איך טרגדיה נוראית אחראית לבעיית הצפיפות במטוסים?

הצפיפות שבה נדחסים נוסעים במטוסים גורמת חוסר נעימות משמעותי למי שרוצה להגיע למקומות רחוקים – אבל זה מה שקורה כשהאלטרנטיבה מתגלה ככישלון חרוץ, שגובה חיי אדם. בחודש שעבר חלפו בדיוק 123 שנים מהטיסה הראשונה של ספינת אוויר, ב-2 ביולי 1900, שנעשתה מעל אגם קונסטנץ בגרמניה.

נעזרנו ב-ChatGPT כדי לחזור אל סיפורו של כלי הטיס שהומצא על ידי הרוזן פרדיננד פון צפלין, והפך במהירות מסחררת מהבטחה ענקית לנישה קטנטנה.

ספינות האוויר הבטיחו עידן חדש של תחבורה, בזכות כמה מאפיינים:

• עיצוב חדשני: הן נבנו באמצעות מסגרת מתכת קשיחה מכוסה במעטפת בד. צורתן המוארכת והתאים המלאים גז אפשרו להן לעוף באוויר, והציעו כלי תחבורה חסר תקדים (האחים רייט הצליחו לטוס לראשונה רק ב-1903).
• מסעות חוצי ימים ואוקיינוסים: ספינות האוויר הציעו את האפשרות לחצות ימים, והבטיחו לחבר יבשות באופן שלא היה אפשרי קודם לכן. הן יכלו לכסות מרחקים גדולים בקלות יחסית ולשאת נוסעים, דואר ומטענים על פני הגלובוס כולו.
• לינה יוקרתית: בשל ההכרח בתאי אוויר עצומים כדי להרים את הספינות לאוויר, גם תאי הנוסעים בספינות האוויר היו מרווחים, נוחים ומפנקים. הנוסעים נהנו מנוף פנורמי, מקומות ישיבה מפוארים ושירותי הסעדה שהציעו חוויה קולינרית משובחת. כל זה הפך את ספינות האוויר לכלי תחבורה נוח בהרבה מספינות המפליגות בים, ואפילו בהשוואה לרכבות, וכמובן למטוסים שפותחו מאוחר יותר.
• מהירות ויעילות: בהשוואה למטוסים בעידן שבו פעלו ספינות האוויר (למרות הטיסה הראשונה המוקדמת, בפועל הן התחילו לשרת נוסעים רק לאחר מלחמת העולם הראשונה), האחרונות מסוגלות לשמור על מהירות קבועה למשך זמן ארוך יותר, ולהציע מסע רגוע. הן גם נחשבו חסכוניות יותר בדלק, מה שהפך אותן לאלטרנטיבה אטרקטיבית לנסיעות למרחקים ארוכים.

עם זאת, ספינות האוויר סבלו מכמה בעיות רציניות, שגרמו בסופו של דבר להכחדתן ככלי תחבורה להסעת נוסעים:

• תחרות מול מטוסים: ההתפתחות המהירה של טכנולוגיית המטוסים, במיוחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, סיפקה חלופה מהירה, אמינה ובטוחה יותר לעומת נסיעות בספינות אוויר. מטוסים יכלו לעבור מרחקים גדולים במהירויות גבוהות יותר ולשאת יותר נוסעים ומטען, בשל הסידור השונה מאוד - והדחוס מאוד - של תאי הנוסעים שלהם, שמתאפשר הודות לשיטת ההמראה שיכולה לשאת משקל גבוה יותר.
• מגבלות טכניות: ספינות האוויר התמודדו עם אתגרים טכניים אינהרנטיים, הקשורים בעיקר לשימוש בגז מימן דליק מאוד כבסיס להמראה. למרות שנעשו מאמצים לעבור להליום לא דליק, האספקה הייתה מוגבלת, במיוחד בזמן המלחמה. הדליקות הגבוהה ותנאי מזג האוויר הבלתי צפויים הפכו את הצפלינים לפחות ופחות מעשיות.
• אסון הינדנבורג: המגבלות הטכניות הללו הובילו בסופו של דבר לתאונה הטראגית שאירעה לספינת ההינדנבורג ב-6 במאי 1937, כאשר היא עלתה באש בעת שניסתה לעגון בניו ג'רזי שבארה"ב. האסון גבה את חייהם של 36 בני אדם וסימן נקודת מפנה בתפיסה של הציבור לגבי נסיעות בספינות אוויר.

כל זה הוביל לירידה בפופולריות של ספינות האוויר ולהפסקת הפעילות המסחרית שלהן לאחר מכן. עם זאת, האסון מילא תפקיד מרכזי בקידום תקני הבטיחות המודרניים לתחום התעופה בכלל, כמו למשל אמצעי מניעת שריפות, שימוש בגזים לא דליקים להרמה של הספינות ועוד.

למרות שהצפלינים נכחדו משימוש כאמצעי תחבורה לאנשים, הן עדיין קיימות ומשמשות לפרסום (בשל הצורה העצומה המאפשרת לכסות אותן בלוגואים ומספרי טלפון), מעקב (למשל בצה"ל), מחקר (לצורך צילום ונשיאת חיישנים למדידת וחיזוי מזג אוויר, לדוגמה) והובלת מטענים.