האם באמת "נכנס יין – יצא סוד"?

“נכנס יין – יצא סוד" הוא אחד הפתגמים היותר מוכרים ביהדות. מאות שנים לפני הניסוח הזה, של רבי חייא, בתלמוד הבבלי, כבר נמצא הפתגם בכתבי אפלטון היווני, בניסוח שתורגם מאוחר יותר ללטינית כ-in vino veritas ("אמת ביין”), ונראה שמדובר ברעיון שהשתרש בתרבות האנושית במשך אלפי שנים: אלכוהול גורם לאנשים לומר את האמת. אבל האם יש בסיס מדעי לרעיון הזה? מחקרים עדכניים מספקים תשובה מורכבת, שאותה ננסה להציג בעזרת Claude.

מקור הרעיון

כאמור, ביהדות הביטוי מופיע בתלמוד הבבלי ומיוחס לרבי חייא, שחי סביב שנת 200 לספירה. הגרסה הלטינית מיוחסת לפליניוס הזקן – מדען, היסטוריון וחייל רומי שחי בערך 150 שנה קודם – אך רעיונות דומים ניתן למצוא כבר ביוון העתיקה, למשל בכתבי אפלטון.

מה אומר המדע?

מחקרים אודות השפעת אלכוהול על אישיות, רגשות וקוגניציה מספקים תובנות מעניינות:

1. השפעה על אקסטרוברטיות:
מחקר משנת 2017 מצא שאנשים ששתו אלכוהול הפכו למוחצנים יותר. זה עשוי להסביר מדוע אנשים נוטים להיות יותר כנים תחת השפעת אלכוהול.

2. הגברת רגשות:
אלכוהול מגביר רגשות – הן חיוביים והן שליליים. זה יכול להוביל לאמירות כנות, אך גם לדברים שאדם יתחרט עליהם בפיכחותו.

3. השפעה על המוח:
אלכוהול מדכא את הקורטקס הפרה-פרונטלי, האחראי על ויסות התנהגות ושליטה בדחפים. הוא גם מדכא את האמיגדלה, המעוררת תחושות של פחד וחרדה. התוצאה: אנשים נוטים יותר לפעול על פי דחפים ופחות מודאגים מתוצאות חברתיות.

מכל זה נובע שאלכוהול גורם לאנשים לומר יותר את מה שעל ליבם. זו יכולה להיות אמת, או סתם פריקת רגשות. בשורה התחתונה, ההשפעות של אלכוהול על המוח מורכבות מכדי לייחס לו השפעה חד-משמעית על כנות. מה שכן אפשר לקבוע בוודאות גבוהה הוא שהאלכוהול מנמיך את המחיצות בין מה שאנחנו חושבים למה שאנחנו אומרים. לכן, בביטוי העתיק יש גרעין של אמת, אך היא אינה מוחלטת.