אירועי האביב הערבי, אשר זה קרוב לעשור מטלטלים את המזרח התיכון, פסחו על ממלכת ירדן השכנה. אזרחי הממלכה ההאשמית, שלא כמו שכניהם בסוריה ובעיראק, לא נאלצו להתמודד עם מלחמת אזרחים עקובה מדם, הגירה בלתי מבוקרת של פעילי טרור אסלאמים רדיקליים והיעדר שלטון מרכזי ויציב.
עם זאת, כיום ניצבת ירדן, יותר מתמיד, בפני סכנה ממשית ואיום קיומי להמשך שלטונה של משפחת המלוכה. זאת בעיקר בשל שינויים גיאופוליטיים בתוך הממלכה ומחוצה לה, וכן בשל תהליכים אזוריים ושינויים דמוגרפיים בתוך ירדן, בעיקר ביחס שבין השבטים הבדואיים לבין הפלשתינים בירדן, שבהם רואים רבים מהירדנים (בעיקר השבטים הבדואיים) "תושבים ארעיים".
אמנם הירדנים מצהירים בכל הזדמנות אפשרית כי פתרון הסוגיה הפלשתינית בראש מעייניהם, אולם בכירים ירדנים מודים באותה נשימה כי גבול משותף לירדן ולמדינה פלשתינית עצמאית, שבו יוצבו מהצד הפלשתיני של הגבול אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתינים, הוא התרחיש המאיים ביותר על יציבותה של הממלכה הירדנית.
יתרה מכך, לדידם של הירדנים, הכרה בפלשתינים כריבון בירושלים המזרחית עשויה לעורר דרישה פלשתינית לשדרוג במעמדם המדיני במתחם הר הבית - אשר מאז 1967 נהנים בו הירדנים ממעמד מיוחד מתוקף הכרתם כצאצאי הנביא מוחמד ושומרי המקומות הקדושים לאסלאם.
ביטוי לחשש זה היה כאשר הירדנים דחו בתוקף את בקשתו של ראש הלשכה המדינית לשעבר של חמאס, חאלד משעל, להפעיל בירדן מטה של הזרוע המדינית של חמאס. גורמים בכירים במודיעין הירדני אף אמרו לא אחת בשיחות סגורות כי שיתוף הפעולה ההדוק בין מנגנוני הביטחון והמודיעין של ירדן עם מערכת המודיעין והביטחון של ישראל מסייע בשמירה על יציבותה של הממלכה.
המזרחן פנחס ענברי, עמית מחקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, ומי שחוקר זה שנים ארוכות את התמורות והשינויים בירדן, טוען כי אף שאירועי האביב הערבי לא השפיעו על ירדן כפי שהשפיעו על שכנותיה, ניכר כי הממלכה לא חמקה מההתבססות של תומכי דאעש בשטחה. זאת בעיקר בפריפריה, כאשר בשיא ימיה של הח'ליפות האסלאמית בכירי דת מהשבטים הבדואיים הצהירו בגלוי על נאמנותם לדאעש וקראו להפלת המלוכה.
המלך עבדאללה מארח ראשי פרלמנטים מהעולם הערבי // צילום: אי.אף.פי
לכך יש לצרף את הפערים הכלכליים והחברתיים שבין הבירה עמאן לערי הפריפריה בירדן ואת הביקורת המושמעת תדיר מצד גורמים רבים בירדן על החיים הראוותניים והבזבזניים של משפחת המלוכה. ענברי מדגיש כי שורש הבעיה נעוץ בהתרופפות בפריפריה הבדואית - בעבר, בימי המלך חוסיין, היתה נאמנות עיוורת של השבטים הבדואיים לכתר ההאשמי, וכיום נאמנות זו נחשבת לנקודת התורפה.
לסוגיית הרוב הפלשתיני בירדן התווסף לאחרונה החשש הגובר של משפחת המלוכה מהתעצמותו של הסקטור הבדואי הן בשורות הצבא הירדני שנשען בעיקר עליהם, והן במגזר הציבורי ממשלתי שבו ממלאים בדואים רבים תפקידים בכירים באדמיניסטרציה ובמנגנוני ביטחון הפנים.
הבדואים בירדן רואים עצמם, ובצדק, כעמוד התווך של ירדן, בעוד הפלשתינים, כאמור, נחשבים כ"אורחים", אולם בעוד עיקר פרנסתם של הבדואים מגיע מהמשרות הממשלתיות הקבועות שלהם, הפלשתינים שרובם מרוכזים בבירה עמאן ובערים הגדולות, עושים חיל בסקטור הפרטי. עניין זה גורם לתסיסה בקרב החמולות והשבטים הבדואיים, הרואים בעיניים כלות כיצד "האורחים" הפלשתינים משגשגים וצוברים הון ומעמד.
הממד הדתי
למתח המובנה שבין הבדואים לפלשתינים בירדן נוסף הממד הדתי. בעוד תנועת האחים המוסלמים בירדן מורכבת בעיקר מפלשתינים, השלוחה הירדנית של האחים המוסלמים שהיא למעשה תנועת האם של חמאס, הולכת בין הטיפות ונזהרת שלא להציב בראשה אישים פלשתינים, אלא אנשי דת מהסקטור הבדואי.
לטענת ענברי, אחת הסיבות שהממלכה הצליחה לצלוח ביציבות את אירועי האביב הערבי והחורף האסלאמי שבא בעקבותיו היתה התמיכה הגורפת, אם כי הנסתרת, של האחים המוסלמים. זאת בעוד האחים המוסלמים במדינות אחרות במזרח התיכון כגון מצרים ולוב היו נדבך מרכזי בהפלת המשטרים שם.
דווקא ראשי השבטים הבדואיים בפריפריה, המזוהים עם זרם האסלאם הסלפי־וואהבי בסונה, הושפעו מהתפשטות הח'ליפות האסלאמית של דאעש ונתנו יד להפצת הקריאות ברחבי הפריפריה בירדן להדחת משפחת המלוכה לטובת משטר אסלאמיסטי הלכתי.
כלומר, בדרך מתוחכמת התייצבו האחים המוסלמים בירדן לצד המלך עבדאללה ולא אפשרו לפעיליהם להפעיל טרור נגד המלוכה. כאשר נמתחה ביקורת מצד חוגים סלפיים כנגד השלוחה הירדנית של האחים המוסלמים על עמידתה לצד המלך עבדאללה ומשטר המלוכה, טענו בכירי התנועה בירדן כי "אין בנו הרצון והצורך לדרדר את ירדן למצב של סוריה, לוב ותימן".
פליטים סורים בירדן // צילום: רויטרס
עמידתם של האחים המוסלמים בירדן לצד משפחת המלוכה אפשרה להם להמשיך לבקר בחריפות את הסכם השלום בין ירדן לישראל בצורה החריפה ביותר, תוך קריאות לבטלו.
עם זאת, גם במקרה זה יודעים האחים המוסלמים היכן עובר הקו האדום של הכתר, והביקורת היא הצהרתית בלבד. זאת בשעה שהמלך ואנשיו שותפים לרטוריקה המתלהמת כנגד ישראל בעיקר בסוגיית ירושלים והר הבית מתוך רצון להרגיע כל תסיסה אפשרית מבית, שתציג את משטר המלוכה כמשתף פעולה עם ישראל.
בשנים האחרונות התגברו הקולות בירדן הקוראים להחרמת כל סממן לנורמליזציה עם ישראל, והמלך עבדאללה ואנשיו מודעים להתנגדות הגוברת בקרב עמם להידוק היחסים עם ישראל ולאפשרות כי התחממות ביחסים עם ישראל עלולה להיות זרז לתסיסה ברחוב הירדני נגד משפחת המלוכה. לדברי ענברי, התסכול הכלכלי, והקשר הטוב בשנים האחרונות שבין המלך לפלשתינים בירדן ובגדה המערבית, גרמו להתרחקות הסקטור הבדואי בממלכה מהמלך ומאנשיו.
גורמים בכירים במודיעין הירדני אף אמרו בעניין זה ל"ישראל היום" כי אף שהקריאות מצד חלק מהשבטים הבדואיים נגד משפחת המלוכה עדיין אינן בהיקף שיכול לאיים על השלטון והכתר, עדיין מדובר "בהתפתחות מדאיגה שיכולה להגיע עד לכדי איום על יציבות הממלכה".
מקור הלגיטימיות
לדברי אותם בכירים ירדנים, לאחרונה צצו אתגרים נוספים שעימם נאלץ המלך להתמודד על מנת להבטיח את היציבות: התוכנית של הנשיא טראמפ, ומה שנתפס ברבת עמון כ"ייהוד" הר הבית ושינוי הסטטוס קוו.
הולך בין הטיפות. המלך עבדאללה // צילום: אי.אף.פי
המעמד המיוחד שישראל העניקה למלוכה הירדנית בניהול המקומות הקדושים לאסלאם בהר הבית הוא נדבך עיקרי במקור הלגיטימיות של משפחת המלוכה בירדן. כל פגיעה בסטטוס קוו בהר הבית ובמעמדה של ירדן תביא להאשמת המלך ומשפחתו כמי שמעלו בתפקידם כשומרי המקומות הקדושים בירושלים, והם יאבדו את מקור הלגיטימיות שלהם, ועשויים אף לאבד את המלוכה.
בדיווחים שונים נטען כי עסקת המאה של טראמפ תכלול ככל הנראה הקמת מועצה כלל־ערבית אסלאמית בהנהגה סעודית, שתנהל את הווקף המקומי. מבחינת משפחת המלוכה הירדנית פירוש הדבר הוא הדחה ממעמדה הבלעדי בהר הבית. לדברי ענברי, "זה הרקע להבין מדוע ירדן יזמה את השינויים בהרכב הווקף ואת המתיחות שנבעה מכך סביב שער הרחמים". בינתיים נראה כי ירדן הולכת בין הטיפות, תוך שהיא מנסה, זה לצד זה, לשמור על יציבותה ולהבטיח את המשכיותה של הממלכה שקיבלה את עצמאותה מהבריטים ב־1945.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו