מחקר חדש מאוניברסיטת ייל מאתגר את האמונה הרווחת מזה זמן רב שתינוקות אינם יכולים ליצור זיכרונות ממושכים, ומציע כי תינוקות עד גיל 12 חודשים יכולים לקודד ולהיזכר בחוויות. המחקר, שפורסם בכתב העת Science, מצביע על כך שההיפוקמפוס, חלק מהמוח האחראי על זיכרון, פעיל הרבה יותר מוקדם ממה שחשבו בעבר, מה שעשוי להגדיר מחדש את הבנתנו לגבי יצירת זיכרון בגיל הרך.
במשך עשרות שנים "אמנזיה ינקותית" תיארה את התופעה בה רוב האנשים אינם יכולים להיזכר בזיכרונות מהשנים הראשונות לחייהם. באופן מסורתי, התופעה יוחסה לכשלים בשליפת זיכרון ולא לחוסר יכולת ליצור זיכרונות. ההיפוקמפוס, חיוני לזיכרון אפיזודי, נחשב לא מפותח מספיק אצל תינוקות.
צוות המחקר של ייל, בהובלת פרופסור ניק טורק-בראון, גייס 26 תינוקות בגילאים שבין 4 ל-25 חודשים להשתתף במשימת זיכרון בזמן שמוחם נסרק באמצעות fMRI. הקבוצה חולקה באופן שווה, כאשר מחצית מהתינוקות היו צעירים מ-18 חודשים והשאר מבוגרים יותר.
במהלך הניסוי, התינוקות הוכנסו למכשיר MRI והוצגו בפניהם סדרה של תמונות ייחודיות למשך שתי שניות כל אחת, כולל פנים, חפצים ונופים. לאחר הפסקה קצרה, הוצגו בפני התינוקות זוגות של תמונות - אחת מוכרת ואחת חדשה - כדי להעריך את ההכרה והזיכרון שלהם.
החוקרים תיעדו את תנועות העיניים של התינוקות, תוך שימת לב לאילו תמונות הם התמקדו זמן רב יותר, ומדדו את דפוסי המבט כדי לקבוע זיהוי. "כאשר תינוקות ראו משהו רק פעם אחת בעבר, אנו מצפים שהם יסתכלו זמן רב יותר כאשר הם רואים אותו שוב" אמר טורק-בראון.
הממצאים חשפו כי ההיפוקמפוס של התינוקות היה פעיל במהלך הצפייה הראשונית בתמונות, במיוחד באלה שגילם מעל 12 חודשים. הפעילות הייתה בקורלציה עם ההכרה המאוחרת יותר של התינוקות בתמונות, מה שמצביע על כך שההיפוקמפוס מעורב בקידוד זיכרון מוקדם יותר ממה שהאמינו בעבר. "אפקט הקידוד ההיפוקמפלי היה חזק יותר בתינוקות מעל גיל שנה בהשוואה לצעירים יותר, מה שמרמז כי היכולת ליצור זיכרונות אפיזודיים מופיעה בסביבות סוף השנה הראשונה לחיים" צויין באתר Medical Xpress.
"המחקר מראה שההיפוקמפוס יכול לקודד זיכרונות אפיזודיים, מה שמרמז שהשלבים של קונסולידציה או שליפה יכולים להיות אחראים לאמנזיה ינקותית" קבע טורק-בראון. התוצאות מציעות כי בעוד שתינוקות יוצרים זיכרונות, האתגר עשוי להיות בשליפתם מאוחר יותר בחיים. הממצאים תומכים ברעיון שאמנזיה ינקותית אינה נובעת מחוסר יכולת ליצור זיכרונות אלא מבעיה בגישה אליהם ככל שהמוח מתפתח.
מומחים עצמאיים הכירו בחשיבות המחקר. ד"ר סימונה גטי, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה, דייוויס, ציינה כי למרות שמחקרים רבים כבר הדגימו את יכולתם של תינוקות לקודד זיכרונות, המחקר הוא ייחודי בקישור בין קידוד זיכרון לבין הפעלת ההיפוקמפוס. "תנועות עיניים שימשו במאות מחקרים על זיכרון וקטגוריזציה אצל תינוקות. תינוקות מסתכלים על מה שהם מוצאים מעניין, וחוקרים ניצלו זמן רב את ההתנהגות הספונטנית הזו כדי לקבל תובנות לגבי איך הזיכרון עובד" היא אמרה.
המחקר שופך אור על ציר הזמן ההתפתחותי של ההיפוקמפוס. החלק האחורי של ההיפוקמפוס, שבו פעילות קידוד הזיכרון הייתה חזקה יותר, הוא אותו אזור שמקושר בעיקר עם זיכרון אפיזודי אצל מבוגרים. הממצאים מצביעים על המשכיות בתפקוד ההיפוקמפוס מינקות ועד לבגרות.
למרות הממצאים, הסיבה שבגללה זיכרונות מוקדמים הופכים לבלתי נגישים מאוחר יותר בחיים נשארה תעלומה. "אנחנו עובדים על מעקב אחר עמידות הזיכרונות ההיפוקמפליים לאורך הילדות ואפילו מתחילים לשקול את האפשרות הרדיקלית, כמעט מדע בדיוני, שהם עשויים להתמיד בצורה כלשהי לתוך הבגרות, למרות היותם בלתי נגישים" אמר טורק-בראון.
ביצוע סריקות fMRI על תינוקות ערים מציב אתגרים בשל התנועה שלהם וטווחי הקשב המוגבלים. צוות המחקר בייל התגבר על המכשולים על ידי פיתוח טכניקות שנועדו לשמור על התינוקות ברמת עניין גבוהה במהלך הסריקות. טורק-בראון ועמיתיו בילו כמעט עשור בניסיון להבין כיצד לבצע מחקר fMRI על תינוקות, כפי שדווח על ידי NPR.
ההבנה של תהליכי יצירת זכרונות אצל תינוקות יכולה להשפיע על גישות לחינוך בגיל הרך והורות. ההכרה בכך שתינוקות מסוגלים לקודד זיכרונות עשויה לעודד מטפלים להתעסק באופן פעיל יותר עם ילדים צעירים, בידיעה שאינטראקציות אלו עשויות להיות בעלות השפעות ממושכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו