רוני פרדקין, בת 25 מתל עדשים שבעמק יזרעאל, מחוברת בנימי נפשה למקום שבו גדלה. "במהלך לימודי התואר הראשון חיפשתי איפה אפשר לתרום, לתת לקהילה שבה גדלתי, לעשות משהו בעיקר עבור הצעירים", היא מספרת על החלטתה לקחת חלק בתוכנית המלגאים של מפעל הפיס.
רוני פרדקין // צילום: גיל אליהו / ג'יני
שני הפרויקטים שבהם לקחה חלק - "נרקיסים" ומעורבות חברתית - העניקו לה, לדבריה, בדיוק את אותו ערך מוסף שאותו חיפשה. "התחושה של תרומה בתוך הקהילה היתה מאוד משמעותית עבורי", אומרת רוני, "לעשות משהו קצת מעבר לחיי סטודנטית בנאליים של לימודים, עבודה, מבחנים". עבור ההשתתפות בכל אחד מהפרויקטים קיבלה רוני מלגה של 10,000 שקלים - מחצית מהמועצה האזורית עמק יזרעאל ומחצית ממפעל הפיס, במסגרת תוכנית המלגאים.
במסגרת המעורבות החברתית הובילה רוני את מסע "דרך ארץ", הפועל כבר 11 שנה, ובמהלכו מונצח זכרם של חמישה מבני העמק שנפלו במלחמת לבנון השנייה - יונתן הדסי, אורן ליפשיץ, גלעד שטוקלמן, יניב טמרסון וצור זרחי זכרם לברכה.
רוני מספרת בהתרגשות על המסע: "העמק ספג מכה קשה מאוד באותה שנה, ובעקבות כך החליטו חבריהם של הנופלים ליזום את המסע הזה". אל היוזמה הצטרפו גם משפחות הנופלים, שביקשו להמשיך את הדרך של יקיריהם ולספר את הסיפור שלהם.
המסע נמשך שלושה ימים ומיועד לתלמידי כיתה י"א, ולמעשה מתחיל את ההכנות שלהם לשנת י"ב, שבה יעברו הכנה לשירות הצבאי, לשנת השירות או למכינות קדם צבאיות. “אחד הדברים היפים הוא שהמסע הזה הוא היחיד ששייך לכל העמק - בלי קשר לשום יישוב או תנועת נוער", אומרת רוני, "זה מסע שמפגיש את כל סוגי היישובים והאוכלוסיות בעמק, כולל הדתיים, שלרוב פחות מעורבים חברתית".
את המסע המיוחד מדריכים בהתנדבות צעירים בני העמק שהשתחררו משירות צבאי, ובמהלכו עוברים החניכים פעילויות ובהן תכנים שקשורים לערכים, הכנה לצבא, שנת שירות ומכינות, ופעילויות המספרות את סיפורי הנופלים.
"המדריכים מדברים עם התלמידים על סוגיות כגון זהות ישראלית ויהודית, על מה אנחנו נלחמים פה, למה דווקא ישראל ולא מדינה אחרת", מסבירה רוני.
אחת הפעילויות היא מעגלי שיח שאותם מובילים חברי הנופלים, המספרים לצעירים מורשת קרב וחוויות אישיות על החברים שנפלו. אחד המעגלים מועבר על ידי רחל, אמא של אחד הנופלים, שלרוב גם מתלווה לקבוצה באחד מימי המסע.
עוד לפני שהדריכה במסע (שנה אחת אף הובילה אותו), רוני גם לקחה בו חלק כחניכה. “הסתכלנו על המדריכים בהערצה וכמודל לחיקוי - ושמרנו איתם על קשר, ובשנה שלאחר המסע הם המשיכו ללוות אותנו ולעזור לנו בכל מה שקשור לצבא", היא מספרת.
"הסתכלנו על המדריכים בהערצה וכמודל לחיקוי". מסע "דרך ארץ"
במהלך המסע מתקיים טקס לזכר הנופלים, ורוני מספרת שעבור המשפחות והחברים, זה אולי הטקס החשוב ביותר - יותר מהטקסים ביישובים וביחידות: “זו גם הסיבה שהם נלחמים על המשך קיום המסע והתפתחותו".
רוני גם סייעה במסגרת המעורבות החברתית בעבודה עם המלגאים של עמק יזרעאל, שרבים מהם פועלים במסגרת התוכנית של מפעל הפיס. היא עבדה בצמוד למורן ניר - מנהלת מחלקת צעירים ומלגות במועצה האזורית עמק יזרעאל - ועסקה בכל משימה שקשורה לניהול המתנדבים הצעירים.
"המועצה רואה חשיבות רבה בהשתלבות סטודנטים במלגות המעורבות החברתית לחיזוק הקהילה בעמק ובכלל", אומרת מורן. "הודות למפעל הפיס המלגות הפכו משמעותיות יותר, בכל שנה המועצה פועלת להגדיל את האפשרויות במגוון תחומים, ובכך מספר הסטודנטים הלוקחים חלק ותורמים לקהילה גדל".
כמו אחות גדולה
בפרויקט "נרקיסים" ליוותה רוני את ינאי פייגין, תלמיד כיתה א' מתל עדשים שבו גדלה, אשר אמו נפטרה כשנתיים קודם לכן. אלו היו הרבה יותר מפגישות בין תלמיד לחונכת, והמקום שמילאה רוני היה משמעותי עבורו ועבור משפחתו. הם נפגשו אחת לשבוע ויחד הכינו שיעורי בית, אפו עוגיות ושיחקו. "למעשה, הייתי מבחינתו דמות של אחות גדולה, והנוכחות שלי סייעה גם לאביו והקלה עליו בכך שלקחתי על עצמי חלק מהמטלות כהורה", היא מספרת.
הרגישות הרבה של רוני כלפי ינאי שיחקה תפקיד ראשי במפגשים ביניהם. "יש לו עוד ארבעה אחים, והיה חשוב לתת לו תחושה שיש מי שנמצא שם עבורו ונותן לו את תשומת הלב שהוא כל כך זקוק לה", אומרת רוני, "עשינו המון פעילויות מהנות כדי להוציא אותו מהשגרה, הרגשתי שאני נותנת לו הרבה חום. הכרתי את אמו לפני שנפטרה, האבא היה בן כיתתה של אמי כשהיו ילדים. מלבד זה היה לי מאוד משמעותי החיבור בחזרה ליישוב דרך ההתנדבות, לעשות משהו טוב כלפי מישהו אחר".
חגי, אביו של ינאי, אומר כי התרומה של רוני לבנו היתה מעל ומעבר: "התמזל מזלנו, ובעיקר מזלו של ינאי, לזכות בשעות יקרות של חונכות עם רוני. נהניתי מאוד בכל השעות האלו לראות אותם משחקים יחד בהנאה מרובה, עובדים יחד על שיעורי הבית ויוצאים יחד לפעילויות מחוץ לבית. אין ספק שינאי קיבל בזכות זה עזרה רבה שלה היה זקוק עקב פטירת אמו. אנחנו אסירי תודה לרוני".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו