סוכנות החלל האמריקנית וחברת בואינג, הציגו היום לראשונה את ליבת המערכת הרקטית שתשגר את משלחת האסטרונאוטים הבאה לחלל העמוק ולירח. המנוע של ה-SLS, ראשי תיבות של Space Launch System, פותחה בניו אורלינס, לואיזיאנה וכעת היא תועבר בספינת ים למרכז של נאס"א במיסיסיפי.
שם, ייבחנו המנועים הראשיים בהצתה מלאה ל-8 דקות, זמן זהה לזמן שבשיגור אמיתי יובילו את הרקטה כולה עם האסטרונאוטים מחוץ לכדור הארץ ולחלל. בניסוי כמובן, המנוע יהיה מונח אופקית ומעוגן לתושבת, ולא יופעל בשיגור אנכי. הרקטה, שהיא החלק המרכזי בפרויקט "ארטמיס" שבמסגרתו נאס"א מתכננת להחזיר משלחת אנושית לירח, תהיה הגדולה והחזקה ביותר שיוצרה בידי אדם, אפילו חזקה יותר מהרקטה סאטורן-V ששילחה לחלל את צוות האסטרונאוטים המקורי שהגיעו לירח. הרקטה היחידה שכיום מתחרה בה, היא כמובן סטארשיפ של אילון מאסק.
מערכת השיגור הכבדה והגדולה הזו היתה אמורה להיות מוכנה כבר בשנת 2017 כדי לעמוד בלוח הזמנים שהציב הממשל לסוכנות לשלוח אדם לירח עד 2024, אולם נאס"א וחברת בואינג חוו תקלות ועיכובים רבים בפיתוחה של הרקטה. כך קרה שהרקטה מוכנה בפיגור של שנתיים מהיעד.
אם מבחן המנועים, המכונה גם "הרצה ירוקה", יעבור בהצלחה, הרקטה תועבר למרכז החלל קנדי בכף קנוורל שבפלורידה, רק לקראת הסתיו. אז יורכב על המנוע חלקה העליון, ומעליו תא הנוסעים "אוריון". בטיסתה הראשונה של ה-SLS לא יהיה צוות אנושי בתוכה, והיא תטוס רק לצורכי בחינת הביצועים.
לנאס"א עוד אין לוח זמנים ברור למשימת "ארטמיס 1", אבל סוכנות החלל מקווה כי טיסה מאוישת תתרחש שנה לאחר טיסת הניסוי הראשונה. לוח הזמנים של נאס"א מדבר על שליחת אסטרונאוטים שוב לירח בארבע השנים הקרובות ועדיין העבודה רבה: יש צורך בפיתוח של חליפות חלל, ורכבי ירח, כשהשנה הנכנסת תהיה שנת מבחן עבור נאס"א ומוכנותה להנחית שוב אנשים על הירח.
מקור: