1 עשרה שבועות. זה פרק הזמן שיחמיץ ניימאר בעקבות הפציעה בעצם כף הרגל, שספג במשחק הגביע מול שטרסבורג ב־23 בינואר. צוות של מומחים מברזיל ומצרפת בחן את המצב הרגיש של הכוכב, ולאחר התייעצויות רבות הוחלט שלא לנתחו לטובת "טיפול שמרני ויסודי", שיאפשר התאוששות מלאה.
משמעות הדבר: ניימאר יעדר משני מפגשי שמינית גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד, וגם ממשחק רבע הגמר הראשון (אם וכאשר) ומ־11 משחקי ליגה וגביע. זאת מכה קשה לאלופה הצרפתית, שפרסמה את הודעת המועדון הבאה: "פ.ס.ז' שולחת תמיכה גדולה וחיזוקים לניימאר, כדי שישתקם באומץ ובנחישות כפי שעשה תמיד".
לא סתם מנוסחת ההודעה בפאתוס שכזה. העובדה שהכוכב הברזילאי נפצע בדיוק באותו המקום ובערך באותו שלב כמו בעונה שעברה, מוסיפה לפציעה הנוכחית אלמנטים טרגיים של ממש.
ניימאר הרי הגיע כדי לקחת את פ.ס.ז' כמה שיותר רחוק בליגת האלופות, ובפעם השנייה ברציפות הוא ייאלץ לראות את שמינית הגמר מהצד (אשתקד פספס רק את הגומלין מול ריאל מדריד). גם בכובעו השני, האיש שצריך להוביל את ברזיל לתארים גדולים, מצבו הפך דרמטי ומדאיג בדיוק כפי שהיה בנקודת זמן דומה לפני שנה.
אז, תהליך שיקום ארוך גרם לכך שהגיע על הקשקש לגביע העולמי ברוסיה, והקיץ מחכה לו קופה אמריקה במולדתו לראשונה מאז 1989. הסלסאו לא זכו בתואר מאז 2007, והנה עוד משימה שמונחת על הכתפיים של ניימאר. ככה זה עובד אצל הכוכבים הגדולים בעולם - הכל מועצם, גדול, מסעיר ומעורר מחשבה. במקרה של הברזילאי התהייה היא האם מדובר בצירוף מקרים אכזר, או אולי בגורל בלתי נמנע?
בפוזה אופיינית במונדיאל 2018. יצר תדמית של מתחזה // צילום: אי-פי
פוסט שכתב השבוע אביו של השחקן, ניימאר סנטוס סניור, מנסה לספק תשובה. "האם אסור להיות דריבליסטים? האם אסור שיהיה לשחקנים כישרון?" תקף האבא, וטען שבנו הוא הקורבן בסיפור הזה. מצד אחד, אומר ניימאר הגדול, הבן שלו מוכשל לעיתים תכופות על ידי שחקנים יריבים, וכדוגמה הביא את קמילו סוניגה הקולומביאני שהשאיר את ניימאר מחוץ לחצי גמר המונדיאל ב־2014 עם פציעה בגב.
מצד שני, הוא מוסיף, התקשורת יצרה לבנו תדמית של מתחזה ומתגרה, שבסך הכל מקבל את מה שמגיע לו. לאלה שחושבים כך מסר: "תהיה מוכנים! כמו תמיד הוא יחזור, ויחזור חזק יותר!"
2 סביר להניח שהאבא צודק בחלק האחרון של המניפסט. ניימאר הוכיח כבר שהוא מסוגל לחזור מכל פציעה בצורה מעוררת השתאות, אך באותה מידה סביר להניח שלא מדובר בפציעה האחרונה. כי זה לא סוד שסגנון המשחק של הברזילאי מעמיד אותו בקו האש מול בלמים ושחקני הגנה שהפתיל שלהם קצר מלכתחילה.
ניימאר מוביל את הליגה הצרפתית במספר הדריבלים, דבר שכמובן מעיד על האיכות ועל הכישרון ברגליו, אבל רבים מהדריבלים מוציאים את שומריו מהכלים ומאיימים על הרגליים העדינות האלה.
אנתוני גונסאלבש, קשרה של שטרסבורג שראה מקרוב את הפציעה הנוכחית, הסביר את יחסי הכוחות: "ניימאר? זה הסגנון שלו, אבל אנחנו לא כאן כדי לעשות איתו כיף. אנחנו רוצים להגן על המדים שלנו, אז שלא יבכה אחר כך". מילים דומות השמיעו שחקני מארסיי, שמולם נפצע קשה בפברואר בשנה שעברה. "אני לא מבין מה הוא מצפה?" אמר המגן ג'ורדן אמאבי, "הוא מחפש את הדברים האלה. מחזיק את הכדור וממתין עד שנלחץ אותו. בסופו של דבר, הוא אוכל את מה שהוא מבשל".
ניימאר. איבד את החמלה של יריביו ואלה איבדו את רגשות האשמה // צילום: אי-פי
3 יש משהו לא הוגן בדברים האלה, אבל עם המציאות אי אפשר להתווכח. במו רגליו ובכך שהוא עובר על איזשהו קוד אתי לא כתוב של כבוד בין שחקנים, איבד ניימאר את החמלה של יריביו ואלה איבדו את רגשות האשמה כשהם נדרשים לעצור אותו.
הסטטיסטיקה מספרת שבשנה שעברה ספג את מספר העבירות הגבוה ביותר בליגה הצרפתית, ובקיץ סחט בגביע העולמי ברוסיה את מספר העבירות הגבוה ביותר מאז צרפת 1998. העניין הוא שלא תמיד זה היה המצב. כששיחק בברצלונה, לצד לאו מסי ולואיס סוארס, ניימאר התרכז במשחק הקבוצתי ופספס 21 משחקים בלבד בגלל פציעות לאורך ארבע שנים. בפריז, שם כנראה הוא חש עליונות על יריביו וזוכה לחופש פעולה מוחלט, הוא פספס כבר 26 משחקים, וכף הרגל עוד נטויה.
ככל שרשימת הפציעות הולכת ומתארכת, כך מתווספים עוד אנשים שמאמינים שאין זה צירוף מקרים אכזר, אלא גורל שהשחקן אחראי לו. לא רק שחקנים יריבים חושבים ככה, גם בתוך ברזיל יש מי שטוען שניימאר הוא הקורבן והאשם באותה המידה. באולפן ESPN נערך השבוע דיון חירום בעניינו, ובו האשימו הפאנליסטים את השופטים ואת שחקני שטרסבורג, אך לא חסכו ביקורת מהשחקן עצמו: "אין מה לעשות, יש לו חלק משמעותי בפציעות שלו".
אין פה צודק/לא צודק. זה נושא רגיש ומסובך, כזה שמערב הרבה תחומים אפורים. במודע או לא, ניימאר בוחן את הגבול הדק שבין התנהגות ספורטיבית לבין זילות בכבוד היריב, וכל אחד יכול להסתכל על התמונה בדרך אחרת. רק דבר אחד בטוח, ניימאר משלם את המחיר הכבד מכולם. קשה ואסור לדרוש ממנו להפסיק ללהטט ולבדר, זה הרי חלק ממנו וממי שהוא, אבל מתבקש לקוות שבגיל 26 הוא ימצא את האמצע. אולי עכשיו, אחרי עוד פציעה טרגית, ניימאר יבין שאם הוא לא ירצה בטובתו, גם אלה ששומרים עליו לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו