אבוקדו הפך בשנים האחרונות לאחד הפירות האהובים בעולם: על לחם, טוסט, בסלט או בטורטיה – הפרי הירוק מבחוץ והירקרק מבפנים הצליח לכבוש את הצלחת והלב שלנו – ולא רק בגלל שהוא נחשב בריא ללב, לעור ולעיניים. אך ספר חדש בשם "The Avocado Debate", מאת מומחית מדיניות המזון אונור מיי אלדרידג’, חושף כי הפרי הפופולרי עומד במרכזו של ויכוח עז בנוגע למדיניות מזון. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לגלות איך אבוקדו יכול לסמל את הקולוניאליזם.
בספר מובאות טענות, שאלדרידג’ מערערת על חלקן, על כך שאבוקדו הוא פרי "רע", משום שכדי לגדל אותו נגזלים מקהילות עניות במרכז ודרום אמריקה אדמות ומים בכמויות אדירות. היא מתעמקת בהשפעת ההשקיה, הדשנים וחומרי ההדברה המשמשים בתעשיית האבוקדו על הסביבה – גם ברמה העולמית אך גם במובן המקומי, על הקהילות החיות בסביבת הגידול של האבוקדו.
השתלטות על קרקעות, אי שוויון מבני והשפעת הצפון הגלובלי על הדרום הגלובלי נבחנים כולם בעין העדשה הירוקה. המבקרים טוענים כי תעשיית האבוקדו דורשת כמות אדירה של מים, המובילה למחסור עבור אנשים המתגוררים באזורי הגידול שלו; בנוסף, שימוש בדשנים וחומרי הדברה מסכן את המערכות האקולוגיות בסביבה שלו; בנוסף, הביקוש הגובר לאבוקדו מוביל לכריתת יערות כדי להרחיב את שטחי הגידול שלו, מה שתורם גם לצמצום סביבות מחיה של בעלי חיים וכמובן גם להתחממות הגלובלית.
אלדרידג' טוענת שמטרתה אינה לגרום לאנשים להפסיק לאכול אבוקדו, אלא להמחיש את העובדה שלכל בחירת מזון שאנחנו עושים יש השלכות, חיוביות ושליליות, ועלינו להכיר אותן ולקבל החלטות מושכלת. היא מדגישה כי שום מזון אינו 'טוב' או 'רע', שהם תיאורים פשטניים, אך אומרת שיש לטפח הערכה למציאות המורכבת של בחירת המזון שלנו.