ביוגרפיות

דלעת - מוצב אחד בלבנון מאת מתי פרידמן

מוצב אחד בלבנון" מאת מתי פרידמן: זה סיפור על חיילים בחזית של מלחמה נשכחת. זה סיפור על הר גבוה בקצה רצועת הביטחון של דרום לבנון. זה סיפור על מוצב צבאי, "דלעת", שבו העבירו הלוחמים האלה את מרבית שירותם הצבאי. סביבם נוף עוצר נשימה ושקט פסטוראלי, שנקטע מעת לעת, בלי אזהרה מוקדמת. זה סיפור על חיים צעירים המיטלטלים בין רביצה מכווצת בתעלות לבין יציאה לסיורים בלב לבה של ארץ החיזבאללה.

שלך, דליה מאת דליה רביקוביץ'

כשהייתה בת תשע־עשרה הכירה דליה רביקוביץ את יוסף בר יוסף, אז עיתונאי בן עשרים ושתיים, ולימים סופר ומחזאי. השניים היו לזוג במשך כמה שנים ואף נישאו, התגרשו במהרה ולאחר מכן נשארו מיודדים. בין מפגשיהם באותן שנים (1955-1960) התקיימה ביניהם חליפת מכתבים. בספר זה מובאים מכתביה של דליה אל יוסי.

זיכרון ילדות יפה במיוחד, מאת חיים שפירא

הזיכרונות שלנו הם אוניות הנודדות על גלי הזמן ונושאות את המטען היקר שלהן — מחשבות, תמונות, רגשות, ריחות — בזהירות רבה משעה לשעה, משנה לשנה. ולמרות כל הזהירות, המטען משתנה ללא הרף וחלקים גדולים ממנו נעלמים באוקיאנוס הגדול של השכחה.

לעשות מקום מאת אוריאל קון

באמצע חייו גבר נפרד מאהובתו. הכאב בלתי נסבל, והוא בורח. נוסע, טס, משוטט. הוא נע ומתבונן בערים שונות בארצות שונות. הוא נודד בין האיים היווניים, מקסיקו, איטליה, ישראל, ארגנטינה, ארמניה. יש לו רצון מעורפל אחד: לעשות סדר בפאזל הכאוטי של הקיום ולאחות את השברים שנותרו אחרי סופה של האהבה.

חומר טוב, מאת יהונתן גפן

יש כאלה שימצאו בחומר טוב בעיקר נתחי רכילות עסיסיים על מפורסמים ויפים, ומפורסמות ויפות: אריק איינשטיין ואלונה, אורי זוהר, בועז דוידסון, שמוליק קראוס וג'וזי כץ, שלום חנוך ומאיר ויזלטיר, יאיר הורוביץ ומנחם פרי, ועוד רבים מגיבורי הספרות והתרבות הפופולרית של שלהי שנות השישים ושנות השבעים והשמונים.

רציניקן, מאת ירון פריד

אי אפשר לספר את סיפורה של התרבות הישראלית בלי לספר על יעקב אגמון. הוא ניהל את תיאטרוני הקאמרי והבימה, ייסד את תיאטרוני בימות ובית ליסין, המציא את במות הבידור של יום העצמאות ואת פסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד, והיה המפיק הישראלי היחיד שהעלה הצגה בברודוויי.