקדמי העוסק בתחומי הביטחון הלאומי של ישראל, המזרח התיכון והמערכת הבינלאומית, ומנגד, להעשיר את הדיון הציבורי ועבודת הממשל בנושאים הנמצאים - או אמורים להימצא - בראש סדר היום הביטחוני של ישראל. נוסף על עיסוק בתחומים המסורתיים כמו הגנה, דוקטרינת ביטחון ומדיניות, הרחיב המכון את תחומי עיסוקו וכולל גם מרכיבים "רכים" יותר של ביטחון לאומי, כגון: דעת קהל, יחסי הגומלין בין החברה לצבא וכן יחסי הדרגים הצבאי והאזרחי.

המכון מעניק את שירותיו לגורמים צבאיים וממשלתיים בכירים ולאסטרטגים עצמאיים במסגרת תדרוכים סגורים, הדמיות וייעוץ. ראש המכון נפגש בקביעות עם ראש הממשלה, הנשיא, שר הביטחון, הרמטכ"ל ואחרים. בפורומים ציבוריים פעילות המכון כוללת ועידות, סמינרים, ניירות מדיניות, משחקי מלחמה וסימולציות, דיאלוגים אסטרטגיים, תדרוכי ממשלה, תדרוכים למדיה ולסגל הדיפלומטי וכן פעילות ייעוץ. 

בהיותו מקור ידע מרכזי לארגונים פוליטיים יהודיים ברחבי העולם, המכון מסייע בעיצוב דעת הקהל הבינלאומית כלפי ישראל, דבר שמביא להשפעה חיובית על מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית. 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו