לא מכאן, אבל לא רחוק: מאיפה הגיעו הכבשים המבוייתות? 

מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science חושף את המסלול המשותף של האנושות לצידן של הכבשים. צוות חוקרים בהובלת ד"ר קווין דיילי ניתח 118 גנומים שהתגלו מעצמות ארכיאולוגיות המתוארכות מממונגוליה עד אירלנד. המחקר גילה תכונה מפתיעה אותה פיתחו רועים מוקדמים בהרביה סלקטיבית של כבשים.  

הממצאים מאשרים שהכפר העתיק של רועי הצאן אשיקלי הויוק במרכז טורקיה, היה אתר הביות הראשון של כבשי הבר לפני כ-11,000 שנה. 

אוכלוסיות הכבשים האירופאיות המוקדמות ביותר מראות על עדויות לטיפוח סלקטיבי לפני כ-8,000 שנים. חקלאים בחרו הרבו את העדרים כדי לפתח תכונות ספציפיות, כמו צבע צמר. הגן העיקרי שנמצא כזה שתועדף קשור לצבע הלבן של הצמר. 

"אחת התגליות המדהימות ביותר שלנו הייתה הגירת כבשים פרהיסטורית משמעותית מהערבות האירואסיות לאירופה בתקופת הברונזה. זה מקביל למה שאנחנו יודעים על הגירות אנושיות באותה תקופה, מה שמרמז שכאשר אנשים נעו, הם הביאו איתם את העדרים שלהם," אמר ד"ר קווין דיילי.

עם הזמן, ההרכב הגנטי של אוכלוסיות הכבשים באירופה, איראן ומרכז אסיה החל להשתנות, במיוחד בגלל התנועה הפעילה של העדרים. הפרדה זו לא החזיקה מעמד, כאשר אנשים העבירו כבשים מאוכלוסיות מזרחיות למערב.

"המחקר מדגים כיצד היחסים בין בני אדם וכבשים התפתחו לאורך אלפי שנים. מהימים הראשונים של הביות ועד להתפתחות הצמר כמשאב טקסטיל קריטי, כבשים מילאו תפקיד חיוני בהתפתחות התרבותית והכלכלית האנושית" אמר דן ברדלי, מוביל המחקר ופרופסור לגנטיקת אוכלוסיות בבית הספר לגנטיקה ומיקרוביולוגיה של טריניטי.