470 מתוך 2,569 חיילי צה"ל שנהרגו במלחמת יום הכיפורים התגוררו ב־167 קיבוצים ברחבי הארץ. מדובר ב־18% מחללי המלחמה. שניים מכל שלושה קיבוצים שכלו בנים בקרבות. משמעות הנתון המעניין מתחדדת עם התובנה שחלקם של הקיבוצניקים באוכלוסייה באופן כללי היה אז שני אחוזים בלבד.
נתונים אלה מתפרסמים כעת לראשונה על ידי ד"ר אירית בר נתן, מנהלת סניף יד לבנים של התנועה הקיבוצית. בר נתן מתגוררת בעצמה בקיבוץ מעגן מיכאל ושכלה את בנה סמ"ר סיון בר נתן, שהיה חייל בגולני ונהרג בתאונת דרכים ב־1998.
מלחמת יום הכיפורים גבתה מחיר כבד מהחברה הישראלית בקרבות הקשים שניטשו בסיני וברמת הגולן מצהרי 6 באוקטובר 1973 ועד להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ב־31 במאי 1974. המחקר החדש מעלה נתון חשוב על השכול שהיכה בקיבוצים.
מספר הנופלים הרב ביותר היה בקיבוץ בית השיטה שבמועצה האזורית גלבוע. לא פחות מ־11 מבני הקיבוץ מסרו את נפשם במלחמת יום הכיפורים. לזכרם, אגב, כתבה חברת הקיבוץ דורית צמרת את השיר "החיטה צומחת שוב".
איתן ברושי, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ששירת כמפקד פלוגה צעיר בחטיבת גולני בעת המלחמה, אמר: "בימים אלה מציינת מדינת ישראל 40 שנים למלחמה שתפסה אותנו בהפתעה. מחירה הכבד של המלחמה ותוצאותיה שינו את מדינת ישראל. החברה הישראלית ובתוכה החברה הקיבוצית שילמו מחיר כבד מאוד במלחמה. מספר הנופלים מהקיבוצים מלמד יותר מכל על מיקומם של בני הקיבוצים ביחידות הלוחמות, בחזית הלחימה. גם היום מובילים בני הקיבוצים בגיוס משמעותי בצה"ל".