בשיתוף לקט ישראל
מי אני
"שמי יוסי קושמרו, אני בן 41, נשוי ואב לשלושה ילדים. מתגורר במושב יתד בעוטף עזה. למרות המתח הביטחוני, שלא זר לנו, אנחנו אוהבים את המקום ולא נעזוב אותו. כמו בחקלאות, גם כשקשה, לא מוותרים. ממשיכים עד שקוצרים פירות".
גידולים
"אנחנו מגדלים כבר שנים רבות עגבניות פרימיום, ונחשבים למשק טוב ומוכר. בעבר גידלנו פרחים וגם נחשבנו למשק מאוד גדול בתחום. למה הפסקנו? כי בשלב מסוים חברת אגרסקו נפלה, ולא היה לנו ביטחון כלכלי. כשאתה עובד עם חברה מעבר לים, ולא עם חברה שמיוצגת על ידי המדינה, אתה צריך לחשוב פעמיים כמה אתה משקיע וכמה סיכון אתה מוכן לקחת. ענף הפרחים מאוד נחלש מאז שאגרסקו נפלה, לכן החלטנו לעבור לתחום קצת יותר בטוח, שזה המזון. בסך הכל, זה די הגיוני. אם יש לך חמישה שקלים בכיס, שים אותם על אוכל לילד ולא על פרח לאישה".
סדר יום
"אני קם כל בוקר בארבע. מתארגן לעבודה, תוך כדי שאני שותה קפה עם עוגיות טובות בצד. אחר כך אני מכין את הטרקטורים ואת הכלים של הפועלים ויוצאים לשדה. כל יום הוא בפני עצמו: יש ימים של הכנת שטחים, יש ימים של קטיפים, עבודה לא חסר. אני מסיים את היום כשהשמש שוקעת וכבר מתחיל לתכנן את היום של מחר".
אם לא הייתי חקלאי...
"אני לא יודע אם הייתי יכול להיות משהו אחר. הגעתי למושב יתד כשהייתי בסך הכל בן שנתיים. כל מה שאני מכיר זה חקלאות. זה החיים שלי, זה מה שאני אוהב לעשות".
עונה אהובה
"אני אישית אוהב את הקיץ. אני אוהב את החום ולא סובל ממנו יותר מדי".
קורונה
"מגפת הקורונה לא הורגשה בצורה משמעותית אצלנו במשק. קודם כל, חיסנתי את כל העובדים הנמצאים במשק. לא נכנסים אליי אנשים שהם לא מחוסנים. הבריאות חשובה יותר מהכל, ומי שלא מחוסן פשוט נשאר בחוץ. שנית, אני במהות שלי לא יכול לעצור את העבודה. אני עצמאי. אף אחד לא דואג לי, אף אחד לא יזיל דמעה אם אני אסגור, אז אני עובד בכל מצב, בכל מזג אוויר".
המצב הביטחוני
"המצב הביטחוני לא פשוט וברור שיש לזה השפעה. יחד עם זאת, כשאתה נמצא באיום תמידי כגון טילים ומנהרות, לא יום ולא יומיים, אתה מתרגל לזה. זה לא קל, אבל ממשיכים לעבוד. אין ברירה".
פועלים
"אנחנו משק עובד ורציני, ואנחנו מעסיקים פועלים תאילנדים בכמה תפקידים. מה אני חושב על הפועלים התאילנדים? באיזשהו מקום הם נהיו קצת ישראלים. מה זה אומר? שהם סוג של תוצר של דור האינטרנט. אני לא יכול לומר שקל איתם. לפעמים אתה צריך לרדוף אחריהם ולא פעם אתה מסתובב עם תחושה שאתה לא מקבל תמורה מלאה לעבודה שהם נותנים".
הכי אוהב בלהיות חקלאי
"אני אוהב את העבודה, את היצירה. אתה לוקח זרע, שותל ויוצר עגבנייה. לפני כן עשינו את אותו תהליך עם הפרחים. זו גאווה גדולה וזה מאוד מעניין".
הכי פחות אוהב בלהיות חקלאי
"התמורה הכלכלית לא מספקת. הרשויות כבר לא עוזרות לך כפי שעזרו פעם. הרשתות הגדולות התחילו לייבא עגבניות במחיר מוזל, ואין תחרות הוגנת, ולנו החקלאים מאוד קשה להתקיים. המחיר של הכל עלה, כגון מים, דשן, קרטונים וחומרי הדברה. אנחנו המנוע של המזון בארץ. היית מצפה שלממשלה יהיה יותר אכפת מאיתנו".
טיפ
"יש טיפ אחד מאוד חשוב שאני חייב לתת: קנו רק תוצרת ישראלית. בעניין הזה אין פשרות. אתם הולכים למדף ומסתכלים על הפרי או הירק שסומן 'מיוצר בישראל'. זו כבר התחלה טובה בשבילכם. למה? כי זו תוצרת מפוקחת מחומרי הדברה והכי בריאה עבורכם ועבור ילדיכם, וגם כי בקנייה הזו אתם מחזקים את החקלאים בארץ".
לקט ישראל
"ארגון מצוין. אנו תורמים את העגבניות והם דואגים לחלק את התוצר שלנו לאנשים קשיי יכולת ושלא יכולים לסיים את היום. זו מצווה מבורכת".
בשיתוף לקט ישראל