פרשת האזרחית הישראלית, שמצויה בסוריה, החזירה אל הכותרות את נושא העיסוק בתחום השבויים והנעדרים של ישראל אל הכותרות בארץ. כיצד מו"מ כזה מתנהל? וכיצד ישראל יוצרת קשר עם הגורם שמחזיק באזרח הישראלי? ואיך נעים הדברים קדימה עד סיום המו"מ בין הצדדים? בעקבות הפרשה, בררנו איך מנהלים עסקאות לשחרור שבויים ונעדרים.
יעקב פרי: "יש לשבח את הממשלה על הפעולה המהירה"
ראש השב"כ לשעבר יעקב פרי: "ראשית למרבה הצער בחלק גדול מהמקרים של שבויים ונעדרים ישראלים, הרי שהמציאות היא שלמעשה אין לנו גישה ישירה ליעד שמחזיק את השבוי או הנעדר", הוא אמר.
עוד הוסיף: "ישראל באופן שיטתי נעזרה לאורך כל השנים במתווכים זרים. מול חיזבאללה אלה היו הגרמנים. כמו כן, פעלנו גם עם צרפת ועם ארצות הברית. במקרה הנוכחי יש לנו מתווך שיושב בסוריה ויש לו אינטרס לעזור לנו. בנוסף חכך, לרוסים יש השפעה במדינה, ובזכות זה היה הרבה יותר קל, ועל פי המתפרסם המחיר לעסזקה יהיה זול יחסית".
פרי שיבח את הפעולה: "מבחינה זו יש לשבח את הממשלה ואת העומד בראשה, על כך שמהרגע שבו קיבלו מידע שיש אזרחית ישראלית שמוחזקת על ידי צבא סוריה, החלו לפעול. במקרה רון ארד, אחת הביקורת שננקטה מול הממשלה באותם ימים, היתה שאיחרנו קצת לטפל באירוע חטיפתו. מדינת ישראל למדה לקח".
רמי איגרא: "המפתח לפרשיות כאלו מול מדינות אויב הוא החשאיות"
איש המוסד לשעבר, רמי איגרא, שתיפקד כראש חטיבת השבויים והנעדרים בארגון, מסביר כי אין למעשה מדינה שלא ניתן לשוחח איתה מתחת לפני השטח אם רוצים. "נניח שאזרח ישראלי מוחזק בצפון קוריאה, אם למקומיים אין אינטרס להגיד לעולם משהו, והוא במקרה נעצר שם בלי כוונה של המשטר, אז תהליך השחרור הוא פשוט מאד ומצריך שקט מוחלט. מורידים את הפרשה לחלוטין מסדר היום והמוסד יוצר קשר עם ארגון מודיעין ידידותי שממשיך את יצירת הקשר עם הצפון קוריאנים. אז מתנהלות שיחות ובדרך כלל האזרח משוחרר מהר ומתחת למכ"מ התקשורתי", סיפר.
עוד הוסיף: "בנקודה הזו שונות מדינות מארגוני טרור, כי למדינות בדרך כלל אין עניין אמיתי להחזיק אזרח ישראלי אצלן, ולכן לא מדובר בשיחות קשות ומורכבות.. למשל אם אזרחית ישראלית תגיע לפקיסטן, אנו נשוחח איתם דרך גרמניה או דרך האמריקנים, ומהר מאד ובשקט מוחלט, היא תשוחרר.
"במקרה של האזרחית הסורית, עקרונית מרימים טלפון למודיעין הרוסי ,כי למעשה הם היום בעלי הבית בסוריה. זו הדרך שדרכה חזרו לארץ עצמותיו של זכריה באומל ז"ל וזו הדרך שככל הנראה האזרחית הזו תחזור ואולי עוד עצמות של חללי צה"ל", הוא אמר.
עוד הסביר: "הפרסום של החזרת עצמותיו של זכריה באומל קצת הביך את המשטר הסורי, כי הם החזירו אותו ללא תמורה, ולכן הפעם הם ביקשו כזו. זו הנקודה, שקט פותר בדרך כלל המון צרות. לכן, גם עכשיו אני לא אהבתי את דבר הפרסום בישיבת הממשלה כי לא פעם זה מציג את הצד השני באור שלא נעים לו, ואז הוא מעלה מחיר או מנתק מגע. בחשאי למוסד יש יכולת ליצור קשר עם כל מדינה בעולם. תמיד יש לך חבר או ידיד שיש לו קשרים ועסקים עם הצד השני".
עוזי ארד:" היו לאורך השנים המון מעברים מסוריה ואליה"
איש המוסד לשעבר הפרופסור עוזי ארד, עמית מחקר בכיר בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב ויו"ר הפורום לאסטרטגיית-על מטעם הטכניון בחיפה, מסביר כי במקרה של סוריה היו לאורך השנים שיחות רבות בין הצדדים דרך צד שלישי.
"ראשית בהקשר הישראלי-סורי אפשר ללכת אחורה אפילו 40 שנה, ולראות מה היה ומי שיבדוק יגלה הן בהקשר של תושבי רמת הגולן הדרוזים, והן בנושאי איחוד משפחות וסחורה דרוזית, שישראל וסוריה היו תמיד בקשר רציף דרך צד שלישי. לעיתים זה היה דרך אנשי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בשטח, לעיתים זה היה דרך הצלב האדום, או השוויצרים או מדינה שלישית שנותנת את השירותים הטובים שלה. לכן בדרך כלל כל הפעילות בעניין היתה בדרגי שטח כשהממשלה או הגורם האחראי יודע אבל לא מעורב ממש בדיונים שהיו די סדירים", מספר ארד.
עוד הוסיף: "למעשה יש רשימה ארוכה של מעברים כאלו בין הצדדים, שקיימת או במשרד החוץ או ביחידה לקישרי חוץ בצה"ל ועצם הקשר אינו חריג. עכשיו מאז שרוסיה התמקמה בסוריה ולבנון, היא הפכה לגורם עורפי בשטח שמגשר לא פעם בין הצדדים. כך החזירו לארץ את עצמות זכריה באומל ז"ל.
"הפעם העסקה ככל הנראה הייתה שונה, כי היא הצריכה אישור של הממשלה כולה. ציניקנים יגידו שזה בגלל הבחירות, אך מאוד יכול להיות שיש הבט חשאי לעיסקה בין הצדדים, שמחייב החלטת ממשלה. אנו לא יודעים מה ישראל נותנת בתמורה, וייתכן מאוד שיש עוד צדדים לעסקה הנוכחית. זו הסיבה ככל הנראה שהממשלה כונסה בגללה", הסביר איש המוסד לשעבר.
יש הבדל בין מו"מ עם מדינה למו"מ עם ארגון טרור
יש הבדל עקרוני בין לאומי שמקובל על כל הקהילה הבינלאומית, והוא שלא משוחחים עם פושעים וארגוני טרור, כיוון שהם ארגוני פשע לכל דבר. לכן גם הקוורטט הרבה שנים סירב לשוחח ישירות עם ארגון חמאס בעזה. מעבר לכך, מבחינת ישראל, שיחות עם החמאס הן למעשה מעין הכרה בקיומו, וישראל מעולם לא הכירה או קיבלה את קיומו של ארגון חמאס.
מעבר להצהרות, יש גם מציאות ובה יש מצבים הומניטריים, שבהם אתה דן עם הצד השני לצורך פתרון בעיה. ההכרח הבל יגונה גובר במקרים האלו, ולא פעם אויבים מושבעים משוחחים.
במקרה של חמאס, הם מנצלים את הרגישות שלנו לחיי אזרחינ וחיילנו שנפלו או נתפסו .הם מתמקדים בנקודה הזו לדרישת מחירים מופרזים. זה נושא בעייתי ערכית ומוסרית, וגם נותן לצד השני תמריץ להמשיך לחטוף חילים או אזרחים, כדי לקיים שוק. זו הסיבה שמדינת ישראל אימצה כמה כללים ונהלים ביחס למו"מ עתידי עם חמאס וארגוני טרור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו