סרחיו ראמוס וחברים: השחקנים הכי אלימים בתולדות הכדורגל

סרחיו ראמוס שוב כיכב ביום ראשון בלילה, כאשר קבוצתו החדשה, מונטריי, ניצחה את אונא"ם 1:3 בליגה המקסיקנית. ראמוס, שבעוד שבועיים יחגוג את יום הולדתו ה-39, לא כבש הפעם וגם לא בישל – אלא שוב ספג כרטיס אדום, ה-30 בקריירה של אחד מגדולי הבלמים שידע הכדורגל העולמי.

מי שהיה שותף לאינספור תארים במדי ריאל מדריד ונבחרת ספרד, ידוע גם כאחד השחקנים הקשוחים, שלא לומר האלימים, שידע המשחק. למרבה ההפתעה, ראמוס לא מוביל הקשור להרחקות, והוא נמצא הרחק מאחורי השיאן העולמי, שכנראה יחזיק בתואר לנצח.

מצעד הכדורגלנים המורחקים ביותר בהיסטוריה

5. אדגר דווידס - 25

הוא היה אחד הקשרים הדפנסיביים הטובים בעולם, כאשר הסמל המסחרי שלו היו המשקפיים אותם חבש גם בזמן המשחקים. דווידס, שנולד בסורינאם לאם יהודיה, פרץ מעלה באייאקס הגדולה שזכתה בליגת האלופות ב-1995.

בהמשך שיחק במילאן, ביובנטוס, בברצלונה, באינטר ובטוטנהאם, לפני שתלה את הנעליים כמאמן-שחקן של בארנט מהליגה החמישית באנגליה.

דווידס רשם 74 הופעות במדי נבחרת הולנד, עימה הגיע לחצי גמר מונדיאל 1998 וחצאי גמר יורו ב-2000 וב-2004. הוא זכה ממאמנו לואי ואן חאל לכינוי "פיטבול" בשל הקשיחות שלו, שגם הובילה ל-25 כרטיסים אדומים ב-23 שנות קריירה, כולל במשחקו האחרון בקריירה במדי בארנט.

4. סיריל רול - 27

רול נחשב, בצדק, לכסחן הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי. הקשר העוצמתי שיחק במשך 17 שנים במדי באסטיה, לאנס, מארסיי, מונאקו, בורדו וניס, וב-439 משחקים בעיקר פירק את שחקני היריב.

לעומת 9 שערים בכל הקריירה, הוא ראה מול העיניים 27 כרטיסים אדומים ו-187 כרטיסים צהובים! למעט הזכייה בתואר שיאן האדומים של צרפת, התואר היחיד הנוסף שלו היה גביע הליגה של 1999, כשהיה בהרכב לאנס שניצחה את מץ 0:1. כמובן שהוא קיבל צהוב במשחק הזה.

3. פבלו אלפארו - 27

יש הטוענים שהוא היה ההשראה של סרחיו ראמוס. כאשר ראמוס עלה לבוגרים של סביליה, אלפארו כבר היה אחד השחקנים הבכירים בקבוצה – והכסחן מספר אחד שלה. אלפארו החל את הקריירה כבלם צעיר ומוכשר בסראגוסה. יוהן קרויף, מאמן ברצלונה הגדולה, אלופת אירופה, התרשם ממנו וצירף אותו לקבוצה ב-1992, אבל אלפארו כשל ועזב אחרי שנה לראסינג סנטאנדר.

גם העונה שעבר באתלטיקו מדריד לא הייתה מוצלחת, וב-2000, כשהיה בן 31, אלפארו הגיע לסביליה, הקבוצה בה ירשום את השנים היפות והאלימות ביותר שלו. הוא סייע לסביליה לחזור לליגה הראשונה ובעונתו האחרונה בקבוצה הספיק לשתף פעולה עם ראמוס הצעיר 28 פעמים, ולהעניק לו הרבה מאוד עצות מועילות. וגם כמה שקצת פחות.

אמרו על אלפארו, שכאשר עלה לכר הדשא, הוא היה הופך לאדם אחר, שכן מחוץ למגרש הוא היה אדם רגוע ומשכיל, שסיים בהצלחה את לימודי הרפואה שלו. במהלך 18 שנות הקריירה פבלו אלפארו ספג לא פחות מ-27 כרטיסים אדומים, מה שהיווה שיא עבור שחקן ספרדי – עד שתלמידו סרחיו ראמוס עלה עליו.

2. סרחיו ראמוס - 30

רבים משוכנעים שסרחיו ראמוס הוא הבלם הגדול בהיסטוריה. הוא זכה עם ריאל מדריד ב-22 תארים, כולל 5 אליפויות ו-4 גביעי אירופה לאלופות. עם נבחרת ספרד הוא זכה במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה.

הוא שיאן ההופעות בנבחרת ספרד (180) במדיה הבקיע 23 שערים. ב-16 עונות בריאל הוא כבש 101 שערים, כשהמפורסם ביותר היה השיוויון בדקה ה-93 מול אתלטיקו מדריד, בדרך לזכייה ב"לה דסימה" - ליגת האלופות של 2014.

חלק בלתי נפרד מההצלחה של ראמוס נבע מהקשיחות שלו, מהיכולת לשלוט ברחבה, בשאיפה לנצח בכל דו-קרב מול חלוצי היריב. ולכך היה מחיר: 30 כרטיסים אדומים בקריירה. בתקופתו בליגה הספרדית, לפני שעבר לפ.ס.ז', ראמוס קבע כמה שיאים: 171 כרטיסים צהובים ו-26 אדומים, יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.

גם בליגת האלופות הוא השיאן, עם 40 צהובים ו-4 אדומים. בנבחרת, כמה מפתיע, אין לו אף אדום – אבל 24 צהובים יש, וגם זה שיא.

חוץ מ-26 האדומים שקיבל במהלך שנותיו בריאל מדריד, ראמוס ראה שני אדומים בפ.ס.ז', אחד בסביליה והאדום ה-30 הגיע כאמור השבוע במכסיקו. ראמוס חתם במונטריי בחודש שעבר והבקיע 3 שערים ב-4 משחקיו הראשונים.

ביום ראשון בלילה מול אונא"ם, קבוצתו הובילה 1:3 עת הורחק אחרי שבעט מאחור בגיז'רמו מרטינס, מאונא"ם. אחרי המשחק ראמוס צייץ: "ניצחון חשוב מאוד נגד יריבה חזקה ובמגרש קשה. עכשיו זה זמן לנוח ולחשוב על המשחק הבא. היה ברור שלא אעזוב את הליגה במקסיקו בלי כרטיס אדום!"

1. חרארדו בדוז'ה - 46

עם כל הכבוד לכל המוזכרים, אלוף העולם של הכרטיסים האדומים הוא יחיד ומיוחד – חרארדו בדוז'ה הקולומביאני. לצערו הוא נכנס לספרי ההיסטוריה בשל 46 הרחקות בקריירת המשחק שלו, ולא משום שהיה קשר מעולה, שגם היה שותף בכיר לזכייה היחידה של קולומביה בקופה אמריקה ב-2001. בחצי הגמר מול הונדורס הוא הבקיע את השער הראשון בבעיטה אדירה מחוץ לרחבה.

בדוז'ה, קשר דפנסיבי קשוח, נוקשה וגם טכני, רשם 49 הופעות במדי הנבחרת בין 2000 ל-2009, ולפחות עבור אוהדי שתי קבוצות, ראסינג הארגנטינית ואינדפנדיינטה סנטה פה הקולומביאנית, הוא נחשב לאגדה. ב-2001 הוא היה אחד מכוכבי ראסינג שזכתה באליפות ראשונה מזה 35 שנה. ב-2012 הוא כיכב בזכייה של סנטה פה באליפות קולומביה אחרי בצורת של 37 שנה.

בקבוצות הללו הוא זכה לכינוי "הגנרל", בשל מנהיגותו. אבל לבדוז'ה היה כינוי נוסף, "החיה". 46 כרטיסים אדומים בקריירה של 20 שנה זה הסבר מניח את הדעת לכינוי.

האדום הכי מפורסם שלו הגיע ב-2012 בדרבי של בוגוטה, בין סנטה פה למיז'ונאריוס. תחילה הוא שלח מרפק לפניו של ג'וני ראמירס, ואז, כשהוא על הדשא, הוא בעט בעוצמה בראשו. בדוז'ה הושעה על כך ל-15 משחקים.

ב-2015 הוא תלה את הנעליים. אחרי ששיחק ב-14 קבוצות, בדוז'ה מונה לעוזר המאמן של סנטה פה. 21 דקות מפתיחת המשחק הראשון שלו – הוא כמובן הורחק על ידי השופט, שנמאס לו מההתפרצויות החוזרות ונשנות שלו על הקו.

השחקנים על הספסל גיחכו. הם לא יכלו להאמין למה שקרה באותו רגע. מצד שני כולם ידעו שזה יקרה, כי עם מוניטין שכזה, זה היה הדבר הכי צפוי בעולם - אם כי לא אחרי 21 דקות. זה לא היה האדום האחרון של בדוז'ה כמאמן, אבל מה שבטוח זה שהשיא שלו יהיה נצחי. אפילו סרחיו ראמוס לא מסוגל לשבור אותו.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות