המסלול שבו מתקבצים אנשי התקשורת וממתינים לשחקנים בסיום משחקים יכול להיות תענוג או סיוט, תלוי בתוצאה כמובן. הוא בנוי כמבוך, כמו התור המייגע בשדה התעופה, ואין שום דרך לעבור אותו מהר.
ארגנטינה לא רצתה לצעוד שם אחרי ה-3:0 מול קרואטיה. זה ברור. אם הייתה יכולה, הייתה מוותרת על התענוג, אבל היא חייבת. במשך למעלה משעה המתינו לה כולם בסבלנות, והיא חלפה שם כמו מת מהלך.
אבר באנגה צעד בראש, מאחוריו ליאו מסי. חמישי בחבורה היה נשיא ההתאחדות קלאודיו "צ'יקי" טאפיה, ממש באמצע היה קבור ווילי קבאז'רו ואחד לפני האחרון התהלך בשקט המאמן חורחה סמפאולי. כולם הרכינו ראש. מאסצ'ראנו רצה לדבר, אבל עצר את עצמו. הדממה הייתה רועשת, ארכה כשתי דקות, לאחריה כולם נעלמו. להם, זה היה סיוט.
האדמה לא בלעה אותם. למרות שלא היה מפריע להם אם כן. בהמשך הם התראיינו לערוצי הטלוויזיה הגדולים, מבהירים במילים למה הדברים לא עבדו ברגליים. "אני לוקח את האשמה עליי, זו לא אשמת השוער קבאז'רו"' הכריז חורחה סמפאולי בקול רועד ומבט מושפל.
העיתונאים הטיחו בו שאלות קשות, ובדומה לשוער שלו הוא התקשה להדוף אותן כראוי. "הפרויקט של השחקנים האלה קרס", קבע למרות שנותר עוד משחק ומעט סיכויים להעפיל לשמינית הגמר; לאחר מכן תיקן והסביר שלא הפרויקט, אלא המשחק הוא זה שהלך שלא כמתוכנן. את אגווארו הגמגום הזה לא הרשים, וכשנשאל לגבי דבריו של מאמנו ענה; "שיגיד מה שהוא רוצה". הנה עוד כותרת, וגם היא שלילית.
הצפייה בסמפאולי קשה. כשהוא מדבר ומסביר מה לא עבד, הבטן מתכווצת מרחמים אל האיש. החיצוניות שלו כל כך מרשימה ומאיימת, מלאת קעקועים ופאסון, אבל נראה שאף אחד כבר לא סופר אותו.
בעוד שאגווארו רמז על כך בעדינות, העיתונאים הארגנטינאים הרבה יותר בהירים וברורים. "הוא חושב שהוא מדען ופרופסור עם כל הטקטיקות שלו, אבל הוא לא מתאים לנבחרת הזאת", מסביר סרחיו לבינסקי, שזהו המונדיאל השמיני שהוא מסקר. הבנאדם ראה הכל, אפילו את דייגו מראדונה מאמן, והוא טוען שזאת אחת הנבחרות החלשות.
מסי - כוכב על, אבל לא מנהיג
בדיעבד, למרות שזהו עדיין לא ניתוח של הגופה – בכל זאת יש עוד צ'אנס – כולם מסכימים שהכתובת הייתה על הקיר. ב-13 משחקיו בתפקיד סמפאולי זימן 59 שחקנים שונים, הוא החליף מערכים ושיטה ובשום שלב לא מצא את הנוסחה הנכונה.
כשסגנית אלופת העולם נקלעה לפיגור מול קרואטיה הוא ביצע את כל המהלכים שמשדרים שהשליטה שלו בנבחרת אבדה: החילוף של היגוואין באגווארו כשצריך לכבוש, ההכנסה המאוחרת של פאולו דיבאלה ממנו הוא סלד כל כך והעובדה שבחצי השעה האחרונה ארגנטינה הייתה בכאוס ונשברה מנטלית.
מסי דווקא היה רגוע. רגוע מידי. אדיש. מנותק. כל המילים האלה נכתבו בתקשורת הארגנטינאית שמנסה להיכנס לראש של מספר 10. על הרגליים שלו אין יותר מידי מה לדבר אחרי המשחק הזה, הרי מסי נגע בכדור רק 49 פעמים לאורך 90 הדקות. ווילי קבאז'רו, עם 43, היה היחיד שנגע בו פחות.
מסי יכול רק לפנטז על שחקן כמו מודריץ' לצידו במדי ארגנטינה // צילום: אי.פי
הנתונים משדרים חוסר אכפתיות: מספר מועט של ספרינטים, קילומטראז' ריצה נמוך וחוסר דיוק במסירות. הפיאסקו הזה לא אמור לפגוע במעמדו של מסי כטוב בשחקני ארגנטינה, אבל הוא כן מערער את יכולות המנהיגות שלו. ככה העסק הזה עובד. זה אכזרי, אבל אי אפשר אחרת, כי כוח רצון ורוח לחימה אינם תלויים ביכולת. וגם אם הכדור לא מגיע לפעמים לרגל והמסירות ליעד, קפטן נבחרת ארגנטינה צריך לשחק עם האיברים הפנימיים ולשפוך אותם החוצה.
אפשר לתפוס יום חלש במונדיאל, אבל אסור לשדר חולשה. ומסי הוא לא סתם קפטן. הקול שלו קובע הרבה. הוא מאלה שהחליטו איך הנבחרת הזאת תראה ברוסיה 2018, ובינתיים היא נראית רע. ירצה או לא, הוא הפנים שלה, והפנים האלה נראות שסובלות מכל רגע. "קשה לו עכשיו וכל הגוף שלו כואב", אמר איבן ראקיטיץ' הקרואטי ל"ישראל היום", כשעבר באותו מסלול תקשורת, רק הרבה יותר מחויך. "ידענו מה צריך לעשות כדי למנוע את הכדור ממנו והיה לו קשה מאוד להיכנס למשחק".
כמה דקות אחרי ראקיטיץ' הופיע לוקה מודריץ' עם פרס השחקן המצטיין. כשהתראיין איתו לטלוויזיה הקרואטית בסיום המשחק, הוא לבש חולצה שהחליף עם היגוואין, והתמונה המתעתעת הזאת גרמה לעיתונאים הארגנטינאים לתהות איך והאם אפשר עדיין לאזרח את הקשר של ריאל מדריד בארגנטינה.
זה נאמר כמובן בהומור, אבל בצחוק הספציפי הזה יש הרבה מאוד אמת נסתרת, כי לנבחרת של סמפאולי אין שחקן כמו מודריץ', שסיפק משחק מושלם. את מה שהקישור של ארגנטינה ניסה לעשות ב-20 מסירות חסרות תכלית, לוקה עשה באחת. הוא לא איבד כדורים, ניצח בכל תאקל ובכל קרב אווירי, והם רק יכולים היו לדמיין מה שחקן כזה היה תורם למסי.
אין לארגנטינה גם קשר כמו ראקיטיץ'. והם יכולים רק לפנטז על איזה איוון פרישיץ' כזה, הקיצוני של אינטר, או שימה ורסליקו מאתלטיקו מדריד, או שהמחליפים שלהם יהיו מתיאו קובאצ'יץ' ומרסלו ברוזוביץ' ושהסגל יהיה מאוזן, מגוון ומאומן כמו זה הקרואטי. למען האמת, כשמציבים את שני ההרכבים זה מול זה, בכלל לא בטוח שהארגנטינאי טוב יותר.
את דז'אן לוברן, בלם ליברפול, קצת עצבן שהפייבוריטית למשחק נקבעה מראש על סמך מעמד הסטורי ושחקן אחד בלבד. "נכון, יש להם את מסי", אמר ל"ישראל היום"; "אבל אנשים סתם קבעו דברים לפני ומבלי לחשוב. בכל מקרה, אנחנו מעדיפים להישאר אנדרדוג". אחרי מה שעשו לסגנית אלופת העולם, קשה להאמין שזה יקרה.
ארגנטינה מחפשת דם חדש
ועכשיו ארגנטינה היא האנדרדוג - לא תלויה בעצמה ומגיעה למחזור האחרון מול ניגריה עם ביטחון עצמי סדוק ודיווחים על משבר אמון בין השחקנים למאמן. הסיכויים שם, הם צריכים רק לקוות שהדברים יסתדרו, אז בינתיים הארגנטינאים מתכננים את התרחיש ליום אחרי שזה לא יקרה - כלומר לרגע שבו ארגנטינה תודח בשלב הבתים לראשונה מאז 2002.
סמפאולי. איבד את השליטה על נבחרת ארגנטינה // צילום: רויטרס
מדברים על מהפכה של ממש. על רענון ההתאחדות, בנייה מחדש, טיפול בנבחרות צעירות, וגם מינוי מאמן חדש. סמפאולי יפנה את מקומו (אם וכאשר לא יפתיע אם זכייה בגביע) והדרישה היא למרסלו גז'ארדו, היום בריבר, או לדייגו סימאונה. במקרה או לא, אתמול דלפה הקלטה של מאמן אתלטיקו שבה הוא מטנף על ההתאחדות ומעמיד בספק את יכולות המנהיגות של מסי לעומת אלה של כריסטיאנו רונאלדו.
הדברים האלה פחות רלוונטים לתכניות העתידיות, כי מסי לא אמור להיות חלק מהן. יחד עם מסצ'ראנו, היגוואין, אגווארו ואחרים, הגווארדיה הוותיקה תפנה כנראה את הבמה. דור חדש יגיע, וארגנטינה תנסה לצאת לדרך חדשה. אולי כל התוכניות האלה נעשות לשווא והנבחרת תשתחל לשמינית הגמר ומעבר לזה, אבל יותר סביר שהחבורה שמשחקת כדורגל רע כבר שנתיים, תספק עוד משחק אחד כזה – אחרון ודי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
