1. כפי שנכתב כאן בגיליון יום שלישי, תדמית יכולה להיות דבר בעייתי. תשמע פעם אחר פעם שאתה מצחיק, והומור יהפוך להיות כלי הנשק העיקרי שלך. ברוב המקרים זה אחלה, חוץ מאשר ברגעים שבהם אף אחד לא רוצה לצחוק.
ז'וזה מוריניו לא היה צריך לחשוש שלשום מסביליה. הקבוצה מהמקום החמישי בספרד חטפה העונה חמש חמישיות - אפילו אייבאר וספרטק מוסקבה חגגו על חשבונה - וכל מה שהמנג'ר הפורטוגלי היה צריך לעשות זה לתקוף, לנצח ולאסוף את הכרטיס לשמונה האחרונות בליגת האלופות. אבל נראה שמוריניו של 2018 לא מסוגל לכך.
למרות שהוכיח כי ביכולתו לייצר מכונות שערים התקפיות, כפי שעשה בריאל מדריד, הוא התאהב בתדמית משיג־התוצאות־ולא־אכפת־לי־מה־יגידו־על־הכדורגל־שלי. זה עבד באינטר ובצ'לסי וכמה וכמה פעמים העונה ביונייטד, הרבה בזכות דויד דה חאה; אבל שלשום, כשהשוער הספרדי שכח את הכוחות העל טבעיים בבית, הקריסה היתה מפוארת ואף אחד לא צחק.
2. מספיק לראות את עשר הדקות האחרונות של המשחק כדי להבין שמאחורי התדמית מסתתרת קבוצה שיכולה וצריכה היתה לנצח את סביליה. ברגע שהפסיקה להסתגר מאחור בלית ברירה, יונייטד היתה מסוכנת, כבשה והגיעה לשני מצבים טובים.
דה חאה. שכח את הכוחות העל טבעיים בבית // צילום: רויטרס
אוהדי הקבוצה שואלים את עצמם למה קבוצתם לא שיחקה כך מהתחלה, והתשובה נמצאת אך ורק אצל המנג'ר מפורטוגל. כבר בשריקת הפתיחה ברמון סאנצ'ס פיחואן לפני שלושה שבועות, שידר מוריניו שלפני שהוא מעוניין לנצח, חשוב לו לא להפסיד.
בספרד בחר בהרכב הגנתי, ושלשום במערך נסוג, שיקום ויפול על הפיזיות של שחקניו. אולם גם כשהמשחק הראשון הבליט 25 בעיטות של סביליה לשער (שמונה למסגרת), וגם שלשום כשהספרדים שלטו במרכז המגרש ואיימו פעם אחר פעם על השער של דה חאה, מוריניו לא היה מוכן לקבל את העובדה שהגישה שנקט לא נכונה. לא הפריע לו שאבר באנגה וסטיבן אנזונזי גורמים לשחקני הקישור שלו להיראות מגוחכים, לא הזיז לו שרומלו לוקאקו ואלכסיס סאנצ'ס מבזבזים אנרגיה לחינם, לא דגדג לו שפול פוגבה - שחקן של 100 מיליון יורו - מתהלך על המגרש כמו טווס גאה. עד שלוח התוצאות הראה 2:0 הוא האמין באמת ובתמים שהוא את התוצאה שלו ישיג ולא יהיה אכפת לו מה יגידו אחר כך.
3. מה שכן הפריע והזיז ודגדג למוריניו הוא ההפסד. לא רק ה־2:1 וההדחה, אלא בעיקר ההפסד התדמיתי. "ישבתי על הכיסא הזה פעמיים אחרי שהדחתי את יונייטד בשמינית הגמר. ב־2004 עם פורטו וב־2013 עם ריאל מדריד", הזכיר במסיבת העיתונאים; "כך שזה לא משהו חדש עבור המועדון הזה". כמה צבוע מצידו של ה"מיוחד" להבהיר שברגעי שפל הוא רגיל כאחד האדם.
האמירות הללו, שכללו בין השאר "לא שיחקנו רע", "זה הכדורגל", ו"אני לא מתחרט על כלום", רק מחזקות את תחושת האוהדים שהפורטוגלי הוא לא האדם הנכון להוביל את הקבוצה. אפשר להפסיד בשמינית גמר ליגת האלופות, זה קרה גם לאלכס פרגוסון הגדול, אבל יש דרך לעשות זאת. התצוגה של יונייטד בשני המשחקים מול סביליה ביזתה את המועדון ואת ההיסטוריה המפוארת שלו לא רק מקצועית, אלא גם בבחינת גישה ורוח לחימה. אם עד לא מזמן הקהל של יונייטד נשך שפתיים באמונה שהכדורגל השלילי של מוריניו הכרחי כדי לחזור ולחשוב חיובי, פעולותיו ומילותיו ביום שלישי הוכיחו אחרת.
שחקני סביליה. הוכיחו שהם טובים יותר ממנצ'סטר יונייטד הגדולה והעשירה לאורך 180 דקות // צילום: רויטרס
4. סביליה באמת ובתמים לא בעונה טובה. מקום חמישי בליגה, סיכוי קלוש לסיים ברביעייה הראשונה, 42 שערי חובה, 36 שערי זכות בלבד, שום דבר שרמז על כך שדווקא העונה היא תשיג ניצחון ראשון על אדמת אנגליה וכרטיס לרבע הגמר לראשונה זה 60 שנה.
ובכל זאת, היא היתה טובה יותר ממנצ'סטר יונייטד הגדולה והעשירה לאורך 180 דקות - בעטה לעבר שערם של האנגלים 46 פעמים בשני המשחקים, מתוכם 14 פעמים למסגרת. והסיבה לכך פשוטה: סביליה, בשונה מיונייטד, נאמנה לעצמה. היא שיחקה באולד טראפורד כפי ששיחקה ברמון סאנצ'ס פיחואן ובדיוק כמו שעשתה בצמד המשחקים מול לסטר סיטי בעונה שעברה - אז הודחה בשמינית הגמר.
תחת וינצ'נזו מונטלה, כמו אצל אדוארדו בריסו וחורחה סמפאולי לפניו, הקבוצה הספרדית משחקת בסגנון שמוציא ממנה את המיטב. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא, אבל כשמנגד עומדת קבוצה שנאמנה בעיקר לשיגעונות של מאמנה, זו התוצאה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו