בשיתוף זאפ משפטי
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישה קשישה, בשנות השמונים לחייה, נגד בנה, גרושתו ואחת מנכדותיה. במסגרת התביעה, דרשה הקשישה לבטל העברה של דירות שניתנו על ידה במתנה לבנה, לאשתו לשעבר ולנכדתה. עוד דרשה הקשישה מהבן להשיב לה רכב שנתנה לו ויותר מ-200 אלף שקל שהוא סחט ממנה לטענתה באיומים.
לדבריה, העסקאות נעשו בכפייה, תוך שהבן אילץ אותה לחתום על מסמכים בניגוד לרצונה. "במשך שנים חייתי תחת אלימות מצידו, והוא הרחיק אותי מיתר ילדיי", העידה הקשישה.
"פסק הדין מלמד אותנו על הזהירות שבה יש לנקוט כשעורכים עסקת מתנה בין בני משפחה", אומרת עו"ד יפעת בן דוד-בוסטוס, המתמחה בדיני משפחה. "בפסק הדין דחה בית המשפט את התביעה, לאחר שקבע כי לא הופעלו על הקשישה לחצים ועסקת המתנה בוצעה מרצון חופשי".
"לא ידעתי על מה אני חותמת"
עיון בפסק הדין מלמד שחייה של הקשישה ושל יתר בני המשפחה לא היו קלים. לקשישה ולבעלה נולדו תשעה ילדים, כאשר אחד מהם, אדם עם צרכים מיוחדים, הלך לעולמו. על פי פסק הדין, בשנת 2008, לאחר שנים שבהן חיו בדירת עמידר כדיירים מוגנים, רכשו הקשישה ובעלה את דירתם.
ואולם, כעבור שנה בלבד העביר הבעל המנוח את זכויותיו בדירה לאחד מבניו, שהעביר מחצית מהן לאחד הנכדים (מאוחר יותר העביר האחרון את הזכויות להוריו). במקביל העבירה הקשישה בשנת 2013 את הזכויות שלה בדירה לנכדתה (בתם של הנתבעים), שהעבירה גם היא את הזכויות להוריה.
מאוחר יותר, כאשר הבן וכלתו התגרשו, העבירה האישה את כל הזכויות שקיבלה לבעלה, ובהמשך רכש הבעל מאחיו את הזכויות שהיו בידיו, כך שהחזיק בסופו של דבר במלוא הזכויות על הדירה. במקביל הועברו לבן כל הזכויות על דירה קטנה יותר שהייתה בבעלות הוריו.
בתביעה שהגישה האם הקשישה לבית המשפט היא דרשה לבטל את הזכויות שניתנו על ידה לבנה, אשתו לשעבר ונכדתה. לטענתה, עסקאות המתנה בוצעו תוך שהייתה נתונה למסכת של לחצים, איומים ואלימות קשה שהופעלה עליה מצד הבן. לטענתה, הבן נקט כלפיה באלימות קשה, והוא נהג להכות גם את יתר בני המשפחה, איים להכניס למוסד את בנה החוסה ולנתק את הקשר ששרר בינה לבינו. עוד טענה כי בנה כפה עליה להעביר אליו לא רק דירות, אלא גם רכוש נוסף.
כך למשל, לטענת הקשישה, במשך שנים נהג הבן להוציא ממנה באיומים כספי צבה שקיבלה בסך של יותר מ-200 אלף שקל. לדבריה, היא הופתעה לגלות שפרט לדירה שהועברה לבן באיומים, הוא העביר לידיו את הזכויות בדירה נוספת וקטנה יותר שהייתה בבעלותה.
לדברי האם הקשישה, היא חולת סוכרת וסבלה לאורך השנים מבעיות בריאותיות ונפשיות קשות, ועל רקע זה ברור כי לא היתה מסכימה מרצונה החופשי להעביר את זכויותיה. הקשישה טענה כי הוחתמה על ידי הבן על מסמכים להעברת זכויותיה תוך ניצול מצבה הקשה ומבלי שהיתה מודעת על מה היא חותמת. באותה שיטה, טענה הקשישה, נהג הבן כשהחתים אותה על מסמכים להעברת רכב שנרכש על ידי האב המנוח זמן קצר לפני מותו.
לטענת הקשישה, עורכי הדין שהחתימו אותה על המסמכים, לא הסבירו לה על מה היא חותמת, והיא עשתה זאת תוך כדי שהופעלו עליה איומים בפגיעה פיזית.
עורכי הדין טענו שלא הופעלו לחצים
בכתב ההגנה הכחישו הבן ואשתו לשעבר את הטענות נגדם. לטענתם, הם הגישו כמות אדירה של תצהירים, ראיות, מסמכים ואישורים, וכן העידו מטעמם שלושה עורכי דין שאישרו כי הסכמי המתנה נערכו לבקשת הקשישה, על דעתה ובחתימתה ונעשו מרצונה החופשי.
"בנוסף, הביאו השניים עדים נוספים שהעידו על היחסים הטובים בין האם הקשישה ובנה וכלתה לשעבר, והוצגו תצהירים שעליהם חתמה הקשישה לפני ואחרי הגשת התביעה שבהם היא אישרה כי העניקה את המתנה מרצונה החופשי", מספרת עו"ד בן דוד-בוסטוס.
לבית המשפט אף הוגשו פרוטוקולים של דיונים שבהם הודתה הקשישה כי בנה עזר וסייע לה לאורך השנים ואף הציל את חייה, וקלטות שתיעדו מפגשים רגועים ומלאי אהבה שהתקיימו בין האם הקשישה לבנה, שבהם היא הודתה כי אין לה כל טענה נגד הבן וכלתה.
לטענת הבן ואשתו לשעבר, מתוך רצון לשמור על האם הקשישה נרשמה הערת אזהרה למגוריה בדירה למשך כל ימי חייה. כמו כן, התנגד הבן למכירת הדירה, וזאת בניגוד לבנותיה האחרות של האם שהצהירו כי יעשו זאת אם תזכה בתביעה.
"הטענות של הקשישה סותרות זו את זו"
"לאחר ביצוע עסקת מתנה קשה מאוד לסגת ממנה, ולרוב ביטול העסקה יהיה כרוך בניהול הליך משפטי, אלא אם יש הסכמה הדדית בין הצדדים לסגת מהמתנה", אומרת עו"ד בן דוד-בוסטוס.
במקרה זה, נוהלו כאמור הליכים משפטיים סבוכים בבית המשפט. בפסק הדין ציינה השופטת ענבל קצב-קרן כי טענות הקשישה כי חתימתה זויפה וכי לא הבינה על מה היא חותמת סותרות זו את זו, וכך גם הטענה על כך שחתמה על מסמכים תחת לחץ ואיומים.
השופטת הדגישה כי הקשישה לא הוכיחה את שחתמה על המסמכים תחת לחץ. בין היתר, צוינו בפסק הדין עדויות עורכי הדין שטיפלו בהעברת הזכויות והצהירו כי הקשישה הייתה זו שפנתה אליהם וביקשה להעביר את הזכויות. לטענתם, הם הסבירו לקשישה באריכות על מה היא חותמת, והיא הבינה זאת. השופטת הדגישה כי עדויות עורכי הדין היו אמינות ולא נסתרו.
במקרה זה, כך נקבע, מדובר בעסקת מתנה שהושלמה ברישום הזכויות, אולם הקשישה לא הצליחה להוכיח כי קיימת עילה לביטול העסקה על פי דיני החוזים, כמו טעות, הטעיה או עושק.
"השלום איננו שורר בין בני המשפחה והם מסוכסכים זה עם זה", קבעה השופטת בפסק הדין. "האם מצויה בלב הסכסוך וקרועה בין טובת ילדיה וטובתה שלה", פסקה. השופטת, כאמור, דחתה את התביעה, אך חייבה את הבן להציג אישור על כך שרשם הערת אזהרה המאפשרת לאם לגור בדירה עד יום מותה.
נקלעתם לסכסוך משפחתי? זקוקים לייעוץ בנושא צוואות, ירושות או העברת זכויות במקרקעין? פנו לעו"ד יפעת בן דוד-בוסטוס לקביעת פגישת ייעוץ ראשונית או בטלפון – 053-6110332
לאתר הרשמי של עו"ד יפעת בן דוד בוסטוס
בשיתוף זאפ משפטי