בן הים: סיפור קצר מאת דרור שגב

שירה הייתה כמעט ציונית מושלמת. בעצם, למרות כלוב הזהב שחיה בו, מעולם לא הייתה מפונקת ותמיד רצתה לנוע, לזוז ולחפש. רונית קראה לה "הבת של אבא שלה" או "הילדה של שאול" או "שאולית קטנה", פרועת שיער, עיניה נוצצות בהתלהבות למשמע צליל חדש. הוא התיישב על החול הרך וגוש נולד בגרונו, מרגיש שהוא נפרד ונעלם, "לך תבין את החיים", לחש לעצמו
דרור שגב